רע"א 2444-23 רע"א 2444-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.1.2023 (ע"א 1807-12-21, סגנית הנשיא י' שבח, השופט י' אטדגי והשופטת ש' יעקובוביץ). בית המשפט המחוזי דחה שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 28.10.2021 (ת"א 11206-06-18, השופט נ' אשכול).

2.עניינה של הבקשה הוא בסכסוך בין המבקש, בעל חנות בקניון בעיר רחובות, לבין המשיבות 3-1 (להלן: המשיבות), שהן בעלות מרבית הזכויות בקניון ומנהלות אותו. עיקרי הרקע העובדתי לדברים פורטו בהחלטה קודמת שלי מיום 18.6.2023, שנסבה אף היא על הסכסוך בין הצדדים הנפרס על פני הליכים משפטיים שונים (רע"א 2061/23).

3.בתמצית יצוין כי עניינו של ההליך דנן בדמי הניהול שנדרש המבקש לשלם למשיבות, וכן בהפרות נטענות של חוזה הניהול בין הצדדים. כבר עתה יובהר כי המבקש אינו מיוצג בהליך בפני, ואף לא היה מיוצג בערכאות הקודמות.

4.ביום 26.9.2018 הגישו המשיבות תביעה כספית נגד המבקש בטענה כי זה מסרב לשלם דמי ניהול עבור השנים 2019-2018. סכום התביעה, אשר תוקן ביום 6.10.2019, הועמד על סך 141,113 שקלים. המבקש הגיש תביעה שכנגד ביום 18.11.2019, ובה טען להגנתו כי המשיבות מפרות את תנאי חוזה הניהול וכן תבע מהן פיצוי כספי בסך 500,000 שקלים בגין הליקויים בניהול הקניון והנזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהם. בעקבות זאת, המשיבות הגישו מצדן הודעת צד ג' כלפי החברות שיזמו את הקמת הקניון, המשיבות 9-8 (להלן: החברות המקימות). חברות אלה, שעמן התקשר במקור המבקש, מכרו בהמשך את הקניון למשיבות בשנת 2017 תוך המחאת זכויותיהן.

5.בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבות והעמיד את גובה דמי הניהול שעל המבקש לשלם להן על סך 27,003 שקלים בתוספת מע"מ. בהגיעו למסקנה זו נתן בית משפט השלום משקל, בין היתר, לטענות שהועלו ביחס למצבו של הקניון באותה העת ולהתמשכותן של עבודות הבנייה והשיפוץ שבוצעו בו. כמו כן, בית משפט השלום דחה את התביעה שכנגד (וכפועל יוצא מכך גם את הודעת צד ג' שהגישו המשיבות). בהקשר זה בית משפט השלום מצא כי אין בסיס לטענות שהועלו, וכי מרבית השגותיו של המבקש הופנו למעשה כלפי החברות המקימות, שעמן חתם על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בסוף שנת 2018 (ת"א 41224-11-16, השופטת ע' ברקוביץ).

6.ביום 1.12.2021 המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר כוון הן כלפי הסכום הכספי שבו חויב והן כלפי דחיית תביעתו שכנגד. בהמשך, ביום 27.12.2021 הגישו אף המשיבות ערעור מטעמן ובו הלינו על גובה הסכום שנפסק לזכותן.

7.בפסק הדין שנזכר בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את ערעוריהם של שני הצדדים. בכל הנוגע לתביעת המשיבות, בית המשפט המחוזי הבהיר, בהתאם להסכמתן, כי פסק דינו של בית משפט השלום נסב על השנים 2019-2018 בלבד, וכי כל טענה כספית נוספת, ככל שישנה, תוכל להתברר במסגרת הליכים נפרדים. בכל הנוגע לתביעת המבקש, בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום שנפסק לחובתו נסמך על הערכת שמאי מקרקעין בדבר גובה דמי הניהול, וכי המבקש לא הציג כל חוות דעת נגדית היכולה ללמד כי הערכה זו שגויה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי דינן של טענות המבקש ביחס לתביעה שכנגד להידחות אף הן, בין היתר, בהתחשב בכך שאלו מופנות בעיקרן כלפי החברות המקימות, שעמן נחתם כאמור הסכם פשרה, כך שהמבקש מנוע כעת מלהעלות טענות דומות נגדן.

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה ביום 23.3.2023, אך נוכח הטיפול בבקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, התיק הונח על שולחני רק ביום 24.5.2023. לטענת המבקש, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות שונות אשר הובילו לחיובו שלא כדין. בכלל זה המבקש מלין כי לא ניתן משקל מספק לטענותיו באשר למצבו של הקניון ולניהולו הלקוי על-ידי המשיבות. על כן, לשיטתו, אין הוא מחויב לשלם למשיבות דמי ניהול, ומנגד עליהן לפצות אותו בסכום שננקב בתביעה שכנגד.

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. בקשה זו אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור המעוגנת בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה נטועה כולה בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה ואינה מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה את בחינתה ב"גלגול שלישי". כמו כן לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין. המחלוקות בין הצדדים נבחנו ונדונו לעומק על-ידי הערכאות הקודמות, ולא מצאתי להתערב במסקנותיהן המנומקות.

10.לבסוף, יש לקוות כי הסכסוכים המשפטיים בין הצדדים, אשר הגיעו לא פעם לפתחו של בית משפט זה, יגיעו לסיומם בהקדם באופן שיאפשר לכל אחד מהם לנהל את עסקיו. יש לקוות כי המבקש, שאינו מיוצג, ייתן דעתו לנימוקים ולהסברים שהובאו בהחלטתי זו, כמו גם בהחלטות קודמות.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ועל רקע כל המתואר – במידה לא מבוטלת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.