רע"א 7708/16 רע"א 7708/16

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט העמית ג' גינת ) מיום 14.8.16 בע"א 30261-01-16 ובע"א 42225-01-16, שבמסגרתו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט ע' יריב ) מיום 14.11.15 בתא"מ 25818-02-14. עניין הבקשה – תביעה כספית;

לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

רקע והליכים

ב.

המבקשת 1 היא חברה העוסקת בתחום התאורה ונמצאת בבעלותה הבלעדית של גב' שרה פרי, רעייתו של המבקש 2 (יחד המבקשים ). המשיבה היא חברה המספקת שירותי שילוח ימי ואוירי. ביום 12.2.14 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשים וכנגד רעיית המבקש 2 בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בתל-אביב (תא"מ 25818-02-14) במסגרתה נטען, כי בשני מקרים סיפקה המשיבה למבקשת שירותים של שילוח מוצרי תאורה וטיפול בשחרורם מרשויות המכס בשווי כולל של 20,607 ₪, שעליהם לא שילמה לה המבקשת 1. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט להרים מסך, ולחייב אף את המבקש ואת רעייתו באופן אישי בתשלום על שירותים אלה.

ג.

בפסק דינו מיום 14.11.15 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה בחלקה. נקבע כי בשני מקרים הזמין המבקש 2, בשם המבקשת 1, מן המשיבה שירותי שילוח לגופי תאורה מצרפת. המשיבה, כך נקבע, מילאה את המבוקש, הביאה למבקשת 1 את המוצרים בזמן וללא פגם, ואף שילמה על שחרורם מרשויות המכס. כיון שהמבקשת 1 לא שילמה למשיבה בעבור שירותים אלה, פסק בית המשפט כי עליה לשלם למשיבה את סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט. ואולם, התביעה האישית כנגד המבקש 2 ורעייתו נדחתה בקביעה כי לא הונחה תשתית ראייתית התומכת באחת העילות להרמת מסך כלפיהם.

ד.

המשיבה והמבקשת 1 הגישו לבית המשפט המחוזי ערעורים הדדיים (ע"א 30261-01-16 וע"א 42225-01-16 בהתאמה) על פסק דינו של בית משפט השלום. המשיבה עירערה על ההחלטה שלא לחייב אישית את המבקש 2 ורעייתו, ואילו המבקשת 1 עירערה על הפסיקה נגדה. בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו מיום 14.8.16 את ערעורה של המבקשת 1, בקבעו כי אינו מוצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בעניין חבותה כלפי המשיבה. ערעורה של המשיבה, לעומת זאת, התקבל בחלקו, ונפסק כי יש להטיל חבות אישית על המבקש 2 (ולא על רעייתו). המבקש 2, כך נפסק, היה "המוציא והמביא" בחברה, המבקשת 1, וכיון שהוא שביצע למעשה את כל פעילות העסקית, עליו הראיה להראות שפעילות זו אמנם נעשתה בשם החברה ומכוחה. נקבע, כי המבקש הציג עצמו כמזמין השירותים ולא ציין שההזמנה נעשית בפועל מטעם החברה, ולכן נכרת חוזה בינו לבין המשיבה שעל בסיסו יש לחייבו באופן אישי. מכאן הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור

ה.

עיקר טענות המבקשים מופנות כלפי ההליך שהתנהל בבית משפט השלום ובהכרעת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בכך. ראשית נטען, כי שגה

בית משפט השלום בשתי החלטות דיוניות שקיבל במסגרת ההליך. בהחלטה הראשונה דחה בית משפט השלום בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשים, ובשניה התנה הגשת ראיה חדשה מטעם המבקשים בתשלום של 5,000 ₪, שבעקבותיה בחרו שלא להגישה. החלטות אלה, כך נטען, השפיעו באופן מהותי על פסק הדין וגרמו למבקשים לעיוות דין. לטענת המבקשים היה בראיה הנוספת – אישור קבלה מאת החברה שקיבלה את מוצרי התאורה מהמבקשת 1, אשר עליו מצוינת המילה "נזק" – כדי להוכיח שהמוצרים שהזמינה מן המשיבה הגיעו פגומים, וכי המשיבה שהגישה טופס זהה ללא המלה "נזק", זייפה את הטופס אותו הגישה. שנית

נטען, כי המסמכים שצרפה המשיבה לכתב התביעה מהוים עדות מפי השמועה, ולכן לא יכול היה בית משפט השלום להסתמך עליהם בפסק דינו. שלישית

נטען, כי שגה בית משפט השלום בקביעה לפיה חייבת המבקשת 1 לשלם למשיבה בעבור שירותי השחרור מן המכס, שכן המשיבה לא הוכיחה כי ביצעה שירותים אלה בעבור המבקשת 1. רביעית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע, כי התקיימה תשתית חוזית בין המשיבה למבקש 2, אשר על בסיסה ניתן לחייבו באופן אישי. המשיבה, כך נטען, ידעה שהמבקש 2 פועל בשם המבקשת 1, ולא בשם עצמו.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בידי להיעתר לה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או מקום שנגרם עיוות דין קשה. אין המקרה שלפנינו, התחום במובהק בנסיבותיו, בא בגדרים חריגים אלה. יתר על כן, עסקינן בתובענה שהוגשה בסדר דין מהיר – שמטרתו להביא לסיום ההליך במהירות וביעילות (וראו רחמים כהן ומנחם קליין סדר דין מהיר בבית משפט השלום 10-7 (2005))

– בו יטה בית המשפט כבדרך כלל שלא לתת רשות לערער בגלגול שלישי אלא בנסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל רע"א 6997/13 יניב ממן נ' חביב נח'לה

פסקה 8 (2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 838

(מהד' 12, 2015) (להלן גורן )). המקרה דנא תחום במובהק לנסיבותיו הקונקרטיות, ואינו מגלה שאלה עקרונית, ועל כך לא תיתכן מחלוקת.

ז.

בנסיבות גם אין להלום את טענת המבקשים כי נגרם להם עיוות דין נוכח החלטותיו הדיוניות של בית משפט השלום באופן המצדיק דיון בגלגול שלישי. עסקינן בסדר דין מהיר, בו למען יעילות הדיון על תצהירי העדות מטעם הצדדים להיות מוגשים יחד עם כתבי הטענות ( גורן , בעמ' 841-839). בנידון דידן הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם הנתמך בתצהיר מאמת, ולאחר מכן, שישה ימים קודם הדיון, ביקשו להגיש תצהיר עדות ראשית. בנסיבות אלה אין להלום את הטענה כי דחיית הבקשה לצרף את תצהיר העדות גרמה למבקשים לעיוות דין, וברי כי התערבות בהחלטות דיוניות של בית המשפט הדיוני היא נדירה.

כך גם באשר לבקשה להוספת ראיה. כפי שקבע בית משפט השלום בפסק דינו (פסקה 11) לא היה בראיה זו לשנות את פסק הדין, ואף היה בה כדי לפגוע במבקשים, שכן ההסבר היחידי לפער שבין הטפסים הוא הוספתה של המילה "נזק" לטופס שבידי המבקשים. אין להלום אף את טענת המבקשים באשר לקבילות הראיות, שכן הם התנגדו לראשונה להגשתן במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי. הלכה פסוקה היא, כי משלא התנגד בעל דין להגשת ראיה פסולה בעת הגשתה כאילו הסכים לקבלה, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה (ראו למשל ע"א 269/82 רחל הילמן נ' דוד כרמי , פ"ד מ"א(4) 1, 5 (1987); יעקב קדמי על הראיות 568 (2009)).

ח.

לא מצאתי, איפוא, כי מקרה זה מצדיק דיון בגלגול שלישי. אזכיר, כי אין בדחייתה של בקשת רשות לערער בגלגול שלישי משום הסכמה בהכרח עם פסק הדין עליו התבקשה הרשות. וכך ציין מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר ב ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123, 128:

"דחייתה של בקשת רשות לערער אין פירושה, כי בית המשפט, שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור, וכי בית המשפט האמור שלם עם מסקנותיה וקביעותיה המשפטיות של הערכאה הקודמת... כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי

המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף, ותו לא".

בהתאם לכך, אף אילו היתה דעתי שונה מזו של בית המשפט המחוזי בקביעותיו – ואיני אומר כי אכן כך בהכרח – לא היה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור שנועדה, כאמור, למקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו בכללם.

ט.

אין בידי איפוא, להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע.