רע"א 999/12 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.1.12 בת"א 49757-07-10 (כב' השופט רומנוב), לפיה הותר למשיבים להגיש כראיות תמונות שהופקו מתוך תקליטור הכולל דו"ח סריקת מערכות מיום 23.3.07; זאת לאחר תום שלב שמיעת הראיות.

2.

המשיבים (קטינה - להלן הקטינה -

והוריה) הגישו נגד המבקשת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. לטענת המשיבים, המבקשת ורופאיה התרשלו בכך שלא אבחנו בבדיקת אולטרה-סאונד, שנעשתה לאם הקטינה במהלך הריונה, מום בידה הימנית של הקטינה (חסר של 3 אצבעות).

3.

שלב שמיעת הראיות בתיק הסתיים ביום 3.11.11, ובמהלכו הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות. מומחה מטעם המשיבים הסביר בחוות דעתו, כי עמד לרשותו סרטון (על גבי תקליטור) המתעד את סקירת מערכות שנערכה לעובּר ביום 23.3.07 (להלן הסרטון ) ואשר ממנו עולה, לטענתו, כי בנקודת הזמן 13:16:21 (כפי שמופיעה בסרטון) ניתן היה להבחין ב"ממצא.. מחשיד למום..." (נספח ג' לבקשה, עמוד 6 לחוות הדעת). מנגד, טען מומחה מטעם המבקשת, כי קיים קושי לזהות את המום ממנו סובלת הקטינה בבדיקת אולטרה-סאונד ולכן אין באי הזיהוי ללמד על התרשלות, אלא על מגבלות הבדיקה (נספח ה' לבקשה, עמוד 14 לחוות הדעת).

4.

ביום 16.11.11, קרי לאחר סיום שלב שמיעת הראיות, הגישו המשיבים "הודעה" שכותרתה "הודעה מטעם התובעים לעניין תמונות האצבעות" (להלן ההודעה ) אליה צורפו תמונות "סטילס" מתוך הסרטון, שנעשו בנקודות זמן אחרות מאלה שצוינו בחוות הדעת מטעמם. ההודעה הוגשה ללא צירוף חוות דעת מומחה. מהלך זה נעשה, ככל הנראה, על מנת להבהיר דברים שנאמרו בחקירת המומחים בבית המשפט. בתגובה להודעה טענה המבקשת, כי אין מקום לקבלת ראיות נוספות בשלב זה של הדיון וללא חוות דעת מומחה. בהודעה נוספת טענו המשיבים, כי אין מממש בהתנגדות המבקשת שהרי התמונות הופקו מתוך תקליטור אשר כבר נכלל בחומר הראיות.

5.

המבקשת מצדה ביקשה להגיש מסמכים נוספים שלטענתה הוזכרו בעדותו של אחד מעדיה ובשל טעות לא נכללו בחומר הראיות (בעיקר דוגמת הצהרה שממלאת נבדקת בטרם בדיקת אולטרה-סאונד). המשיבים התנגדו לבקשה, אך ביקשו כי ככל שיותר צירוף המסמכים לתיק תתאפשר

גם חקירת העד הרלבנטי.

6.

בהחלטתו מיום 2.1.12 קבע בית המשפט, כי על אף השלב הדיוני בו נמצא התיק תתאפשר הגשת המסמכים על ידי הצדדים. לעניין התמונות נקבע, כי על המשיבים להגישן בצירוף חוות דעת מומחה; ולעניין המסמכים הנוספים שהמבקשת ביקשה להגיש נקבע, כי יש לאפשר את חקירתו של העד הרלבנטי. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר על החלטה זו בה נטען, כי יש להגביל את חקירת העד לשאלות הנוגעות למסמכים הנוספים שיוגשו וכן חזרה על התנגדותה לצירוף התמונות.

7.

בהחלטה נוספת (מיום 30.1.12) נענה בית המשפט לבקשה להגבלת חקירת העד. עוד הוסיף בית המשפט, כי התיר לצדדים להגיש את המסמכים לאחר שלב שמיעת הראיות כדי לאפשר להם לשטוח בפניו את מלוא טענותיהם, ומתוך הנחה כי הם רואים חשיבות בהבאת הראיות והטענות הנוספות.

הבקשה

8.

בבקשה, המתייחסות להחלטה הראשונה, נטען, בין היתר , כי לא היה מקום לאפשר למשיבים להגיש את התמונות בשלב זה של הדיון. נטען כי, מדובר בראיות המוגשות באיחור, מעין נסיון לערוך "מקצה שיפורים". במקרה זה, נטען, היה מקום שהמשיבים ינמקו את עיתוי ההגשה המאוחר, בפרט כאשר הסרטון שממנו הופקו התמונות עמד לרשותם, והמומחה מטעמם אף עשה בו שימוש בחוות דעתו. עוד טוענת המבקשת, כי ככל שתותר הגשת התמונות בצירוף חוות דעת מומחה יש לאפשר לה לחקרו וכן להגיש חוות דעת נגדית.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה. החלטת בית המשפט להתיר הגשת ראיות נוספות בשלב זה של ההליך נוגעת לאופן ניהול הדיון - עניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב באופן הפעלתו של שיקול הדעת (ראו רע"א 3875/11 זנגי נ' מרכז רפואי מ.ר.ב בע"מ מקבוצת סינופסיס (לא פורסם, 23.10.2011) ; רע"א 3638/09 עיריית הרצליה נ' מרינה הרצליה שותפות מוגבלת (לא פורסם, 1.6.2009)). בית המשפט בחן את הבקשה להוספת ראיות, עמד על הפגמים שנפלו בה (בעיקר היעדר חוות דעת מומחה לשם פענוח התמונות) וקבע, כי ככל שיתוקן הפגם יש להיענות לה (וכן לבקשת המבקשת לצירוף מסמכים) שכן ייתכן שתהיה לראיות האמורות חשיבות בבירור התובענה . במצב דברים זה, כאשר לא נגרם עיוות דין כתוצאה מההחלטה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

10.

גם אינני סבור כי במקרה דנן עסקינן ב"ראיות חדשות" לכל דבר ועניין, שכן התקליטור כבר עמד לרשות המומחים, אלא בהגשת "ראיות משניות" או "ראיות עזר" במסגרת השלמת חוות דעת רפואית. מבחינה זו, אף כי אכן מדובר באיחור מצד המשיבים, אין בכך תוספת ראייתית חדשה, שכן דבר קיומה היה ידוע למבקשת (או, למצער, היה יכול להיות ידוע לה).

11.

אזכיר גם, כי רשות ערעור על החלטות ביניים, כפי שמתבקש בענייננו, תינתן בדרך כלל "ככל שהחלטת-הביניים היא בעלת אופי בלתי-הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), או שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש , פסקה 5 (לא פורסם, 25.6.2007); ראו גם סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). ההחלטה דנא איננה נמנית על הסוג האמור של ההחלטות. הגשת חוות דעת נוספת לעניין מסוים איננה צפויה להאריך משמעותית את ההליך, הנמצא בשלב מתקדם, או לפגוע בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. כפי שצויין בהחלטת בית המשפט קמא, המבקשת תוכל לחקור את המומחה על חוות דעתו אם תחפוץ בכך. כמו כן, אף כי בית המשפט המחוזי לא התייחס במפורש לאפשרות שהמבקשת תהיה מעוניינת להגיש חוות דעת נגדית, על פני הדברים ומבלי להכריע בעניין, נראה כי לא אמורה להיות מניעה לעשות כן. גישה זו אף עולה בקנה אחד עם ההיגיון העומד ביסוד צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2005 והוראותיו בנוגע לרשות ערעור בענייני זימון עדים והגשת ראיות (ראו סעיף 1(5) לצו; רע"א 1416/12 נתיבי איילון בע"מ נ' אחים מרגולין הנדסה וייעוץ בע"מ (לא פורסם, 26.2.12)); זאת מבלי לטעת מסמרות בשאלה אם הצו חל בענייננו.

12.

לבסוף אדגיש, כי ככל שיוגש בסופו של יום ערעור על פסק הדין תוכל המבקשת להשיג במסגרתו גם על קבלת הראיות הנוספות (רע"א 3005/09 פיסחוב נ' גלאם

(לא פורסם, 14.10.2009)). גם את הוצאותיה הנוספות שנגרמו לה נוכח הילוכם של המשיבים תוכל המבקשת לבקש מבית המשפט קמא (ראו רע"א 1794/91 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' עומרי (לא פורסם, 25.9.91)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.