רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ. אילנה משיח

1.

בפתח דברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה-1975 (ה"ח תשל"ה 208) נאמרו הדברים הבאים:

"החוק המוצע בא לקבוע דרך שיפוט מיוחדת בתביעות אזרחיות קטנות. שיפוט זה יהיה, אמנם, במסגרת בתי משפט השלום הרגילים, אך הדיון בתביעות הקטנות יהיה ללא פורמליות, מהיר וזול " (ההדגשה הוספה).

חלפו כארבעים שנה. ספק אם ההליכים בפרשה דנא, הליכים שכללו הגשת מספר חוות דעת מומחים (!), שתחילתם בהגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בסוף שנת 2011 (!), ושבגדרם מתבקש עתה דיון בפרשה בגלגול חמישי (!), מגשימים את התקוות שתלה המחוקק במוסד התביעות הקטנות. הפרשה דנא היא דוגמה למצב דברים (לדאבון הלב שכיח במקומותינו) של מחלוקת (לגיטימית) בין שכנים, שהיקפה הכספי אינו רב (גם אם אינו מבוטל), שראוי היה לפתרה בהדברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה למימדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר. לרקע זה בולט במיוחד חוסר הסבירות שבפניה לבית משפט זה, בניסיון להביא לפתחו את הסכסוך האמור, שלהכרעה בו אין שום היבט עקרוני או השלכות על הכלל, כדי שיתקיים, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, דיון חמישי בפרשה, כמפורט להלן.

2.

ענייננו בסכסוך שכנים, שגרתי למדי, שעניינו האחריות לרטיבות שהתגלתה בקירות הבית המשותף. בבעלות הגברת אילנה משיח, היא המשיבה, חנות בעיר בת-ים. מעל החנות מצוי אולם שמחות שבבעלות המבקשת 1. המבקש 2 הוא מנהל המבקשת ובעל מניותיה. המשיבה טענה כי מקור נזקי רטיבות שהתגלו בקירות החנות ובתקרתה הוא בנכס שבבעלות המבקשת, בו מותקן אקווריום (בריכת נוי). המבקשים כפרו בכך. במצב זה מוטב, ככלל, כי שני הצדדים ייפנו במשותף לבעל מקצוע או למומחה, ישאלו לדעתו לעניין מקור הרטיבות ויגיעו להסדר מוסכם, תוך ויתורים הדדיים ככל שנותרו מחלוקות ביניהם. ברי שזו הדרך הראויה, הסבירה והזולה, שגם מבטיחה יחסי שכנות טובים; במיוחד שאין מדובר, לשמחת כולם, בעלויות כבדות במיוחד, כאשר עלויות ההתדיינות - ובכללן תשלום למומחים - עלולות שלא לעמוד ביחס סביר לשווי המחלוקת. בהקשר זה ראו דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן שנאמרו ברע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד פ"ד מח(5) 785, 792 (1994) בקשר עם מחלוקת בין בעל בית לבין דייר מוגן שעניינה היה התקנה מונה מים:

"הנגישות לבתי המשפט על כל ערכאותיהם היא אחת מאבני היסוד של שיטתנו

המשפטית, אולם ראוי שבני אדם ילמדו להסדיר את מערכת היחסים היום-יומית ביניהם ולפתור את בעיות היום-יום בנושאים כגון אלה, בלי להזעיק לעזרתם את מערכת בתי המשפט".

ואם לא ניתן לפתור את המחלוקת ללא הזקקות לערכאות, שכן לפתרון מסוג זה נדרש שיתוף פעולה שלא תמיד קיים, יש לנהל את ההתדיינות ביעילות, בגמישות וברוח פשרנית, על מנת לסיימה בתוך זמן קצר ומבלי שיושקעו בה משאבים ניכרים. לא כך התנהלו הדברים בענייננו.

משהמבקשים סרבו לפצות את המשיבה, הוגשה על-ידה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה שנתמכה בחוות דעת, בגדרה תבעה פיצוי בסך 29,900 ש"ח. בית המשפט לתביעות קטנות מינה מומחה מטעמו. לאחר קבלת חוות הדעת תוקנה התביעה. לאחר שמיעת ראיות ניתן ביום 28.2.2014 פסק דין בגדרו חויבו המבקשים לשלם למשיבה 12,290 ש"ח. המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור התקבלה ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בוטל. התיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לבחינה נוספת של מלוא הראיות, מאחר שהמומחה מטעם בית המשפט לא קבע עמדה "נחרצת" באשר למקור הרטיבות ובית המשפט לא התייחס ליתר הראיות וביסס את פסיקתו על מומחה זה בלבד. לאחר שהדיון הוחזר לערכאה הדיונית ניתן על ידה ביום 17.12.2014 פסק דין חדש, בו נפסק כי על המבקשים לפצות את המשיבה בסכום של 28,437 ש"ח בתוספת הפרשים מיום הגשת התביעה. גם הפעם לא השלימו המבקשים עם פסק הדין. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 1.3.2015 והם חויבו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

בפניי, אפוא, בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) ברת"ק 50629-01-15 מיום 1.3.2015, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו. יוער כי תשובה מטעם המשיבה, שאינה מיוצגת (בניגוד למבקשים), הוגשה על אף שכלל לא התבקשה ואין לשעות לאמור בה.

3.

המבקשים טוענים, כי בניגוד לאמור בהחלטתו של בית משפט קמא, נגרם בעניינם עיוות דין חמור המצדיק מתן רשות ערעור. המבקשים מלינים על כך שעל אף שהוסכם בין הצדדים כי "קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט תהיה מכרעת", העדיף בית המשפט לתביעות קטנות בפסק הדין השני את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה על פני המומחה מטעמו. בנוסף, לשיטת המבקשים, בקבלו את בקשת רשות הערעור הראשונה שהגישו, הנחה בית המשפט המחוזי את בית המשפט לתביעות קטנות לדון בתיק לפי הראיות שהיו בפניו בעת מתן פסק הדין הראשון, ועל כן חרג בית המשפט לתביעות קטנות ממסגרת הדיון שהוגדרה בכך שקיבל ראיות נוספות ושמע עדויות חדשות.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט

ומהיר , וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור ( רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל

(18.3.2015) ). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור

האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012) ). לא כל שכן כאשר, בדומה למקרה דנן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים. ודוק – המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר. האמור לעיל, הנוגע לבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות, נכון שבעתיים כשמדובר בבקשת רשות ערעור שניה, לבית משפט זה. בנוסף, ידועה היטב ההלכה לפיה לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים בהם מדובר בסוגיה שלהכרעה בה יש השלכות החורגות מעניינם הפרטני של בעלי הדין. המקרה דנא אינו נמנה על מקרים אלה, שכן עסקינן בישום קונקרטי של כללי משפט מוכרים וידועים. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

5.

גם לא ניתן לומר שבהתנהלותו של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם מהותי הדורש תיקון. משבוטל פסק הדין הראשון על-ידי בית משפט קמא, ניהל בית המשפט לתביעות קטנות את המשפט מ חדש ( De novo ) . המבקשים טוענים כי יש לפרש את הנחייתו של בית משפט קמא לפיה בית משפט לתביעות קטנות יבחן את מלוא הראיות שבפניו כמטילה מגבלות על סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות להזמין עדים או לקבל ראיות חדשות בתיק. אין בידי לקבל פרשנות זו. כפי שנקבע ב רע"א 7167/12 בני הנגב בניה ועפר בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 9 (26.12.2012): " מקום שבו מבטלת ערכאת הערעור את פסק דינה של הערכאה הדיונית ומאפשרת לצדדים לנהל את ההליך המשפטי מחדש ( De novo ), וכאשר הדבר נעשה בלשון פשוטה וברורה מבלי לסייג את הביטול או לציין במפורש שהקביעות העובדתיות יוותרו על כנן, אין מקום לפרשנות יצירתית שחותרת תחת לשונו הברורה של פסק הדין" .

גם בהסתמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות על חוות דעת המומחה מטעם המשיבה לא נפל פגם ממשי. מקום שחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לבדה אינה מאפשרת הכרעה בסוגיה עובדתית העומדת בפני בית המשפט, תוכרע הסוגיה על סמך שאר הראיות, גם אם הוסכם בין הצדדים כי חוות דעתו של המומחה תהיה מכרעת. בכל מקרה, מוסמך בית המשפט, אם ראה לנכון ובמקרים חריגים, לסטות מחוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו ( רע"א 6860/14 עזבון המנוח שמעיה פרנקו ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.11.2014)) .

6.

בקשת רשות ב"גלגול שלישי", כשידוע שהרשות ניתנת במשורה ורק במקרים שיצדיקו זאת, מוטב שתוגש מטעמים טובים, ולאחר מחשבה רבה ושיקול זהיר. פנייה שאינה לגיטימית לבית המשפט עלולה לגרור אחריה חיוב בהוצאות אף אם לא התבקשה תשובת המשיב. זאת כיוון שבית המשפט נאלץ לעסוק בהליך סרק והדבר נעשה בהכרח על חשבון ההליכים הלגיטימיים הממתינים לתורם המתארך בשל הטיפול בהליכי הסרק. קל וחומר כשמדובר בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות, הליך שאמור להסתיים תוך זמן קצר ובעלויות נמוכות וללא הליכי ערעור, ובן בנו של קל וחומר כאשר מדובר, הלכה למעשה, ב"גלגול חמישי" של הפרשה. הגשת בקשה לבית משפט זה, בנסיבות המתוארות לעיל, במיוחד כאשר המבקשים מיוצגים וחזקה על פרקליטם שההלכות הנוגעות למתן רשות ערעור במצב דברים זה ידועות לו היטב והוא הסבירם לשולחיו, עלולה להיחשב כשימוש לרעה בהליך המשפטי, המצדיק, במקרה המתאים, הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה (רע"א 6997/13 ממן נ' נח'לה (25.5.2014)).

התוצאה היא שהבקשה נדחית והמבקשים ישלמו לאוצר המדינה הוצאות בסך 3,000 ש"ח.