רע"א 5654/12 דניאל מקמלאן נ. בנק לאומי למשכנתאות בע''מ

השופט ח' מלצר:

1.

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופטים: א' אפעל-גבאי , א' פרקש , ר' כרמל ) מתאריך 15.05.2012 ב-ע"א 27651-10-11 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) ב-ת"א (י-ם) 8669/03 מתאריך 26.7.2011.

יש להקדים ולציין כי הבקשה, מהווה רק חוליה אחת ממספר רב של הליכים מסועפים שהתנהלו ומתנהלים בין המבקש לבין אחיו, יעקב מקמילן, אשר ביקש אף הוא להצטרף להליך זה (להלן: האח ), ובין האח לבין המשיב ובנק לאומי לישראל בע"מ. בגדרי החלטה זו, אין מקום להידרש למכלול העובדתי של הפרשה כולה, ועל כן נביא להלן, בתמצית, רק את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה זו.

תמצית העובדות הרלבנטיות

2.

הנכס העומד במרכזה של הבקשה, הינו דירה בגבעת זאב (להלן: הדירה ), אשר בה מתגוררים המבקש ובני משפחתו. הזכויות בדירה רשומות בחברה המשכנת – חברת מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ (להלן: החברה המשכנת ) – על שם האח . על אף הרישום האמור, בין המבקש לבין האח קיימת מחלוקת בדבר הבעלות על הדירה, כאשר המבקש טוען, בין השאר, כי הוא אשר מימן את בניית הדירה, ואת רכישתו של המגרש שעליו היא בנויה.

3.

בתאריך 4.8.2003, נמסרה למבקש (בהיותו המחזיק בדירה) הודעה מלשכת ההוצאה לפועל, הממוענת לאח, ובה דרישה לפינוי הדירה מחמת חובות של האח כלפי המשיב, אשר הובטחו במשכונות, הרשומים על זכויותיו של האח בדירה. הודעת הפינוי נמסרה במסגרת הליכי מימוש משכון שנקט המשיב.

בעקבות כך המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום, ובה ביקש שני סעדים הצהרתיים: האחד , הצהרה בדבר זכויותיו בדירה, והשני , אשר נובע מן הסעד הראשון, הצהרה כי ההליכים לפינויו מן הדירה אינם כדין ויש לבטלם.

המבקש טען בפני בית משפט השלום כי הוא הבעלים החוקי של הדירה, אך למרות זאת, מטעמים שונים – רישום הזכויות התבצע על שמו של האח. משכך, לטענתו, אין למשיב זכות לפנותו מן הדירה. בנוסף – המבקש טען, בין השאר, כי לכל היותר, יש לאח זכות מצומצמת בדירה בשווי של כ-80,000 דולרים, וזאת כפי שעולה לטענתו, מהסכם מתאריך 7.6.1994, שנכרת ביניהם (להלן: ההסכם ), ורק כלפי זכות זו המשכון עלול לחול.

4.

לאחר ניסיונות רבים לפשר בין הצדדים, ותוך התמשכות משמעותית של ההליכים – דחה בית משפט השלום בפסק דינו, מתאריך 26.7.2011, את תביעתו של המבקש, וזאת לנוכח מספר קביעות, שתפורטנה בתמציתיות להלן:

(א)

ראשית נקבע (תחילה בהחלטה מתאריך 19.1.2010, ולאחר מכן בפסק הדין האמור) כי המבקש מושתק מלטעון, כלפי הבנק, לבעלות בדירה. קביעה זו התבססה על כך שענין הבעלות בדירה עלה במסגרת הליכים רבים בערכאות שונות שבהם התנהלו מספר סכסוכים בין המבקש לבין האח, ואשר בגדרם ניתן תוקף להסכמות המבקש, או הצהרותיו, לפיהן האח הוא הבעלים של הזכויות בדירה. בנוסף, בפסקי דין אחרים, אף נקבע, פוזיטיבית, כי האח הוא הבעלים של הזכויות ב דירה (עיינו: ע"א 6810/99 מקמילן נ' מקמילן (19.06.2011) (להלן: ענין מקמילן )).

(ב)

המבקש לא נהנה מהגנתו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) מחמת שני טעמים: האחד , משום ש חוק הגנת הדייר לא חל על המבקש בשל מועד בניית הדירה, והשני , נוכח העובדה שהסעיף ממנו המבקש מעוניין להיבנות מגן רק על מי שיש לו זכות בעלות רשומה, אשר אין חולק כי איננה קיימת בידי המבקש.

(ג)

ההסכם

שנערך בין המבקש לבין האח – לא מגן על המבקש. לפי ההסכם האח התחייב למכור את הדירה ולקבל מן התמורה 80,000 דולר, כאשר יתרת התמורה עבור הדירה תעבור למבקש, תוך שהוא מתחייב לשלם את כלל החובות הנובעים מהחזקת הדירה על ידו. מתוך ההסכם עולה כי האח הוא בעל הזכויות בדירה, מה גם שההסכם לא יצא מן הכוח אל הפועל, ולפיכך לא חלו, למעשה, שינויים במצב הזכויות בדירה, ששרר עובר להסכם .

(ד)

טענתו של המבקש לזכות בדירה מכוח שימוש ברשות – דינה גם היא להדחות. נקבע כי המבקש התגורר בדירה תחילה מכח הסכם שכירות בין המבקש לבין האח, אך כבר בשנת 1994 הופסקה השכירות. בית המשפט קבע, כי לנוכח מכלול הנסיבות, אשר פורטו בהרחבה בפסק הדין – לא ניתן להסיק הסכמה מכללא של האח להחזקה ולשימוש בדירה מצד המבקש. משכך, לא עומדת למבקש טענה מכוח החזקה ברשות.

(ה)

למבקש לא עומדת גם הגנה מכוח סעיף 38 ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967

(להלן: חוק הוצאה לפועל ), זאת משום שככלל חוק הוצאה לפועל מחיל את הגנתו על החייב, ולא על צדדים שלישיים.

5.

לבסוף בית משפט השלום הנכבד הורה לעכב את הליכי הפינוי של המבקש מהדירה בתשעה חודשים, לצרכי התארגנות. העיכוב בפינוי ניתן בעיקר נוכח התנהלותו של המשיב בפתיחת הליכי ההוצאה לפועל, שכן המשיב התעלם למעשה מעובדת קיומו של מחזיק בדירה, גם טרם שעמד על כך שאין באותה החזקה כדי לאפשר למבקש להיבנות ממנה.

6.

על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרו הוא חזר על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הנכבד, דחה את הערעור מנימוקיו של בית משפט השלום.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד נסובה הבקשה שבפנינו.

7.

טרם שנפרט את טענות הצדדים בערעור, נקדים לציין כי בהחלטה מתאריך 31.7.2012 עוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנא, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 600,000 ש"ח לזכות המשיב (כפי שאכן קרה).

8.

בתאריך 27.12.2012 הגישו נושי המבקש (וביניהם האח) בקשה להעביר חלק מהסכום הנ"ל ללשכת הוצאה לפועל בירושלים לטובתם, אך בקשתם נדחתה. בתאריך 3.2.2013, במסגרת הליך שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בין המבקש לבין נושיו (ע"ר 59597-12-12) ניתן תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה ביניהם לפיה במידה ותהיה הוראה להשיב את הסכום שהופקד בבית המשפט – למבקש, אזי הסכום ישולם לתיקי ההוצל"פ ללא צורך בהחלטה נוספת.

טענות הצדדים

9.

בבקשתו שבכאן, המבקש חוזר בעיקר על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. לטענתו, זכויות הבעלות בדירה הן שלו, וזאת חרף רישום הזכויות על שם האח בחברה המשכנת. בנוסף, לטענתו, לכל היותר, יש למשיב זכות בדירה מכח ההסכם מתאריך 7.6.1994 בשווי של 80,000 דולר. עוד הוסיף המבקש כי במסגרת פסק דין שניתן ביחס לתובענה כספית שהגיש בנק לאומי לישראל כנגד האח ביחס לחוב שבגינו ננקטו, לטענתו, הליכי הפינוי (ת"א 700356-09) נפסק כי התובענה האמורה התיישנה, ומשכך – בהעדר חוב – המבקש גורס כי אין עוד צורך לפנותו מהדירה. בהקשר זה ראוי לציין כי על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 51064-01-14).

10.

המשיב טוען מנגד, כי הבקשה לא מעלה טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן היא נוגעת רק

לשאלות הנוגעות לעניינם של הצדדים המעורבים בהליך ואין לה כל "השלכות רוחב". בנוסף, לגופם של דברים – סומך המשיב את ידיו על קביעותיהן של הערכאות הקודמות.

11.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נקבע דיון בבקשה וזה נערך בתאריך 26.12.2013.

בדיון האמור ניסינו להביא את הצדדים לידי פשרה, אך ניסיונות אלו לא צלחו, ומשכך אנו נדרשים להכריע בבקשה. לכך ניגש כעת.

דיון והכרעה

12.

בתום עיון בחומר הרב והעצום שהצטבר בתיק – נקדים מסקנה להנמקה, ונאמר שלאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים ובחומר שצורף להם, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות – בכפוף לאמור בפיסקה 17 שלהלן, זאת משום שהמקרה דנן אכן איננו מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, כפי שיבואר מיד בסמוך.

13.

הלכה היא כי רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123, 128 (1982). בנוסף, על דרך הכלל – ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים, אשר נקבעו בערכאה הדיונית, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בערעור שני (ראו למשל: רע"א 6997/13 יניב ממן נ' חביב נח'לה 25.5.2014); רע"א 9343/12

אגבריה סולימאן נ' צמרות בע"מ

(25.1.2013)).

14.

הנה כי כן על אף שהמבקש ניסה לשוות לסוגיה שבפנינו אופי עקרוני – בפועל הנושאים שהועלו בבקשה נוגעים רק לסוגיות עובדתיות, אשר הוכרעו כבר בבית משפט השלום לאחר שדן בהן בהרחבה, ואף בית המשפט המחוזי הנכבד לא מצא, בדין, מקום להתערב בהן.

15.

הכרעות בית משפט השלום הסתמכו, בין היתר, על קביעות של בתי משפט קודמים ביחס לזכויותיו של המבקש בדירה, וביניהן: ענין מקמילן , שם נקבע על ידי בית משפט זה (מפי כב' השופטים: ט' שטרסברג-כהן , י' אנגלרד , א' ריבלין ), כך:

"אכן, בהתדיינות הרבה מאוד שהתקיימה במשך שנים בין הצדדים נקבע מספר פעמים כי [האח ] הוא הבעלים של הנכס. (ראה למשל בג"ץ 4204/91 ות"א 14908/94 בית משפט השלום; ע"א 4417/97 בערעור ובקשת רשות ערעור 2448/98)".

כאמור בין היתר, על יסוד קביעה זו – בית משפט השלום הנכבד פסק כי למבקש אין זכויות בעלות בדירה, או למצער, הוא מושתק מלטעון לזכויות כאלו. בנוסף, בית משפט השלום קבע כי למבקש אין גם כל זכות אחרת, אשר יש בכוחה למנוע מהמשיב לפנות אותו מהדירה, על מנת לממש את המשכון.

16.

זאת ועוד – אחרת.

לאחר העיון בהנמקות של הערכאות הקודמות, ובהתחשב שמדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" – לא ראינו לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

17.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . עם זאת נציין את המובן מאליו, כי פינויו של המבקש לצורך מימוש זכויות המשכון בדירה, תלוי בקיומם של חובות של האח כלפי המשיב, ככל שאלה קיימים והם בני-תביעה, בהתחשב, בין השאר, בהוראת סעיף 20 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. אין בהחלטה זו איפוא משום קביעה החלטית ביחס לחובות אלו, נוכח הטענה שההכרעה בסוגיות הכרוכות בכך, אמורה להינתן בערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. זה המקום להדגיש עוד כי אין בהחלטתנו זו אף כדי לפסוק ביחס לזכויות ולחיובים הנוגעים למערכת היחסים המשפטית שבין האח לבין המבקש הממשיכים בהתדיינויות ביניהם. מכאן שעיכוב הביצוע שהוצא פה לגבי פינוי הדירה יעמוד בעינו בתנאיו – עד 30 ימים לאחר שינתן פסק הדין ב-ע"א 51064-01-14 הנ"ל.

18.

המבקש ישא בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח.