רע"א 868/17 שוהם אבן נ. רחל שוקר

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת פלאוט) ברת"ק 34501-06-16 מיום 8.1.17, אשר בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה (השופט שוהם) בת"ק 23079-12-15 מיום 30.5.16. כן מכוונת בקשת רשות הערעור כלפי החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת עמית-אניסמן) מיום 17.8.16, שבגדרה ניתנה ארכה להגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי. עניינה המהותי של הבקשה דנא – הקטנת נזק בגין הפרת חוזה לשכירות דירה.

רקע

ב.ביום 28.8.14 נחתם בין המבקשים למשיבה 1 הסכם שכירות של דירה ברמת גן, שלפיו ישכרו המבקשים את הדירה מן המשיבה 1, דמי השכירות החודשיים יעמדו על 5,000 ₪, ותקופת השכירות תהא עד ליום 30.9.15. למעשה דובר בחידוש חוזה, שכן המבקשים שכרו את הדירה החל משנת 2013. בחוזה נקבע בין היתר, כי המבקשים רשאים לסיים את תקופת השכירות טרם זמנה, בתנאי שימצאו שוכר אחר תחתם לשביעות רצון המשיבה 1, ובתנאי שייחתם הסכם שכירות חדש באותם תנאים (סעיף 12(א) להסכם).

ג.לטענת המבקשים, הם עזבו את הדירה ביום 1.2.15, מצאו משפחה שהיתה מוכנה להחליפם (להלן הדיירים החלופיים ), ואולם המשיבים סירבו להשכיר להם את הדירה, בטענה כי אין באפשרות הדיירים החלופיים לעמוד בתשלומי שכר הדירה. בחודש דצמבר 2015 הגישו המבקשים כנגד המשיבים תביעה כספית בגובה 33,800 ₪ בעילה של הפרת חוזה, שבה עתרו לקבלת החזר דמי השכירות ששילמו למשיבים בתקופה שלאחר עזיבתם את הדירה, וכן החזרי תשלומי ועד בית וארנונה ששילמו בתקופה זו. התביעה הוגשה אף כנגד המשיב 2, שכן לפי הטענה, הוא שקיים קשר עם המבקשים לאורך כל תקופת השכירות. מנגד טענו המשיבים, כי הדיירים החלופיים הודיעו שאינם יכולים לשלם את שכר הדירה המבוקש, וכן כי רק בחודש אוקטובר 2015 החזירו המבקשים את מפתחות הדירה למשיבים.

ד.בית המשפט לתביעות קטנות נתן אמון בגרסת המבקשים בהתבסס על הראיות שהובאו בפניו. נקבע בין היתר, כי המבקשים היו מוכנים לשמש ערבים לשוכרים החלופיים, וכי ככל שהיה הפרש בין דמי השכירות שהדיירים החלופיים מוכנים היו לשלם לבין דרישת המשיבים, היו המבקשים מוכנים לשאת בהפרש זה. כן קיבל בית המשפט את גרסת המבקשים, כי המשיכו לפרסם את הדירה, אולם המשיבים לא שיתפו פעולה. נקבע כי בנסיבות אלה התנהגות המשיבים היתה בניגוד לחוזה וגרמה למבקשים לנזק של 30,000 ₪. כן נפסקו לטובת המבקשים 3,000 ₪ בגין תשלומי ועד בית וארנונה, תוך הפחתה של 1,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו למכשיר המיקרוגל בדירה. המשיבים חויבו איפוא בסך 32,000 ₪. כן חויבו להחזיר את שטרי החוב וההמחאות שברשותם.

ה.המשיבים הגישו ביום 16.6.16 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בעקבות עתירת המבקשים לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתה, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד, והסבירו כי באת כוחם שימשה אפוטרופא לדין של חסויה, באורח שפגע בשגרת עבודתה והביא לאיחור. ביום 17.8.16 התקבלה הבקשה להארכת מועד, ונקבע כי האיחור בן היומיים בהגשת בקשת רשות הערעור לא נבע מרשלנות, מהזנחה או מזלזול, וכי ספק אם התגבשה אצל המבקשים ציפיה ממשית לסופיות הדיון. צוין באשר לסיכוייה של בקשת רשות הערעור, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה שאלה מופרכים. עם זאת נוכח האיחור, וכיון שלא הוגשה מעיקרא בקשה להארכת מועד, הוטלו על המשיבים הוצאות.

ו.לגופה של בקשת רשות הערעור, ניתנה רשות, בית המשפט המחוזי דן בבקשה כבערעור וקבע כי יש לקבלו בחלקו. נפסק, כי על שני הצדדים היה לעשות כל מאמץ כדי לקדם את השכרת הדירה ולמזער את הנזק, אם בדרך של העברת מפתחות הדירה אל המשיבים על ידי המבקשים, אם בדרך של חיפוש שוכרים נוספים ואם על ידי כך שגם המשיבים יפעלו להשכרת הדירה . נקבע, כי המשיבים חייבים בפיצוי המבקשים במחצית הנזק, קרי, מחצית הסכום שנפסק בבית המשפט לתביעות קטנות.

הבקשה

ז.מכאן הבקשה הנוכחית. לטענת המבקשים, לא היה עליהם להוכיח כי נדרשו להותיר בידם את מפתחות הדירה, וכי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי נעשו מאמצים למציאת שוכרים חלופיים, וכי היו אך פניות מועטות בנוגע לדירה לקראת סיום הסכם ההתקשרות. הוסף, כי אין סיבה להניח כי בידי המשיבים לא היו מפתחות נוספים לדירה, וכי ככל שהיו מחזירים המבקשים את המפתחות למשיבים, לא היו יכולים להציג את הדירה בפני שוכרים חלופיים. עוד נטען, כי כיון שהמשיבים הגישו את בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי באיחור של יומיים, היה מקום לדחותה.

הכרעה

ח.רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת, והמקרה שלפנינו במובהק אינו בא בגדרי אלה (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה),

פ"ד לו(3) 123), שכן עיקרו בהסכמה שאליה באו הצדדים הקונקרטיים בקשר העסקי ביניהם. בפרט כך מקל וחומר, כשהמדובר בהליך של תביעות קטנות, שגם הערעור בבית המשפט המחוזי לגביו הוא ברשות (ראו סעיף 64 ל חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984) וניתן במשורה. עוד יוסף, אין די בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה הפוכה מזו של הערכאה הדיונית כדי להקים עילה למתן רשות ערעור, וכך גם אם אילו היתה דעתי שונה – ואיני אומר שאכן כך – מזו של בית המשפט המחוזי בקביעותיו (רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' רום שירותי תעופה (2008); רע"א 7708/16 לייטניג גרופ בע"מ נ' קרגו

בע"מ (2016)).

ט.אשר להארכת המועד, דומה, כי האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור אמנם היה יכול להימנע, וככלל לא תינתן הארכת מועד בגין איחור שנבע מתקלות שניתן היה למנען בשקידה סבירה, כמו גם איחור בשל עומס עבודה (בן נון וחבקין הערעור האזרחי (מה' 3-תשע"ג), עמ' 179); אולם אין מקום להתערב בזאת (ראו לעניין אמת המידה הדיונית במקרים כגון דא שאינם "גלגול שלישי" בסוגיה ספציפית - בע"מ 4658/16 פלונית נ' פלוני (2016)). התערבות ערכאת הערעור בהחלטות המבכרות את המשך בירור ההליך נעשית כנודע במשורה - ולא בנקל תכפה ערכאת ערעור על מתן פסק דין וסיום הליכים בעניין שהיא סבורה שטרם התברר דיו (רע"א 5423/06 פלונית נ' פלוני (2006); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(2005)). ניתן לפצות בכגון דא בהוצאות, וכך נעשה כאן.

י.אשר לעיצומם של דברים, חובתו של הניזוק

היא לעשות להקטנת נזקו (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). הניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק, אך עליו לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו (ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מה(1), 743 (1991)). בנדון דידן קבע בית המשפט המחוזי שניתן היה לעשות פעולות נוספות לשם השכרת הדירה. הדברים מתקבלים על פניהם על הדעת, והכרעתו של בית המשפט סבירה על פי מה שהסיק מן החומר שלפניו. אכן, המשיבים יכלו גם הם לנסות ולמצוא שוכרים חלופיים, אך נדמה, וזה העיקר בהיבט של הקטנת הנזק, שהמבקשים יכלו לפעול באופן נמרץ יותר כדי למצוא שוכרים. מכל מקום אפילו הייתה התרשמותי שונה, כאמור, אין הדבר מצדיק התערבות, על פי כללי ההתערבות הנוהגים בכגון דא. מכל מקום, גם אם ניכר שהנושא בוער במבקשים, על פניה נראה כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי מאזנת אל נכון בין האינטרסים השונים, ויתכן שזהו מן המקרים שבהם דווקא דרך האמצע היא העדיפה על פני פתרונות במתכונת של "הכל או כלום".

י"א. נוכח כל האמור אין בידי להיעתר למבוקש.