רע"א 3005/09 ישי פיסחוב נ. גבריאל גלאם

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 3.3.2009 (כבוד השופט א' יעקב ) ברע"א 15659-01-09 אשר דן בבקשת רשות ערעור החלטות בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת נ' קוצר ) בת"א 1465/06 אשר הורו על העברת דו"ח אבחון פסיכולוגי לידי פסיכולוג קליני מטעם המבקש ולא ישירות לידי בא-כוחו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום ברחובות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. המשיבים 2-1 היו מעבידיו של המבקש בעת קרות התאונה. המשיבה 3 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את חבותם של המשיבים 2-1 כמעבידים. לבית משפט השלום ברחובות הוגשה מטעם המשיבים חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית של ד"ר קמפף-שרף, פסיכולוגית קלינית. ביום 24.11.2008, במסגרת בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה והוצאת חוות דעת מומחה מטעם המשיבים, ניתנה החלטה בתיק העיקרי בבש"א 1751/08 (כב' השופטת נ' דסקין, סגנית הנשיא ) לפיה, בין היתר, תעביר ד"ר קמפף-שרף את התוצאות הגולמיות של המבחנים שעשה המבקש לידיו הנאמנות של בא כוחו.

2.

בהמשך להחלטה זו, הודיעה ד"ר קמפף-שרף לבית משפט השלום כי בהתאם לקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל משנת 2004 היא מנועה מלהעביר תוצאות אבחון גולמיות לאנשים שאינם מוסמכים להשתמש בהן, אלא רק לפסיכולוג המוסמך חוקית בשם הלקוח והוא בעל מומחיות באותם מבחנים. הודעה זו נידונה בפני בית משפט השלום ברחובות בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 5.1.2009 בה הוחלט (כב' השופטת נ' קוצר ) כי תוצאות האבחון יועברו לידי פסיכיאטר מטעם המבקש, פרופ' בלייך.

ביום 13.1.2009 שלחה ד"ר קמפף-שרף הודעה נוספת לבית משפט השלום לפיה תוצאות האבחון יועברו לפרופ' בלייך, אולם היא מבקשת כי בית המשפט יורה לפרופ' בלייך להעביר את החומר הגולמי הרלוונטי לתוצאות האבחון לפסיכולוג קליני מוסמך המומחה במבחנים, שאמון על ניתוח חומר מסוג זה, בהתאם לקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים. בית משפט השלום ברחובות נעתר לבקשה (החלטה מיום 14.1.2009, כב' השופטת נ' קוצר ).

3.

על החלטות אלה, מיום 5.1.2009 ומיום 14.1.2009, המורות על העברת תוצאות האבחון והחומר הגולמי הרלוונטי לידי פסיכולוג מטעם המבקש ולא לידי בא כוחו, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בקשת רשות הערעור נדחתה בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – החוק ), לפיו החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור בפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשום לכך מאת שופט של בית משפט מחוזי; רשות ערעור תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הבקשה לא תידון באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, או שעלול להיגרם לצד נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. בהתאם, נקבע כי לא יגרם למבקש נזק של ממש אם העניין לא ידון באופן מיידי אלא בערעור על פסק הדין לכשזה יינתן ועל כן נדחתה בקשת רשות הערעור.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי הוראת סעיף 52(ב) לחוק הינה הוראה חדשה, אשר התקבלה בחודש יולי 2008. הוראה זו לא נידונה עד כה על ידי בית המשפט העליון ומטעם זה קיים אינטרס ציבורי שבית המשפט ייתן דעתו על פרשנות הסעיף. עוד מוסיף המבקש, כי אי קיום דיון בבקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום ישפיע באופן ממשי על זכויות המבקש, יגרום לו נזק של ממש ויביא לניהול ההליך בדרך שגויה. כך למשל, לא יוכל המבקש לנהל חקירה נגדית אפקטיבית כנגד מסקנות שהועלו באבחון שערכה ד"ר קמפף-שרף. כמו כן, טוען המבקש כי חוות דעת נגדית של פסיכולוג מטעמו, בהתבסס על תוצאות האבחון, אין בה כדי לרפא את הפגם האמור מאחר ובית המשפט לא יוכל להכריע בין שתי חוות הדעת. לבסוף, טוען המבקש כי אי מתן רשות ערעור עלולה לגרום לניהול הליך מיותר מאחר ואם יתקבל ערעורו בסופו של הליך ותוצאות האבחון הגולמיות יועברו לידיו ישירות, הרי שיהיה צורך לחקור שוב את המומחה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בקבלת תגובה. טענות המבקש מתמקדות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ואינן מעלות שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים באופן המצדיק מתן רשות ערעור [ רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982 )]. שלא כפי הנטען בבקשה, היא אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שאלה בעלת אופי עקרוני. המדובר בהחלטת ביניים דיונית, ובכזו תהיה התערבותה של ערכאת הערעור מוגבלת, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" [רע"א 4982/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 20.8.2006)]. איני סבור כי נימוקי הבקשה מצדיקים חריגה מגישה זו.

6.

אוסיף כי לא כל החלטה הדוחה טענה מקדמית מצדיקה מתן רשות ערעור. השיקול העיקרי בהקשר זה הוא שיקול היעילות השיפוטית [ רע"א

7682/06

אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש ( לא פורסם , 25.6.2007 )]. מתן זכות לערער על כל החלטת-ביניים המתקבלת במהלך המשפט עלול להביא לפיצול בלתי נסבל של המשפט ולהארכת הדיונים ( יואל זוסמן

סדרי הדין האזרחי 755 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3876/08 פנט נ' פקיד שומה תל-אביב יפו (לא פורסם, 5.4.2009).

גישה מצמצמת זו קיבלה ביטוי בתיקון 52 לחוק שהתקבל בשנת התשס"ח-2008. תכלית התיקון היא לצמצם את האפשרות להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אחרות, מאחר שהדבר גורם בדרך כלל לפיצול הדיון, להשהייתו ולסיבוכו, לעומת המקרים בהם יש בבקשה כזו כדי להכריע את תוצאת פסק הדין (ראו דברי ההסבר להצעת החוק, פורסם בהצ"ח ממשלה 341 התשס"ח-2007 (7.11.2007), בעמ' 214).

7.

יתרה מכך, במקרה זה, לא הוכיח המבקש כי התערבות מיידית בהחלטת הביניים של בית משפט השלום יכולה היתה למנוע השפעה ממשית על זכויות הצדדים, או נזק ממשי לצד להליך, או היתה מונעת את ניהול ההליך בערכאה הדיונית בדרך בלתי יעילה, או שגויה. מומחה מטעמו של המבקש יקבל את תוצאות האבחון הגולמיות וככל שיש בידו, הרי שיוכל להגיש חוות דעת סותרת מטעמו. מעבר לכך, בית המשפט של הערכאה הדיונית יוכל, אם יראה לנכון, למנות מומחה נוסף, מטעמו, לבירור המחלוקת, במידה ואכן תתעורר. משכך, איני רואה כי מתקיימים תנאי סעיף 52(ב) לחוק המאפשרים מתן רשות ערעור. יש לזכור כי ככל שיוגש בסופו של יום ערעור על פסק הדין, יוכל המבקש לכלול במסגרתו גם השגה על ההחלטה שלא להעביר לידי בא כוחו ישירות את תוצאות האבחון הגולמיות.

סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית.