רע"א 61/15 שלמון זאב זיו נ. הראל חברה לבי

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 27.10.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 48433-05-14 (כב' השופט י' שינמן ), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 7.4.2014 בתא"מ 41080-09-13 (כב' השופטת נ' מימון שעשוע ) אשר דחה את תביעתו של המבקש לתשלום תגמולי ביטוח על-ידי המשיבה.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 29.9.2010 ניזוק רכבו של המבקש בתאונת דרכים. על-פי גרסתו של המבקש, בעקבות התאונה פנה המבקש אל סוכן הביטוח שלו, שלקח את הרכב לתיקון במוסך והעביר למוסך "שיק ביטחון" של המבקש על סך 15,000 ש"ח. בסמוך לכך פנה המבקש, לטענתו, אל המשיבה בבקשה לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח מקיף שהוציאה המשיבה לרכבו, ומשלא הועבר התשלום, הגיש לבית המשפט השלום תביעה נגד המשיבה לתשלום התגמולים. אל מול גרסתו זו של המבקש טענה המשיבה, כי עד לקבלת כתב התביעה לא ידעה על קרות התאונה, וכי המבקש כלל לא הראה כי בוצע תיקון ברכב בעקבות התאונה.

2.

ביום 7.4.2014 דחה בית משפט השלום את תביעת המבקש. בית המשפט הצביע על סתירות רבות בעדותו של המבקש והגדיר אותה "תמוהה ומעוררת חשד". בית המשפט ציין, בין היתר, כי לא סבירה בעיניו גרסתו של המבקש לפיה "שיק הביטחון" על סך 15,000 השקלים לא נפדה במשך שלוש שנים ממועד הפירעון ולא נעשה מאומה לשם גבייתו. זאת ועוד, על-פי האמור בפסק הדין לא הוצאה חשבונית בגין התיקון, ולא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה אודות המוסך בו בוצע התיקון, היקף התיקון ועלותו. על סמך הראיות שהוצגו לפניו קבע בית המשפט כי המבקש כלל לא נשא בעלות התיקון אלא ככל הנראה מכר את הרכב במצבו הפגום. עוד נקבע, כי המבקש הסתיר פרטים באופן מכוון כדי לנסות לגבות מחברת הביטוח את תגמולי הביטוח ללא שנשא בעלויות תיקון הרכב.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 27.10.2014. בית המשפט המחוזי קבע, כי קביעותו של בית משפט השלום הן בדבר הממצאים העובדתיים והן בדבר מהימנות המבקש, הן ברורות ומשכנעות, ועל כן ניתן לדחות את הערעור אף ללא קבלת תשובה מהמשיבה.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא.

הבקשה

4.

לגישתו של המבקש, כפי שעולה מהבקשה, השאלה העיקרית בה היה אמור בית המשפט המחוזי לדון, היא, האם עמד המבקש בתנאי הפוליסה, ועל כן שגה בית משפט קמא משנמנע לדון בסוגיה זו. זאת ועוד, לטענת המבקש טעה בית משפט קמא כאשר ציין בפסק הדין כי המשיבה טענה שאירוע התאונה כלל לא הוכח על-ידי המבקש, וזאת מאחר שטענה זו לא נכללה בכתב ההגנה שהגישה המשיבה בערכאה הדיונית. לגישתו, דיון בשאלת קרות התאונה הוא בגדר הרחבת חזית, לה התנגד המבקש במהלך הדיון, ומטעם זה יש לקבלת את בקשת הערעור.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלא שתתבקש תשובה.

כפי שחזר ושנה בית משפט זה, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור (רע"א 460/14 צמח נ' גבאי , פסקה 2 (6.4.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש בא בקהלם של מקרים אלו. טענותיו של המבקש תחומות כולן להליך המשפטי הקונקרטי ואינן מעלות סוגיה משפטית החורגת מעניינו הפרטי. עוד אציין, כי אין בידי לקבל את טענתו של המבקש כי בעקבות פסק הדין של בית משפט קמא נגרם עיוות דין "הזועק לשמיים". התרשמותי היא כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס ומנומק כראוי וכי בית המשפט התייחס בתשומת לב הולמת לסוגיות המשפטיות שהונחו לפניו.

6.

למעלה מן הצורך אעיר, כי בטענתו של המבקש בדבר "הרחבת חזית" אין ממש. אכן, הטענה לפיה אירוע התאונה כלל לא התרחש לא נכללה בכתב ההגנה שהוגש על-ידי המשיבה בערכאה הדיונית אלא עלתה לראשונה, בשולי הדברים, בסיכומי המשיבה בעל פה בדיון מיום 2.4.2014. יחד עם זאת, כעולה מפסק הדין, בית משפט השלום כלל לא התייחס לטענה זו ולא דן באפשרות כי לא התרחשה התאונה. הקביעה העובדתית שבבסיס פסק הדין היא שאכן נגרם נזק לרכבו של המבקש, אך שנזק זה לא תוקן על-ידי המבקש. כך, בעמוד 4 לפסק דינו, קבע בית משפט השלום: "ככל הנראה הרכב נמכר במצבו הפגום ... וייתכן ואף תוקן על-ידי הקונה כנגד הפחתה מסוימת במחיר המכירה" (ההדגשה אינה במקור – צ.ז.). כמו כן, בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי: "הלכה פסוקה היא, כי מסירת פרטים כוזבים בתביעת הביטוח לגבי היקף הנזק שומטת את הקרקע תחת קבלת התביעה, גם אם מקרה האירוע ארע " (ההדגשה אינה במקור – צ.ז.). מכאן אנו למדים, כי תביעתו של המבקש נדחתה בשל מסירת פרטים כוזבים בתביעת הביטוח, ולא בשל קביעה של בית משפט קמא כי אירוע הביטוח כלל לא התרחש.

7.

בקשת רשות הערעור שלפניי, מוטב היה אם לא הייתה באה לעולם. הגשת בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" חובה שתעשה בזהירות, בשיקול דעת ומטעמים טובים, אחרת עלולה הגשת הבקשה להיחשב כמהלך לא מידתי שכמוהו כשימוש לרעה בהליך המשפטי (רע"א 6997/13 ממן נ' נח'לה (25.5.2014)). במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר, כבמקרה דנא, בעניין ששוויו הכספי אינו רב ועלות הטיפול השיפוטי בו בערכאה שלישית (!) אינה עומדת ביחס הולם לשווי הנושא (לעניין זה ראו רע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (20.4.2015).

המבקש בחר למקד את בקשתו לרשות ערעור בסוגיה שולית שהשפעתה הן על פסק דינו של בית משפט השלום והן על פסק דינו של בית משפט קמא בערעור זניחה, ואינה דורשת התייחסותו של בית משפט זה. די בקביעות המהימנות הקשות כלפי המבקש, הכלולות בפסק דינו של בית משפט השלום, כדי להצביע על המשוכה הגבוהה בפניה הוא ניצב כבר בגדר הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, קל וחומר כשמדובר בהגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט לא האמין למבקש וקבע שמסר פרטים כוזבים למשיבה, והסתיר ממנה פרטים אחרים. בית המשפט המחוזי, בדין, לא ראה סיבה שלא לאמץ את קביעותיו של בית משפט השלום.

8.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

הגשתה של בקשת רשות ערעור ללא טעמים טובים בבסיסה מצדיקה, במקרה המתאים, הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו: רע"א 7477/13 גלריית עדן בע"מ נ' פלד (3.12.13) והאסמכתאות המצויות שם). במקרה זה המבקש אף נקט בבקשתו בלשון לא ראויה כלפי בית משפט קמא, בטענו כי זה "לא הבין כלל את מהות הערעור בו היה עליו לדון". המבקש גם הגיש בקשת סרק למתן החלטה בבקשת רשות הערעור בהעדר תשובה לבקשה, כאשר המשיבה כלל לא התבקשה להשיב לה. בנסיבות אלה יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית והמבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 3,000 ש"ח.