פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2478/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
תובל
איזנקוט
נ ג ד
המשיבה:
עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל
בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת
ברע"א
37097-10-17 (כב' השופטת ר'
גלפז
מוקדי)
מיום 25.2.2018
בשם המבקשת:
עו"ד מרואן
מויס
החלטה
1.
המשיבה תבעה את המבקשת לסילוק יד מדירה שבבעלותה (להלן: הדירה ) ולתשלום דמי שימוש ראויים – היא הסוגיה שברקע הבקשה שלפנינו. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ר' נדאף ) קיבל את תביעת המשיבה בשני העניינים וקבע, בין היתר, כי על המבקשת לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסכום מסוים. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם והשופטים ד' צרפתי ו ע' עיילבוני ) דחה את ערעור המבקשת (להלן: פסק הדין של בית המשפט המחוזי ). בקשת רשות לערער על פסק הדין זה נדחתה (רע"א 2958/16 איזנקוט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (17.5.2016)). בצד זאת, נקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כי נפלה טעות לעניין דרך קביעת דמי השימוש הראויים ולכן הוחזר הנושא אל בית משפט השלום, שהחליט על מינוי מומחה מטעמו לצורך הערכת דמי השימוש הראויים (להלן: המומחה ). המומחה ביקר בדירה, והגיש חוות דעת בעניין. במהלך חקירת המומחה, הוצגה לפניו חוות דעת שהגישה המבקשת בהליך אחר שנקטה להשבת הכספים שהשקיעה בדירה, שבה תוארה הדירה כגדולה יותר. לעניין זה השיב המומחה כי לאחר עיון בתמונות שמצורפות לחוות הדעת שהוצגה לו, הוא סבור שאין מדובר באותה דירה. משכך, ביקשה המשיבה מבית משפט השלום להורות למומחה לערוך ביקור נוסף בדירה לצורך אומדן דמי השימוש הראויים. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ר' נדאף ) דחה את הבקשה ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער.
2.
בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז
מוקדי ) נעתר לבקשה, קיבל את הערעור לגופו וקבע כי יש לאפשר למומחה לבקר בדירה פעם נוספת. נקבע כי נוכח הפער בין חוות הדעת ביחס לגודל הדירה תיתכנה פסיקות סותרות ביחס לשווי דמי השימוש הראויים בה; וכי בנסיבות העניין ישנו חשש כי בוצעה הרחבה בנכס שיש בה כדי להשפיע על סוגיית דמי השימוש. עוד צוין כי המשיבה לא הציגה טעם סביר מדוע אינה מאפשרת למומחה להיכנס לאותו חלק שלכאורה בו בוצעה ההרחבה. נקבע כי חרף העובדה שההחלטה האמורה תביא להתמשכות נוספת של ההליך שהתארך ממילא, הדבר דרוש כדי להבטיח תוצאה צודקת. כך, בפרט בשים לב לעובדה שהמבקשת מצדה תובעת מהמשיבה את שווי ההשבחה שביצעה בנכס בגדרה של ההרחבה הנטענת.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת, בין היתר, כי גודל הדירה הרלוונטי לצורך תשלום דמי השימוש נקבע בפסק הדין של בית משפט השלום לפינוי וסילוק יד; וכי לעניין זה קם מעשה בית דין שלא מאפשר סטייה ממנו בשלב זה. עוד נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי נושא הבקשה שלפנינו גורם לה לעיוות דין נוכח התמשכות ההליכים שיוסיפו ויתעכבו נוכח החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את ביקור המומחה בשנית. יתר על כן, המבקשת מלינה על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי שלפיהן הרחיבה את הדירה שלא כדין.
4.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער בגלגול שלישי תינתן במשורה, כאשר מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). עניינה של הבקשה שלפניי אינו חורג מדל"ת אמותיה של המחלוקת בין הצדדים, ומשכך אינה עומדת באמות המידה לדיון ב"גלגול שלישי". בנוסף, פסק הדין שעליו מלינה המבקשת נוגע להחלטה דיונית, התרשמות נוספת של מומחה מהדירה נושא המחלוקת, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בכך, ולא כל שכן ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7313/10 דהאן נ' רשות הפיתוח - מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 5
(15.2.2011)). לכך יש להוסיף כי ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי מאפשרת את המשך בירור המחלוקת, היא דמי השימוש הראויים בדירה. כידוע, ההתערבות בהחלטות מעין אלו היא מצומצמת, והמקרה האמור אינו בא בקהלם של המקרים שמצדיקים התערבות ( רע"א 8120/10
יורשי המנוח יואל סרן ז"ל נ' פז חברת נפט בע"מ , פסקה 11 (22.11.2010)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז בסיון
התשע"ח
(30.5.2018).
ש ו פ ט