פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1118/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
נחום רוזמן
נ ג ד
המשיב:
דן גיורא
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ביום
27.1.2011 על-ידי כב' סגן הנשיא,
השופט
ג' גינת.
בשם המבקש:
עו"ד טל שחר
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט ג' גינת ), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום.
1.
המבקש והמשיב היו מעורבים בצוותא בהקמת חברת טרסניק בע"מ (להלן: טרסניק ), שעסקה בתחום הפיתוח העסקי. מעורבותו של המבקש נעשתה באמצעות חברת סימבה סיכון מחושב בע"מ (להלן: סימבה ), המצויה בשליטתו ובניהולו. בשלב מסוים, ביקש המבקש להגדיל את אחזקותיה של סימבה בטרנסיק, ולשם כך פנה למשיב בבקשת הלוואה. הצדדים חתמו על הסכם הלוואה בכתב, ולאחריו, מסר המבקש למשיב שיק משוך על חשבונו האישי, הנושא את התאריך 30.10.01, בגובה סכום ההלוואה – 103,750 ש"ח (להלן: השיק ). המשיב מצדו, משך לפקודת סימבה שיק בסכום זהה, שנפרע לחשבונה ביום 30.4.01. לימים רכש המשיב מסימבה את מניותיה בטרנסיק. סכום השיק לא קוזז מהתמורה ששולמה. משסכום ההלוואה לא הוחזר במועד, פנה המשיב לפרוע את השיק שנמסר לו, אך זה חולל, עקב הוראת ביטול שנמסרה על-ידי המבקש. על רקע זה, הגיש המשיב תביעה שטרית נגד המבקש, המתבססת על השיק.
2.
בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ניב ) דחה את טענת המבקש כי השיק ניתן לביטחון בלבד, ואין לפרעו, בקובעו כי חזותו של השטר אינה מעידה כי ניתן על תנאי, ובהצביעו על "ההיגיון הפשוט" המורה כי הצדדים הסכימו כי כנגד ההלוואה, ימסור המבקש למשיב שיק, שישמש להבטחת פירעונה אם לא תוחזר קודם לכן. עוד עמד בית המשפט על הפרש הזמנים בין מועד פירעונו של השיק נושא הבקשה לבין זה של השיק ששולם לפקודת סימבה על-ידי המשיב, העומד על שישה חודשים בדיוק. פרק זמן זה, ציין בית המשפט, זהה למועד ההחזרה המיועד של ההלוואה, דבר המבסס את הטענה כי הוא נועד לשמש בטוחה להשבת ההלוואה. בצד זה, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי סימבה פרעה את ההלוואה, בציינו כי אין במכתב רואה החשבון שצורף על-ידי המבקש כדי לבסס את טענתו לפירעון החוב. עוד קבע בית המשפט כי אין לראות בהודעת הפקסימיליה ששלח המשיב ביום 6.4.08 משום הודאת בעל דין מטעמו, שכן אין בה אלא הבטחה מצד המשיב לחפש את הסכם ההלוואה, שאינו מוכחש. לבסוף פסק בית משפט השלום, כי ביום הגשת התובענה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות להגשתה. התביעה השטרית התקבלה, אפוא, במלואה.
3.
בסמוך לאחר הגשת פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. הגם שפסק הדין ניתן לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ניתנה למבקש רשות להגיש סיכומי תשובה. לטענת המבקש, פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בטרם חלף המועד להגשת סיכומי התשובה מטעמו. בית משפט השלום פסק כי:
"הצדק עם הנתבע [המבקש] כי לא ניתנה לו ההזדמנות הנאותה להגשת סיכומי התשובה. למרות זאת, לאחר שעיינתי בהם, לא מצאתי לנכון לשנות מפסק הדין שניתן על ידי. הבקשה נדחית וכך אף בקשת הפסילה".
4.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בהתבסס על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהחלטת בית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין, בציינו כי בית משפט השלום עיין בסיכומי התשובה כשאלה הוגשו, ולא מצא מקום לשינוי פסק הדין. בהתייחס לטענות שהעלה המבקש בנוגע לאופן שבו פירש בית משפט השלום את חומר הראיות, קבע בית המשפט המחוזי כי מסקנותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית מעוגנות בחומר הראיות, ואין מקום להתערב בהן.
5.
מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי שומה היה על בית משפט השלום לבטל את פסק הדין שנתן מחובת הצדק, ללא כל שיקול דעת, ומבלי כל קשר לעיון בתוכן סיכומי התשובה. לדידו, משבית המשפט לא ראה לילך בדרך זו, נגרם לו עוול חמור. בצד זה טוען המבקש, כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו שגיאות משפטיות קשות. בין היתר, שגה בית המשפט בקובעו כי השיק ניתן לצורך פירעון ההלוואה לחברת סימבה; בהתעלמו מהודאת בעל דין של המשיב במסגרת הודעת פקסימיליה, כי השיק ניתן לו כביטחון וללא תמורה; בקובעו כי ההלוואה שקיבלה סימבה לא נפרעה; ובדחיית טענת ההתיישנות שהעלה.
6 .
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלות שמעלה המבקש אינן עונות על אמת מידה זו. אמנם, אין לשלול את האפשרות שנוכח הפגם שנפל בפסק דינו של בית משפט השלום, היה מקום לביטולו מחובת הצדק. מכל מקום, על רקע הכלל שלפיו אין בקיומה של טעות לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( לא פורסם, 18.6.06)), לא ראיתי להידרש לגופה של שאלה זו. כך, בפרט, נוכח בחינתם המאוחרת של סיכומי התשובה על-ידי בית המשפט קמא, אשר לא הביאה לשינוי ההחלטה. זו אף נבחנה – כאמור – על-ידי בית המשפט המחוזי לגופה.
משאין בבקשה כל סוגיה בעלת תחולה רחבה, שבית משפט זה לא נדרש לה בעבר, אין מנוס, לפי אמות המידה האמורות, מדחיית הבקשה.
משלא נתבקשה תגובה
- אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באדר ב התשע"א (09.3.2011).
ש ו פ ט