רע"א 7197/16 ר. ת דיסקברי טיול עולמי בע

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.7.2016 (רת"ק 23050-03-16, השופטת ו' פלאוט ) שדחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 9.2.2016 (ת"ק 23201-06-15, השופט א' באומגרט ).

2.המבקשת היא חברת נסיעות המשווקת, בין היתר, חבילות נופש בחו"ל. המשיב הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כנגד המבקשת בגין 32 דברי פרסומת ששלחה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו. לטענת המשיב משלוח דברי הפרסומת נעשה מבלי שנתן הסכמתו לכך וחרף בקשותיו בכתב להפסיק את המשלוח, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת ).

3.המבקשת לא כפרה בכך ששלחה דברי פרסומת למשיב, אך טענה להגנתה כי המשיב הסכים לקבל אותם ממנה עם רישומו לאתר האינטרנט שלה ואף עיין בחלקם. המבקשת הוסיפה כי בכל אחד מדברי הפרסומת הופיעה בחלק התחתון האפשרות להסיר את כתובת הדואר האלקטרוני מרשימת התפוצה. כמו כן, המבקשת טענה כי כל ארבע בקשותיו של המשיב להסרה מרשימת התפוצה נשלחו בתוך פרק זמן של כארבע שעות בלבד, והכול לאחר תום שעות העבודה במשרדיה.

4.בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתו של המשיב ופסק לו פיצוי בסך של 24,000 שקל, וכן שכר טרחה בסך של 1,500 שקל. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי טענתה של המבקשת היא במהותה טענת הודאה והדחה, ולכן נטל ההוכחה להראות כי המשיב נתן את הסכמתו למשלוח דברי הפרסומת מוטל עליה. בהמשך לכך, נקבע כי המבקשת לא הציגה טופס רישום והסכמה של המשיב לקבלת דברי פרסומת. בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף וקבע כי הימנעות מבקשה להסרה מרשימת התפוצה אינה בסיס לפטור מאחריות. כמו כן, ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי משלוח הבקשות להסרת כתובת הדואר האלקטרוני של המשיב מרשימת התפוצה לאחר שעות העבודה לא מעלה ולא מוריד מאחריות המבקשת להסירה באופן מידי.

5.ביום 4.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות בולטת בפסק הדין וכי המקרה לא מעלה שאלה עקרונית המצדיקה את קבלת הבקשה.

6.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת סבורה כי בקשתה מעלה שאלות עקרוניות בסוגיה של חבות בגין משלוח דברי פרסומת דרך הדואר אלקטרוני. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי לצורך הוכחת ההסכמה נדרש המפרסם להציג טופס הרשמה. לשיטתה, די בכך שהראתה שהמשיב נרשם פעמיים לאתר האינטרנט שלה ובעת הרישום סיפק את כתובת הדואר האלקטרוני שלו. עוד היא טענה כי המשיב קיבל ממנה דברי פרסומת במשך שש שנים, וכי בכל דבר פרסומת שנשלח אליו הופיעה האפשרות לבטל את קבלת ההודעות. המבקשת מוסיפה ומעלה טענות בנוגע לשגיאות שעלו לשיטתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר לא נדרש לכלל הטענות שהעלתה בפניו. בנוסף, היא מעלה טענות בנוגע לממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט לתביעות קטנות.

7.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות (ראו לדוגמה: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח , פסקה 6 (20.5.2015)) . הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלות עקרוניות, אלא נסבה על אופן ההוכחה של הסכמת המשיב לקבלת דברי פרסומת מן המבקשת – שאלה עובדתית מובהקת. אף אם נפלה טעות ביישום הדין על ידי בית המשפט המחוזי, ודומה שאין זה המצב, אין זה מצדיק להיעתר לבקשת רשות הערעור (ראו לדוגמה: רע"א 1400/15 אילוז נ' י.מ. אמסלם בע"מ , פסקה 23 (3.5.2015)).

8.סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.