פרטי ההליך
רע"א
3638/09
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשות:
1. עיריית הרצליה
2. החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מרינה הרצליה שותפות מוגבלת
2. מרינה הרצליה בע"מ
3. מרינה אחזקות (הרצליה) בע"מ
4. מרכזי שליטה בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 22.3.2009
בת"א 5711-08-07 ות"א 5734-08-07 שניתנה על-ידי כב' השופטת א' דודקביץ
בשם המבקשות:
עו"ד רנן גרשט,
עו"ד חן לניר
החלטה
זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' דודקביץ) מיום 22.3.2009 בת"א 5711-08-07 ות"א 5734-08-07, בה נדחתה בקשת המבקשות להגיש תצהירים נוספים מטעמם.
1.
המשיבות זכו בחודש מאי 1988 במכרז שפרסמו המבקשות להקמה ולפיתוח המרינה בהרצליה. בשנת 2000 הגישו המבקשות תביעה כספית נגד המשיבות בגין נזקים שנגרמו להן לטענתן בשל ליקויים בבניית המרינה, בשל עיכוב במסירתה ובשל אי השלמת מלוא העבודות בה. המשיבות מצידן הגישו נגד המבקשות תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להן לטענתן עקב אי ביצוע עבודות פיתוח ואי מתן היתרים ואישורים על ידי המבקשת 1. הליך גישור שהתנהל בין הצדדים נכשל ועם הקמתו של בית המשפט המחוזי מרכז, אוחד הדיון בתביעות והועבר בשנת 2007 לשמיעה בפני כב' השופטת א' דודקביץ. בהחלטה מיום 21.1.2008 קבע בית המשפט מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והבהיר כי "לתצהירים יצורפו מלוא המסמכים הרלוונטיים, ולרבות חוות דעת שבמומחיות...". משלא הוגשו תצהירי המבקשות, העניק להן בית המשפט ביום 28.4.2008 ארכה עד יום 15.5.2008 להגשת התצהירים והורה כי אלה יתייחסו לשני התיקים שהדיון בהם אוחד. המבקשות הגישו את תצהיריהן במועד הנוסף שנקבע והמשיבות הגישו את תצהיריהן ביום 10.12.2008, לאחר מספר ארכות שניתנו גם להן. בדיון שהתקיים ביום 13.1.2009 הסכימו הצדדים לשקול את הצעות בית המשפט לסיום המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט, לרבות חזרה להליך הגישור, ובמועד זה נרשמה מפי הצדדים הסכמה לפיה "כל התצהירים וחווה"ד כבר הוגשו למעט בקשה להעדת כמה מצהירים ללא תצהירים, ומוסכם עלינו לקיים דיון לא פורמאלי ולא נבקש לתקן את התצהירים שהוגשו..".
2.
טרם שמוצה הליך הגישור בין הצדדים, הגישו המבקשות ביום 20.2.2009 בקשה להגיש תצהירים נוספים מטעמן בתשובה לתצהירי המשיבות וחוות דעת נוספת שנועדה להפריך את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבות בה הועלו, לטענת המבקשות, טענות חדשות ומפתיעות ביחס לנזקי קורוזיה שנגרמו למזחי המרינה. לבקשה זו התנגדו המשיבות ובית המשפט המחוזי דחה אותה בקובעו כי היא עומדת בסתירה להחלטותיו הקודמות ובעיקר להצהרת שני הצדדים מיום 13.1.2009 לפיה כל התצהירים וחוות הדעת מטעמם הוגשו. בית המשפט ציין כי כבר בהחלטה מיום 28.4.2008 נתן דעתו לכך שמדובר בשני תיקים שהדיון בהם אוחד ולאופן הגשת התצהירים כתוצאה מכך. בית המשפט הוסיף כי לאחר שניתנה הצהרת הצדדים התקיים דיון בפניו ביום 13.1.2009, בו נבחנו הראיות שהוגשו על ידי הצדדים וכן נבחנו שאלות ובעיות העולות מהן. בנסיבות אלו, כך קבע, הגשת הבקשה כעת "נחזית להיות חסרת תום לב ובבחינת ניסיון שקוף לערוך 'מקצה שיפורים' בראיות כמו גם הפרה של הצהרת הצדדים והתחייבותם באותה הצהרה". בית המשפט הוסיף כי לא מצא כל הצדקה לסטות מסדר הבאת הראיות שקבע קודם ודחה את הטענה כי דחיית הבקשה תעניק יתרון דיוני ניכר למשיבות. בית המשפט הוסיף כי לא ראה הצדקה לעכב עוד את בירור המחלוקת, אשר ראשיתה לפני שני עשורים ואשר התביעות בגינה הוגשו לפני שמונה שנים.
3.
מכאן הבקשה למתן רשות הערעור שלפניי בה טוענות המבקשות כי זכותן להגיש תצהירים נוספים מטעמן, וכי הדבר אינו עומד בסתירה להצהרה שניתנה בדיון ביום 13.1.09, שכן לא היה בכוונתן לוותר על הצורך בהגשת תצהירים נוספים, כפי שציין בא כוחן בהמשך אותו הדיון ובהזדמנויות נוספות. לדעתן, הותרת ההחלטה על כנה משמעה הענקת יתרון למשיבות אשר הכינו את תצהיריהן לאחר שנחשפו לתצהירי המבקשות. עוד מוסיפות המבקשות וטוענות כי היעתרות לבקשה לא תסב למשיבות נזק ויש בה כדי לייעל את הדיון שכן שלב שמיעת הראיות טרם החל. בפרט מציינות המבקשות כי חוות דעת המומחה הנוספת שביקשו להגיש נועדה להפריך את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבות והיא בעלת משקל ראייתי נכבד לצורך שלילת טענתן החלופית של המשיבות לנזקים במזחי המרינה. אי צירופה של חוות דעת זו, כך לטענת המבקשות, יפגע פגיעה של ממש בבירור האמת ועל כן, אפילו היה בהתנהלותן משום טעות דיונית, אין זה ראוי כי טעות זו תחסום אותן כעת מהגשת התצהירים הנוספים ומכל מקום ניתן לדעתן לרפא את הפגם הדיוני בדרך של פסיקת הוצאות לחובתן.
4.
דין הבקשה להידחות. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב להחליט כיצד לברר את המחלוקת שבפניה מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות, וכלל נקוט הוא בידינו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה הנתון לה, אפילו נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עמם (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990) ולבקשות רשות ערעור הנוגעות להחלטות בדבר הבאת ראיות מפריכות או הוספת תצהירים ראו: ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח , בפיסקה 10 (לא פורסם, 4.1.2000); רע"א 1412/06
סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ
(לא פורסם, 13.7.2006) ; רע"א 1498/09
אוחיון נ' גולדפינגר (לא פורסם, 10.3.2009)). גישה זו מצאה עיגון ותמך בתיקון מספר 52 לסעיף 41 של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 אשר נועד לצמצם את גדר העניינים בהם ניתן להגיש בקשות רשות לערער על החלטה אחרת בעניינים אזרחיים (ראו: רע"א 3876/08 פנט נ' פקיד שומה תל-אביב יפו (לא פורסם, 5.4.2009)).
אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' סיון, תשס"ט (1.6.2009).
ש ו פ ט ת