פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4082/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
עיריית אום אל פחם
נ ג ד
המשיבים:
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. תאגיד מי עירון בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק עא
058179-12-20 שניתן ביום 03.05.2021 על ידי כבוד השופט דאוד מאזן
בשם המבקשת:
עו"ד מ' קבלאוי
החלטה
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' דאוד ) בע"א 58179-12-20 מיום 3.5.2021, בו נתקבל ערעור המשיבה 1 על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר י' לוזון ), שדחה את תביעתה.
1.
תמציתם של דברים, שהמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) שילמה לאחת ממבוטחיה תגמולי ביטוח בסך של כ-37,000 ₪, בגין נזק שנגרם לרכבה של המבוטחת (להלן: הרכב ), בעקבות תאונה. בהמשך לכך, המשיבה הגישה תביעת שיבוב כנגד המבקשת, בה נטען כי הרכב נפגע כתוצאה מכך שעלה על מכסה ביוב פתוח-מוגבה בתחומה של המבקשת, וכי החובה להסרתם של מכשולים בדרך מוטלת על המבקשת.
2.
המבקשת הגישה הודעה לצד שלישי, תאגיד מים (להלן: התאגיד ), בטענה כי התאונה אירעה לנוכח ליקוי במערכת הביוב, וכי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, תקינות מערכת הביוב נתונה באחריות מלאה של התאגיד, בעוד שלמבקשת אין כל סמכות בעניין.
3.
בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע כי אחריות העירייה להסרת מכשולים, על פי סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], נ"ח התשכ"ד-197 (להלן: הפקודה ) אינה מקימה בענייננו חובת זהירות, מאחר שהחובה נמסרה בהסכם לתאגיד. על כן, בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2011 (להלן: החוק או חוק תאגידי מים וביוב ), התאגיד נושא באחריות על מערכת הביוב, ולא המבקשת. משנמחקה התביעה, בית המשפט הורה גם על מחיקת ההודעה לצד שלישי.
4.
ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט קבע כי התאונה אירעה לנוכח הבדל בין גובה שוחת הביוב לבין הדרך שבה נסע הרכב, וכי על רשות מקומית מוטלת חובה לאתר ולתקן מפגעים ומכשולים, שיש בהם כדי לסכן את העוברים בדרך באופן בלתי סביר. בית המשפט הבהיר, כי העברת הטיפול במערכת הביוב לתאגיד, אינה פוטרת את הרשות המקומית מאחריותה זו ולמצער ברמת הפיקוח. אם כן, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה כי נקטה בפעולות כלשהן כדי למנוע את הנזק שאירע, בית המשפט חייב אותה במלוא סכום התביעה. בית המשפט השיב את בירור ההודעה לצד שלישי לבית משפט השלום.
5.
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. המבקשת טענה, בין היתר, שהבקשה מעלה שאלה כללית בנוגע לאחריותה של רשות מקומית לנזקים שנגרמו בכביש בגלל תשתית ביוב, לאחר הקמת תאגיד מים או ביוב בהתאם לחוק. עוד טענה המבקשת, כי הבקשה מעלה שאלה משפטית נוספת, אם ערכאת ערעור רשאית להכריע בתביעה, ולהשיב את הדיון בהודעה לצד שלישי לערכאה הדיונית. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים, והתעלם מסתירות מהותיות בראיות מטעם המשיבה.
6.
דין בקשת מתן רשות הערעור להידחות, מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, באשר אין היא עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עיון בבקשת רשות הערעור על רקע פסקי הדין של הערכאות קמא, מגלה כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אלא מתמצה בנסיבות המקרה. כך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען בחלקו הגדול על ממצאים עובדתיים, בנוגע לעצם התרחשות התאונה, מנגנון התאונה ומקום התאונה. קביעות אלה, נטועות בדל"ת אמות המקרה הקונקרטי.
7.
מסקנתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לאחריות העירייה להסרת מכשולים בתחומה, אף היא אינה מעוררת שאלה משפטית ראויה לדיון, שהרי הדין בנושא, הקבוע בסעיפים 235, 249(11) ו-249(29) לפקודה (האחרון קובע סמכות שיורית), ובפסיקותיהם של בתי המשפט, ידוע וברור (ראו, מני רבים, ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר , לז(3) 757, 767 (1983); ע"א 176/59 תל אביב-יפו נ' ראש חודש , טז 301, 305 (1962)). ויוער, כי במקרה שלפנינו, ההסכם בין המבקשת והתאגיד קובע שהתאגיד הוא שיישא באחריות על תקינותה של מערכת הביוב; אך מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין בכך כדי לפטור את המבקשת מאחריותה כאמור. אף לא ניתן ללמוד מהסעיפים אליהם הפנתה המבקשת בחוק תאגידי מים וביוב, או מהסעיפים שנזכרו בפסק הדין של בית משפט השלום בחוק זה, כי המבקשת אינה אחראית להסרת מכשולים הנובעים מתשתיות הביוב שבתחומה. וראו, למשל, את לשון סעיף 10 לחוק:
"רשות מקומית שהקימה חברה, לבדה או יחד עם רשויות מקומיות אחרות, תעביר לחברה את זכויותיה וסמכויותיה לפי הסכמים, התקשרויות ועסקאות (בסעיף זה - הסכמים) בכל הנוגע להפעלת מערכות המים והביוב ולמתן שירותי המים והביוב ערב יום תחילת פעילות החברה [...]" (הדגשה הוספה – י"ע).
ברי, כי עניינו של הסעיף הינו העברת סמכויות הרשות המקומית, בהקשר של הפעלת מערכות המים והביוב, ואספקת שירותי מים וביוב – ולא הסרת מפגעים או מכשולים.
8.
לבסוף, השבת בירור ההודעה לצד שלישי לבית משפט השלום, גם היא אינה מעוררת שאלה משפטית של ממש. כאמור, בית המשפט המחוזי דן בתביעה כערכאת ערעור. לכן, משההודעה לצד שלישי לא התבררה בערכאה הדיונית, לנוכח דחיית התביעה העיקרית,
בדין נמנע בית המשפט המחוזי מהכרעה בעניין, והשיבו לערכאה המתאימה.
9.
ולבסוף, ולא אחרון בסדר חשיבותו, אציין כי בהינתן גובה הסכום בו מדובר, לא היה מקום להגשת הבקשה דנן, ויפים לענייננו הדברים הבאים:
"בנסיבות אלה מובן כי גם אם נפלה טעות בפסק הדין, אין מדובר בטעות בסדר גודל של 'עיוות דין' המצדיקה כשלעצמה, במקרים נדירים, התערבות במסגרת "גלגול שלישי". דברים אלו נאמרים בהתחשב גם במיהות הצדדים, גופים עסקיים בעלי 'כיס עמוק', אשר המחלוקת ביניהם בהליך זה מתמצית בסכום של 28,000 ₪" (דברי השופט צ' זילברטל ברע"א 615/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 5 (7.8.2014)).
אך
גם אם לא נראה את הרשות המקומית כ"כיס עמוק", הרי ש:
" גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על-פי עקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנדרש במכלול הנסיבות (ובהן, בין היתר – סוג ההליך, שווי נשוא ההליך, מיהות בעלי הדין, מועד היווצרות העילה נושא ההליך, סוג הנזק: גוף או רכוש וכיוצ"ב, אופי הזכות הנפגעת, הסוגיה המשפטית בה מדובר, טיב הטענות הערעוריות, השלכות הרוחב שיש להכרעה במחלוקת ומספר הערכאות שכבר דנו בנושא). חריגה ממשית מעקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק 'זמנו היקר של בית המשפט', שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נמסר כפקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשווא. הגשת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' צריכה להיעשות בזהירות ורק לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק, ואין המבקש רשאי לצאת מההנחה לפיה אם תידחה בקשתו ללא תשובה אין הוא מסתכן בתשלום הוצאות" (דברי השופט צ' זילברט ל ברע"א 646/14
אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ , בפסקה 9 (8.5.2014)).
כוחם של דברים אלה יפה עוד יותר כיום, לאור עקרון המידתיות שמצא את מקומו בעקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (וראו תקנה 4: "פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו").
10.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021).
ש ו פ ט