רע"א 7313/10 יוסף דהאן נ. רשות הפיתוח- מנהל מקרקעי ישראל

1.

בשנת 1987 נחתם בין המבקשים ובין המשיבות הסכם לשכירת יחידת מסחר בנמצאת בבניין המנוהל על-ידי המשיבה 2 בשכונת ואדי סאליב בחיפה, למטרת שימוש בה כ"מחסן אוכל, מסחר ושירותים". בשנת 2003, הגישו המשיבות תובענה לביטול חוזה שכירות, סילוק יד וכן תביעה כספית נגד המבקשים. הרקע לתביעה זו היה טענת המשיבות כי המבקשים פלשו ליחידה סמוכה לזו ששכרו, והפעילו בה מועדון וכן בית הימורים. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ח' לפין-הראל ), לאחר ששמע את ראיות המשיבות ובהיעדר התייצבות המבקשים, קיבל את התובענה. פסק-דין זה בוטל בעקבות ערעוריהם של הצדדים, והתיק הוחזר לדיון בבית משפט השלום בפני שופט אחר. בית משפט

השלום (כב' סגן הנשיא, השופט ש' לבנוני ) החליט ביום 9.5.10 כי הדיון בתיק יתחדש מראשיתו. המבקשים ביקשו להגיש חוות דעת של שמאי מטעמם בנוגע להשקעות שביצעו לכאורה בשיפוץ הנכס במהלך השנים, כחלק מטענת קיזוז. בית המשפט דחה את הבקשה, אך התיר למבקשים להגיש חוות דעת נגדית של שמאי מטעמם בשאלת קביעת דמי השימוש הראויים. בית המשפט קבע כי טענת הקיזוז נטענה באופן סתמי, ללא פירוט ובהיעדר תשתית עובדתית מינימאלית, ועל-כן אין ראשית ראיה המצדיקה היעתרות לבקשתם להגיש חוות דעת של שמאי מטעמם בעניין זה.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' קיסרי ) דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו. בהחלטתו נקבע כי אין עילה במקרה דנן לסטות מן הכלל של אי התערבות בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית. גם לגופם של דברים, בית המשפט לא מצא כי יש בהחלטת בית משפט השלום פגיעה של ממש בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים טוענים כי החלטת בית משפט השלום חוסמת את דרכם להתגונן מפני תביעת המשיבות, עוד לפני שהחלה שמיעת הראיות בתיק. לטענת המבקשים, בכתב ההגנה שהגישו לבית המשפט והתצהירים מטעמם, נטען כי בשל מצבו הרעוע של הנכס, הם נאלצו להשקיע בתיקונו סכום של כ-250,000 ש"ח. זאת, משום שהמשיבות לא נעתרו לבקשותיהם החוזרות והנשנות לפעול לתיקונו כחובתן. המבקשים. לטענת המבקשים, חוות דעת של שמאי מטעם הינה קריטית להגנתם, הואיל ומדובר בתיקונים שנעשו לפני שנים רבות, ואין בידם קבלות על-מנת לתמוך את טענתם.

4.

המשיבות סבורות כי דין הבקשה להידחות, שכן אין היא עומדת בתנאי שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, טוענות המשיבות כי במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם המבקשים, לא נטען כי בוצעו השקעות בנכס, וגם במסגרת תצהירי העדות הראשית, נטען הדבר באופן סתמי וללא פירוט או אסמכתאות. אשר על כן – חותמות המשיבות – אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין זה.

5.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של בקשת רשות ערעור זו נקודתי ותחום לגדרי המחלוקת בין הצדדים, ואין היא עונה על אמות המידה בהלכה הפסוקה לדיון ב"גלגול שלישי". בנוסף, ההחלטה שעליה מלינים המבקשים הינה החלטת ביניים דיונית, מן הסוג שהתערבות ערכאת הערעור בה הינה מוגבלת, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 3005/09 פיסחוב נ' גלאם (לא פורסם, 14.10.09)). לא מצאתי כי נימוקי הבקשה מצדיקים חריגה מכלל זה.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 5,000 ש"ח.