רע"א 6997/13 יניב ממן נ. חביב נחלה

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 21.11.2012 של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 44477-10-11, כב' סגן הנשיא י' כהן , והשופטים נ' מוניץ ו - ב' ארבל ), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו מיום 12.7.2011 של בית משפט השלום בנצרת (תא"מ 13803-11-09 ות"א 45392-03-10 שנדונו במאוחד בפני כב' השופט ע' טאהא ).

2.

ביום 20.8.2009 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבו של המבקש מתוצרת "פיאט", ורכבו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) מתוצרת "יגואר". בעקבות התאונה הגיש המשיב שתי תביעות לבית משפט השלום בנצרת. התביעה האחת הוגשה בגין נזקי גוף נגד המבקש ומבטחת רכבו בביטוח חובה (המשיבה 2), לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], וזאת מאחר שהמשיב נהג ללא תעודת ביטוח חובה בתוקף (ת"א 45392-03-10). התביעה השנייה הוגשה בסדר דין מהיר נגד המבקש בלבד בגין נזק שנגרם לרכוש, וזאת משום שלמבקש לא הייתה פוליסת ביטוח עבור נזק רכוש לצד ג' (תא"מ 13803-11-09).

3.

בית משפט השלום דן בשתי תביעות המשיב במאוחד, וקיבל את שתיהן.

לאחר שמיעת עדויותיהם של המבקש והמשיב נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על המבקש. צוין, כי בעוד שעדות המשיב הייתה ברורה וקוהרנטית, עדות המבקש הייתה "מבולבלת ובלתי סדירה" וכן "התגלו בה סתירות מהותיות". קביעתו של בית המשפט נסמכה גם על דו"ח פעולה של שוטר שהגיע למקום התאונה ותמונות שצילם המשיב מיד לאחר האירוע, אשר היוו חיזוקים חיצוניים לעמדת המשיב. נוכח קביעות אלה הוחלט כדלקמן: אשר לתביעה בגין נזקי הגוף – נקבע כי על המבקש והמשיבה 2 לפצות את המשיב ביחד ולחוד בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות והוצאות בשל הזדקקות המשיב לעזרת הזולת, בסך כולל של 23,500 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,300 ש"ח .

אשר לתביעה בגין נזקי הרכוש – נקבע על בסיס שתי חוות דעת שמאיות שהוגשו מטעם המשיב, כי על המבקש לפצות את המשיב בסך 45,368 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

4.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שצוין כי הוא סב סביב קביעות עובדה ומהימנות אשר אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי אף לגופן, קביעות המהימנות של בית משפט השלום מנומקות היטב ומבוססות על התשתית הראייתית שנפרשה לפניו. לעניין חישוב הפיצוי בתביעת הרכוש הוסף, כי המבקש לא צירף חוות דעת הסותרת את זו שהוגשה מטעם המשיב, ואף בא-כוחו ויתר על זכותו לחקור את אחד מהשמאים (הערעור לא הופנה נגד הקביעות לעניין נזקי הגוף). בסיום פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי לטעמו היה מקום לדחות את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , אך הוא בחר לא לעשות כן "בל ימצא המערער וחצי תאוותו בידו".

בצד זאת הושתו על המבקש הוצאות לטובת המשיב בסך 30,000 ש"ח.

5.

הבקשה דנא מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקש סבור כי היה מקום להתערב בממצאי המהימנות אותם קבע בית משפט השלום, כמו גם במשקל שניתן לחיזוקים החיצוניים לעדות המשיב. המבקש מוסיף, בין היתר, כי יש לבטל את ממצאי חוות הדעת שעל בסיסן נקבע הפיצוי בתביעת הרכוש, וזאת בין היתר כיוון שמלאכת השמאות בוצעה במוסך ללא רישיון בתוקף ולכן היא סותרת את הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) התש"מ-1980, ואת הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970. לדידו קמה עילה לדון בעניינו ב"גלגול שלישי" בשל החשיבות הציבורית בכך ש " טרם נפסקה הלכה בעניין תוקפן של חוות דעת שמאיות בתחום הרכב מקום בו אלה נערכו בניגוד להוראות הצו ... ".

בנוסף מפנה המבקש השגות גם כלפי ההוצאות שנפסקו לחובתו.

6.

דין הבקשה להידחות מכל וכל, אף ללא קבלת תגובת המשיב. אין בבקשה דנא כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, וככזו היא אינה נמנית על המקרים החריגים ונדירים יחסית, מטבע הדברים, המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982 )) .

7.

טענות המבקש מופנות כלפי קביעות עובדה ומהימנות מובהקות , אשר גדר ההתערבות בהן מצומצמת ביותר גם כשמדובר בערעור בזכות, לא כל שכן כשעסקינן בערעור ברשות (השוו: רע"א 9343/12

אגבריה סולימאן נ' צמרות בע"מ (25.1.2013); רע"א 9641/10 ארבל הנדסה וקבלנות (1983) בע"מ נ' קרן תל אביב לפיתוח (23.3.2011)). עיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות אינו מגלה כל טעות – הם מפורטים ומנומקים וניכר כי כלל טענותיו של המבקש נבחנו לעומק. בית המשפט המחוזי נהג הרבה מעבר למתחייב בנסיבות המקרה, ובפסק דין מפורט בהרחבה בחן את טענות המבקש לגופן ולעומקן.

גם טענות המבקש בנוגע לחוות הדעת השמאיות התבררו ומוצו עד תום, ואף שהמבקש מנסה לעטות עליהן אדרת עקרונית, אין בכך ממש. לעניין זה יצוין כי המבקש – שלא הגיש חוות דעת שמאיות מטעמו – חקר את אחד השמאים וויתר על חקירת השמאי השני, שאך העריך את שווי הרכב. זאת ועוד, לטענות בסוגיה זו לא הובאה כל ראיה ממשית וחלקן מבוסס על השערות, ובנסיבות אלו ברי כי לא קיימת עילה להיעתר לבקשת רשות הערעור. הטענה לפיה השמאי רמי אשקר בדק את הרכב במוסך שאין לו רישיון תקף נטענה בעלמא. מר אשקר כלל לא נשאל על כך כשנחקר על-ידי בא-כוח המבקש, ומדובר אך בהשערה מצד המבקש, בהתבסס על מיקומו של המוסך המדובר ועל ההנחה השגויה לפיה המשיב היה אמור להוכיח שמדובר במוסך שיש לו רישיון. על הטוען לכך שמדובר במוסך שאינו בעל רישיון מוטל להוכיח את טענתו, והמעט שניתן היה לצפות לו הוא הפניית שאלה בנדון לשמאי אשקר. נמצא שגם הסוגיה ה"עקרונית" לכאורה לה טען המבקש כלל אינה מתעוררת במקרה דנא.

למותר לציין, כי גם טענות המבקש ביחס לסכום ההוצאות שנפסקו לחובתו, לבטח אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (השוו: רע"א 2468/14

אלימלך נ' DIESEL S.P.A , פס' ג' לדברי השופט א' רובינשטיין (5.5.2014)).

8.

לאחרונה נזדמן לי להדגיש, כי הגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" צריכה להיעשות בזהירות ורק לאחר הפעלת שיקול דעת, ומקום שהיא מוגשת ללא כל טעם מבורר, עלולה הבקשה להיחשב כמהלך לא מידתי שכמוהו כשימוש לרעה בהליך המשפטי ואף להצדיק פסיקת הוצאות לקופת המדינה. זאת, לא כל שכן כאשר הבקשה עוסקת בהליך שנדון במקורו בסדר דין מהיר , שהרי בהליכים אלו, כמו גם בהליכי ההשגה עליהם, יש ליתן משקל רב לכך שמטרת המחוקק הייתה כי המחלוקת תסתיים ביעילות ובמהירות ובוודאי ללא צורך בעיון על-ידי שלוש ערכאות (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ (8.5.2014)). לנוכח כך שגם הבקשה דנא עניינה בהליך שנדון בסדר דין מהיר (כאמור, היא תחומה לעניין תביעת נזקי הרכוש), ואף היא אינה מגלה כל טעם ליתן רשות ערעור, יפים הדברים גם לעניינו. בשים לב גם להערת בית המשפט המחוזי, מוטב היה לו לא הייתה מוגשת בקשה זו מלכתחילה.

הבקשה נדחית אפוא. הגם שלא התבקשה תשובה, יישא המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.