רע"א 9641/10 ארבל הנדסה וקבלנות (1983) בע"מ נ. קרן תל אביב לפיתוח

1.

בין המבקשת, חברת ארבל הנדסה וקבלנות (1983) בע"מ, לבין המשיבה, קרן תל אביב לפיתוח, נכרתו מספר חוזים להקמת מרכז קהילתי בקרית שלום ומרכז למניעת אלימות במשפחה. בהמשך, התעוררה בין השתיים מחלוקת בנוגע לתשלומים בגין ביצוע הפרויקטים על-ידי המבקשת. בעקבות זאת, הגישה המבקשת תובענה נגד המשיבה לבית משפט השלום בתל-אביב יפו, לתשלום יתרת החוב בגין העבודות, על סך של 2,400,000 ש"ח. בית המשפט (כב' השופטת א' כהן ) מינה, בהסכמת הצדדים, מהנדס מומחה מטעמו והוסכם כי חוות דעתו תהיה חוות הדעת היחידה בתיק, בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית בתחומים המקצועיים. כמו-כן, הצדדים הגישו חוות דעת של רואי חשבון בנוגע למחלוקת הנוגעת לתשלום ריבית. לאחר שבחן את טענות הצדדים לעומק, באופן יסודי ומפורט, פסק בית המשפט כי יש לקבל את התובענה בחלקה, וקבע את הסכומים שעל המשיבה לשלם למבקשת בעבור ביצוע הפרויקטים. בפסק-דינו פירט בית המשפט את החישובים השונים שעמדו בבסיס קביעותיו. בחישוב סכום התשלום, נסמך בית המשפט, בעיקרו של דבר, על המלצותיו של המומחה שמינה. בנוסף, פסק בית המשפט ריבית לטובת המבקשת בגין תשלומים ששולמו לה באיחור על-ידי המשיבה. את גובה הריבית קבע בית המשפט לאחר שבחן, בין היתר, את הפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפועל, את העובדה שלאחר הגשת התביעה שילמה המשיבה למבקשת סכום שלא היה שנוי במחלוקת, ולאחר עיון בחוות דעתו של המומחה בנוגע לאופן שבו הפך החיוב בחוזים משקלי לדולרי.

2.

ערעור וערעור שכנגד שהוגשו מטעם הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, נדחו. בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה א' קובו , סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין , והשופטת ע' צ'רניאק ) לא ראה מקום להתערב בפסק-דינה של הערכאה הדיונית, בקובעו כי פסק-הדין מנומק והגיוני, כי ניתן מענה מפורט לכל טענות הצדדים וכי התוצאה שהתקבלה הינה סבירה נוכח הזמן שחלף מעת סיום העבודה ועד למועד הגשת התובענה. בית המשפט ציין, כי עיקר השגותיה של המבקשת בערעור הופנו כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, שהתבססו, בין היתר, על עדויות שנשמעו בפניו ושמהן הוא התרשם באופן ישיר. בית המשפט לא מצא מקום לחרוג מן ההלכה שלפיה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וקבע כי לא נפל בהכרעה של בית משפט השלום פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת לא ניתן לה יומה בבית המשפט מאחר שערכאת הערעור התעלמה מטענותיה המרכזיות הנוגעות בעיקרן לטעויות שנפלו בפסק-דינה של הערכאה הדיונית. המבקשת מעלה שלוש טענות לגבי טעויות אריתמטיות אשר לטענתה היה על ערכאת הערעור להתערב בהן: הטענה הראשונה הינה כי בית משפט השלום ניכה פעמיים סכום ששילמה המשיבה למבקשת על סך של 175,000 ש"ח. המבקשת טוענת כי הדיון שהתקיים בפני ערכאת הערעור הוקדש בעיקרו לטענה זו, ובסופו הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להגיע להסכמה שלפיה המשיבה תשלם למבקשת את הסכום שנוכה פעמיים בתמורה לסילוק הערעור – הצעה שנדחתה. לטענתה, על אף שבית המשפט המחוזי היה ער לטעות שנפלה, לשיטתה, בפסק-הדין של הערכאה הדיונית, הוא התעלם מכך בפסק-דינו ובחר לראות בה ממצא עובדתי שאין להתערב בו. טענתה השניה של המבקשת, נוגעת לקביעת שער הדולר הרלוונטי להמרת הסכומים שנדרשה המשיבה לשלם לה. המבקשת טוענת, כי בית משפט השלום ציין בפסק-דינו ששיטת ההצמדה שנקבעה על-ידי המומחה מוסכמת עליו, אך, בפועל יישם שיטת הצמדה אחרת השונה מחוות דעת המומחה בלא הסבר הגיוני לכך. השגתה השלישית של המבקשת נוגעת לקביעת בית משפט השלום כי סכומים שלא היו שנויים במחלוקת שולמו לה במלואם. המבקשת טוענת, כי בגין טעויות חישוב אלה נשללו ממנה מעל ל-700,000 ש"ח וכי על אף שהטענות הועלו בפני ערכאת הערעור, זו בחרה שלא להתייחס אליהן כלל בפסק-דינה. לדעת המבקשת תחושת הצדק במקרה זה מחייבת כי תינתן לה רשות ערעור.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה, במקום שבו עולה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו אינו מגלה שאלה משפטית או ציבורית מעין זו, והמבקשת אף אינה טוענת כך. טענותיה של המבקשת נוגעות לעובדותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו ואליהן בלבד, ודי בכך כדי להביא לדחייתה של הבקשה (ראו: רע"א 1118/11 רוזמן נ' גיורא (לא פורסם, 9.3.2011)). טענותיה של המבקשת הועלו בפני בית המשפט המחוזי וזה פסק כי הטענות נוגעות בעיקרן לממצאים העובדתיים וההערכות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, על סמך חומר הראיות וחוות הדעת שהוצגו לפניה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעות אלה על רקע ההלכה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1790/10 א. טייב הנדסה בע"מ נ' נאור בע"מ (לא פורסם, 2.6.2010), פסקה 14). אף אם אניח לטובת המבקשת - לצורך הדיון ומבלי להכריע בדבר - כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, אין בכך משום עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.2006); רע"א 8953/09 ליאת שירותי אחזקת מבנים בע"מ נ' עמותת מנוחה נכונה באר שבע

והסביבה (לא פורסם, 4.5.2010)), משאין מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, כי אם בשאלות עובדתיות מובהקות הנובעות מנסיבותיו הספציפיות של המקרה.

דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה – איני עושה צו להוצאות.