פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8521/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
הרשות הפלסטינית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים
בת"א 5074/03, 3144/09, 2129/08, 7123/05 ו-6120/04,
שניתנה ביום
19.11.2018 על ידי כבוד השופט מ' דרורי
בשם המבקשת:
עו"ד נגה מושקוביץ-בן שבת
בשם המשיבים:
עו"ד ברק קדם
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' דרורי ) בת"א 5074/03, 3144/09, 2129/08, 7123/05 ו-6120/04, מיום 19.11.2018, בגדרה הורה בית המשפט על מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה, והוסיף כי זהות המומחים תיקבע בהמשך ובהתחשב בעמדות הצדדים.
העובדות הרלוונטיות והשתלשלות ההליך
1.
בהחלטה מיום 24.4.2017 קבע בית משפט קמא כי המשיבים, 52 במספר, נעצרו באופן בלתי-חוקי על ידי המבקשת (להלן: הרש"פ ) בחשד כי שיתפו פעולה עם ישראל, וחוו אלימות ועינויים קשים בזמן מעצרם (להלן: החלטת החבות ). נקבע כי מעצרם של המשיבים עלה כדי כליאת שווא במובנה הנזיקי, כי הרש"פ תחוב כלפי המשיבים בפיצויים, וכי אומדן הנזק יתבצע בהמשך:
"ראיות לעניין האחריות או החבות, נשמעו בפניי לעניין כליאת השווא, ואילו לגבי העינויים הסתפקתי רק ב"ראשית ראיה", שיהיה בכוחה לסווג את התובע כמי שרשאי להמשיך ולהביא ראיות לעניין נזקיו שנבעו מהעינויים.
הראיות לעניין חומרת העינויים ובמיוחד ההשלכות הרפואיות והתפקודיות של העינויים על כל תובע ותובע, לפי נסיבותיו – יישמעו במלואם בשלב השני" ( שם , בפסקה 677).
ערעורה של הרש"פ על החלטה זו, כמו גם ערעורים שהגישו חלק מהתובעים (ע"א 6840/18, ע"א 6966/18 ו-ע"א 5105/17), קבועים לדיון בבית משפט זה במהלך שנת 2019. ביום 28.6.2018 ניתן פסק דין חלקי המורה על תשלום פיצויים חלקיים כמקדמה על חשבון פסק הדין הסופי, בגין עילת כליאת השווא בלבד (להלן: פסק הדין החלקי ).
2.
לאחר החלטת החבות התחלפו באי-כוחם של המשיבים, והוחלט על פיצול תביעותיהם ל-52 הליכים נפרדים. המשיבים הגישו בקשות לתיקון כתבי התביעה, ובהן, בין היתר, טענות בדבר נזק ראייתי וסכומי הפיצוי המבוקשים, וכן הגישו בקשות למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ההחלטות בעניין תיקון כתבי התביעה טרם ניתנו, אך המשיבים ביקשו כי בית המשפט ימנה מומחים כבר בשלב זה, לצורך קביעת אחוזי הנכות של המשיבים שעודם בין החיים. הרש"פ התנגדה, וטענה כי יש להמתין עד למתן ההחלטה בעניין תיקון כתבי התביעה. עוד טענה הרש"פ כי אין די ראיות לשם מינוי מומחים מטעם בית המשפט, במיוחד בהינתן העובדה שלמשיבים רבים אין תיעוד רפואי בנוגע לנזקים שלכאורה נגרמו להם.
3.
בהחלטתו מיום 19.11.2018 דחה בית משפט קמא את טענות הרש"פ והורה על מינוי מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. זאת, לאור האמור בתקנות 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ), לפיהן רשאי בית המשפט לפטור בעלי דין מהגשת חוות דעת מומחה רפואי מטעמם, ולמנות מומחים מטעם בית המשפט. בית המשפט הבהיר כי " כל צד צריך להיות מוכן לכך שבית המשפט, לפחות עד להכרעה בשאלה הדיונית, ינהג במצב המשפטי לפני הבקשה הדיונית " – דהיינו, בית משפט קמא יפעל לעת עתה לפי האמור בכתבי התביעה המקוריים. מכיוון שעל סמך כתבי התביעה המקוריים כבר הוכחו עילת כליאת השווא וראיות לכאורה בדבר נזק שנגרם למשיבים כתוצאה מהעינויים, נקבע כי אין טעם להשהות את ההליך עד להכרעה בבקשות לתיקון כתבי התביעה.
מאחר שלא עלה בידם של הצדדים להסכים על זהות המומחים, הורה בית המשפט לכל צד להגיש במעטפה סגורה רשימת מומחים המקובלת עליו, והבהיר כי זהות המומחים תוכרע בהתחשב בתוכן הרשימות. לצורך גיבוש הרשימה, התיר בית המשפט לבאי כוח הצדדים לשוחח עם המומחים "לעניין היקף יכולתם לקבל את המינוי ולגבי שכר טרחתם".
עוד נקבע, כי המומחים שימונו ייחשפו ל"מסמכים הרלבנטיים" מתיק בית המשפט, כולל החלטת החבות, וחוות דעת בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, אשר הוגשו מטעם הצדדים במסגרת הדיון בשאלת החבות (להלן: חוות הדעת הקודמות ). בית המשפט הוסיף כי על המשיבים להגיע אל המומחים בליווי מתורגמן, אך כי "די בקרוב משפחה או באדם אחר השולט בשתי השפות [עברית וערבית – י"ע]".
4.
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי. יוער, כי בהחלטתי מיום 6.12.2018 הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.
טענות הצדדים
5.
הרש"פ השיגה בבקשתה על שלל היבטים בהחלטתו של בית משפט קמא. לנוחות הקורא, תובאנה להלן טענות הצדדים בחלוקה לשני נושאים מרכזיים.
א.עצם מינוי המומחים מטעם בית המשפט, ועיתוי מינויים
6.
הרש"פ טענה כי עם הגשת הבקשות לתיקון כתבי התביעה "יש לראות את ההליך כמתחיל מחדש" ולכן אין להחליט בעניין המומחים לפני שהתבררה "התמונה המלאה" ביחס לנזקים הנטענים על ידי המשיבים.
לגישת הרש"פ, בית המשפט שגה בהחלטתו למנות מומחים מטעם בית המשפט, מכיוון שאין מניעה כי המשיבים יגישו חוות דעת מטעמם. נטען כי המשיבים לא הוכיחו שאין ביכולתם לממן את חוות הדעת, במיוחד נוכח סכומי ההוצאות שנפסקו לטובתם במסגרת החלטת החבות ופסק הדין החלקי (לטענת הרש"פ, מדובר בסך כולל של כ-14.5 מיליון ₪). הרש"פ הוסיפה וטענה כי בית המשפט שגה בכך שלא קיים דיון פרטני ומנומק בבקשותיהם של כל אחד מהמשיבים, למתן פטור מהגשת חוות דעת מטעמו.
עוד נטען, כי אין בסיס ראייתי לנזק שבעטיו ביקשו המשיבים מינוי מומחים מטעם בית המשפט. זאת, מכיוון שהמשיבים לא צירפו תיעוד רפואי מספק בדבר נזקים אלו, ומכיוון שהחלטת החבות בה הוכרע, כאמור, כי המשיבים חוו עינויים בעת מעצרם, "נשענת רק על התרשמותו [של בית המשפט – י"ע] מעדויותיהם הסובייקטיביות של המשיבים". נטען כי אין בעדויות אלו כדי לבסס החלטות בנוגע למינוי מומחים בסוגיית הנזק, גם אם שימשו להכרעה בשאלת החבות.
7.
בתגובתם, טענו המשיבים כי הרש"פ מחויבת להסכמה דיונית בדבר מינוי מומחים מטעם בית המשפט. לעניין זה הפנו המשיבים לאמירתו של בא-כוח הרש"פ במהלך דיון שנערך ביום 15.5.2017, לפיה:
" אני מסכים שבהרבה מקרים מינוי מומחים מטעם ביהמ"ש תהיה הדרך היעילה. לגבי איזה מומחים צריך בחינה פרטנית."
ב המשך לאמירה זו קיבלה הסכמת הצדדים תוקף של החלטה, שלשונה כדלהלן:
"ב"כ התובעים ינסו לגבש בימים הקרובים ככל המוקדם ככל האפשר [כך במקור – י"ע] מבחינתם את הבקשות והרצונות שלהם לגבי המומחים. למיטב הבנתו של בא-כוח הנתבעת במרבית המקרים אם לא בכולם ניתן יהיה להגיע להסכמות על מינוי מומחים מוסכמים . הרשימה המלאה המשותפת תימסר תוך 45 יום. במקרים הבודדים שבהם לא יהיו הסכמות נבקש את החלטת ביהמ"ש " (ההדגשות הוספו – י"ע).
הרש"פ נסוגה מהסכמה דיונית זו מכיוון שלטענתה, ההסכמה הדיונית ניתנה על בסיס כתבי התביעה המקוריים, להבדיל מכתבי התביעה המתוקנים שמבקשים המשיבים להגיש. מנגד, המשיבים טענו כי הרש"פ מושתקת מלחזור בה מהסכמתה – מה עוד שזו ניתנה בעת שבאי-כוחה ידעו על כוונת המשיבים לבקש את תיקון כתבי התביעה – והוסיפו כי אי-ציון קיומה של ההסכמה הדיונית במסגרת הבקשה לרשות ערעור עולה כדי חוסר תום לב.
8.
לגופם של דברים, המשיבים סמכו ידיהם על החלטת בית המשפט לפטור את כל המשיבים מהגשת חוות דעת, לפי תקנה 127 לתקסד"א. נטען כי אין צורך בתיעוד רפואי לשם הוכחת "ראשית ראיה" לתביעותיהם, שכן ניתן להסתמך על ההכרעה הפוזיטיבית שבהחלטת החבות לגבי אחריותה של הרש"פ כלפי המשיבים, והעינויים שעברו.
עוד נטען כי אין לזקוף לחובת המשיבים את היעדר התיעוד הרפואי, באשר הדבר נובע ישירות מפועלה של הרש"פ, שלא תיעדה כהלכה את מצבם של המשיבים לאורך תקופת המעצר ואף השמידה לכאורה ראיות רלוונטיות. בנוסף, מכיוון שרוב המשיבים אינם אזרחי מדינת ישראל, רובם לא קיבלו טיפול רפואי רשמי ומתועד לאחר שחרורם. לשיטתם של המשיבים, יש בהיעדר התיעוד דווקא כדי לתמוך בהחלטת בית משפט קמא, שכן מצבם הכלכלי מקשה עליהם לממן מומחים, ואין ביכולתם להפחית בעצמם את הנזק הראייתי לו גרמה הרש"פ.
ב.אופן מינוי המומחים, וההנחיות שניתנו לעניין עבודתם
9.
הרש"פ השיגה על ההחלטה להורות על הגשת רשימות מומחים פוטנציאליים במעטפות סגורות, ועל היעדר אפשרות מטעם הצדדים להגיב על תוכנן. בתגובתם, הבהירו המשיבים כי הם אינם מתנגדים לחשיפת שמות המומחים המבוקשים על ידי כל צד, חלף הגשתם במעטפות סגורות, וכי אינם מתנגדים לכך שבית המשפט ימנה את המומחים "בדרך הרגילה בה מתמנים מומחים מטעם בית המשפט".
10.
נוסף על כך, טענה הרש"פ נגד ההחלטה להעביר למומחים את החלטת החבות, מכיוון שעיון בהחלטה זו (אשר ממילא אינה בבחינת חומר רפואי רלוונטי) עלול לכאורה לפגוע בשיקול דעתם העצמאי של המומחים. עוד נטען כי אין לחשוף בפני המומחים את חוות הדעת הקודמות, לאור הסכמתו של בא-כוח המשיבים כי חוות דעת אלה לא תשמשנה בשלב הנזק. לבסוף, נטען כי אין לאפשר לבאי-כוח הצדדים לשוחח עם המומחים באופן חד צדדי, וכי יש להורות למשיבים להיעזר במתורגמנים מקצועיים ולא בבני משפחתם.
11.
המשיבים טענו בתגובה, כי מהיעדרו של תיעוד רפואי מספק בעניינם נובע כי "יש לנהוג באופן ליברלי ביותר" בנוגע לחומר שיועבר לידי המומחים שימונו; וכי על המומחים להיות מודעים לסיבה שמאחורי היעדר התיעוד, שאם לא כן "הדבר יפעל לרעת התובעים שלא כדין". לעניין המתורגמנים, ציינו המשיבים כי רק "מספר בודד" מביניהם זקוק למתורגמן, וכי אינם מתנגדים למינוי מתורגמנים מקצועיים כל עוד הרש"פ היא זו שתישא בעלות שכרם.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רב בענייני סדר דין ואופן ניהול ההליך (ראו, למשל: רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (17.3.2013); רע"א 3638/09 עיריית הרצליה נ' מרינה הרצליה שותפות מוגבלת , בפסקה 4 (1.6.2009)). הדבר נכון במיוחד בהליך הנדון שיש לראותו ולנהלו כתביעה המונית. היקף החומרים שהונח בפני בית משפט קמא; הזמן הרב שנדרש לשם ניהול ההליך; ריבוי בעלי הדין המעורבים; וכובד משקלן של הסוגיות הנבחנות – כל אלה הופכים את ההליך שבפניי למקרה שאינו טיפוסי. הליכים כגון דא יש לנהל באופן המותאם לנסיבות, על מנת שיעלה בידו של בית המשפט לנהל את ההליך בצורה המיטבית.
כך פעל בענייננו בית משפט קמא, על סמך היכרותו המעמיקה עם נסיבות ההליך והנפשות הפועלות. וכפי שנזדמן לי לומר בעניין דומה:
" לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל היקפו, לעומת ערכאת הערעור הנדרשת אך ל'פלח' מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב 'בשורה הראשונה' של הדיון, כשופט ערכאת הערעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני (כביטויו של השופט הנדל ב רע"א 6195/12
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר
(25.10.2012)). לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית 'מרחב תימרון' במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות והטכניות בכל הקשור לניהול התיק.
[...] מעמיד אני את הערכאה הדיונית בחזקתה, כמי שמכירה את התיק לפני ולפנים, כי סברה ומצאה שבחינה פרטנית של כל אחד מ-8,000 המסמכים ב-14 הקלסרים, תדרוש הרבה יותר משאבי שיפוט לעומת ההחלטה לקבל, בשלב זה, את הראיות ובסוף הדרך להחליט על קבילותם או הרלוונטיות שלהם [...]" (רע"א 368/ 13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק נורז'יק , בפסקאות 13-12 (23.4.2013)).
אכ ן, ההחלטה מושא הבקשה שבפניי כוללת הוראות שאינן אופייניות להליך נזיקי רגיל, אך דומה כי אין מנוס מכך בהליך שהקיף עד עתה עשרות רבות של דיונים, וכלל מאות החלטות ומסמכים. מנקודת מבט זו, ולמעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענות הרש"פ לגופן.
13.
מינוי המומחים : תקנות 127 ו-130(א) מאפשרות לפטור את הצדדים מהגשת חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו", ולמנות חלף זאת מומחה מטעם בית המשפט (ראו רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב , בפסקאות 10-7 והאסמכתאות שם (9.12.2018)). בענייננו, הטעמים המיוחדים האפשריים שציינו הצדדים הם יכולתם הכלכלית של המשיבים לממן חוות דעת, וקיומה של ראשית ראיה בדבר הנזק שנגרם להם.
אכן, 7
הנטל לצורך הפעלת תקנות 127 ו-130(א) הינו "נטל כבד", אך לא כבד מנשוא (דברי השופט צ' זילברטל
ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל , בפסקה 11 (8.5.2012) (להלן: עניין אייזנבך )). בהחלטתי ב-בר"ע (מחוזי חי') 1775/07 ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו (6.7.2007) עמדתי על מספר "כללי אצבע" לבחינת ההצדקה לשימוש בתקנות 127 ו-130(א). בין השאר, ציינתי כי לאור האינטרס לסינון תביעות סרק, אין למהר ולהטיל על נתבעים את עלות חוות הדעת מטעם בית המשפט, מקום שקיים ספק ניכר בנוגע לאחריות הנתבע. מנגד, אם יוכיח התובע חסרון כיס במידה שאינה מאפשרת לו לממן חוות דעת, ובמיוחד אם בעל הדין שכנגד מהווה "כיס עמוק" דיו – הדבר עשוי להצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט. אינדיקציות אלה אינן, כמובן, בבחינת רשימה סגורה, ונסיבות מיוחדות נוספות עשויות להטות את הכף לכאן או לכאן.
ומהתם להכא. עסקינן אמנם ב-52 תביעות "חדשות", אך הפיצול נעשה לאחר שהוכרעה שאלת אחריותה של הרש"פ, כך שעל פני הדברים, בשלב זה אין מדובר בתביעת סרק. בפסק הדין החלקי ציין בית משפט קמא, כי קיים קושי בהתבססות על מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים כנימוק יחיד למתן פסק דין חלקי (ראו שם, בפסקאות 188-186).
אך לעניין תקנות 127 ו-130(א) לתקסד"א, מצטרף מצבם הכלכלי של המשיבים לנימוקים נוספים – כגון ראשית הראיה לעניין הנזק (ראו להלן); הרש"פ היא "כיס עמוק" בהשוואה למשיבים; ויכולתו של בית המשפט לחלק את עלות שכר המומחים בין הצדדים, ככל שיהיה בכך צורך, בעת חישוב ההוצאות.
14.
דרישה נוספת שהוזכרה בפסיקה לעניין הפעלת תקנות 127 ו-130(א) לתקסד"א נוגעת לראשית ראיה לתביעה, ול"טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה" (עניין אייזנבך , בפסקה 11). הרש"פ טענה מספר פעמים כי קיימת עמימות בשאלה "האם בכלל סובלים כיום המשיבים מפגיעות ו/או מנזקים אורטופדיים כלשהם". אכן, בשלב המקדמי בו מצוי הדיון בשאלת הנזק שנגרם למשיבים, לא ברור עצם קיומו של נזק או היקפו. אך בהינתן הכרעתו הנחרצת של בית משפט קמא בדבר מסכת העינויים שעבר כל אחד מהמשיבים, יש לראות בכך ראשית ראיה לנזקים אורתופדיים ונפשיים לקורבנות עינויים.
וכך אף הדגיש בית משפט קמא בהחלטת החבות:
"5971. [...] אכן, בית משפט נחשף בתיקים רבים למצבים קשים. אך, במקרה זה מדובר ברצף של עשרות תובעים, המעידים, כל אחד לחוד, על אירועים, כאשר התמונה המפורטת נכתבת בפרקים הפרטניים.
לאחר כתיבה פרטנית זו, אין מנוס מלומר כי מדובר בהצבר ראיות, מהם עולה כי הרש"פ – על כל שלוחותיה ומנגנוניה שפורטו בהרחבה בפרקים הפרטניים – נהגה באלימות חמורה, כולל עינויים קשים, כלפי התובעים.
5972. כפי שהוסבר בכל אחד מן הפרקים, לעניין חלק זה של ההליך, די היה ב'ראשית ראיה' לעניין העינויים, וזו הוכחה בפניי".
עדויות המשיבים ביססו את חבות הרש"פ בנזיקין כלפיהם, וממילא, שמא אף קל וחומר , כי די בעדויות אלה לצורך מינוי מומחים, לשם אומדן הנזק שנגרם עקב חבות זו.
15.
לסיכום סוגית מינוי המומחים : לא השתכנעתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מינוי מומחים מטעם בית המשפט, ועל כן איני נדרש לשאלת תוקפה של ההסכמה הדיונית שבין הצדדים. משהוכחה ראשית ראיה לנזק שנגרם למשיבים, ומשלא הוכיחה הרש"פ פגיעה מהותית בזכויותיה עקב הסטייה מסדר הדברים הרגיל הנוהג בתביעות נזיקין – יש הצדקה למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה עוד לפני ההחלטה בדבר תיקון כתבי התביעה ומבלי שכל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מטעמו. דומה כי מדובר במהלך מתבקש, על מנת לייעל הליך ארוך ומורכב שסופו טרם נראה לעין.
16.
המעטפות הסגורות : אפנה לסעיף 53 לטיעוני הרש"פ בבקשה שלפני, כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 19.11.2018 " ביהמ"ש קמא ציין [...] כי הצדדים סומכים על שיקול דעתו של ביהמ"ש לעניין מינוי המומחים, כאשר מנקודת מבטה של בא-כוח המבקשת, זו הייתה טענה חלופית בלבד, שכן לשיטתה אין מקום למנות מומחים כלל ועיקר " . בזאת, הסכימה הרש"פ להותיר לבית המשפט שיקול דעת לגבי אופן מינוי המומחים.
באשר להיתר שנתן בית משפט קמא בדבר יצירת קשר עם המומחים, הרי שחזקה על באי-כוח הצדדים שיגבילו התקשרות זו לנושאים שהגדיר בית משפט קמא (יכולתם של המומחים לקבל את המינוי, ושכרם), כך שיימנע החשש לפגיעה באובייקטיביות.
17.
החומרים שיימסרו למומחים : כאמור, הרש"פ הלינה על כך שבית המשפט התיר להמציא למומחים את החלטת החבות ואת חוות הדעת הקודמות, בטענה שיש בכך כדי להטות את שיקול דעתם.
החלטת החבות אינה בבחינת ראיות ש"תוכנן ואמינותן שנוי במחלוקת" או "חומר מגמתי", כפי שנטען על ידי הרש"פ. המדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, המשתרעת על פני כ-1,800 עמודים, ובה הכרעות של בית המשפט. כפי שבהליך פלילי, נדרש הפסיכיאטר לעיין בכתב האישום, בחומרי החקירה או בהכרעת הדין על מנת להכיר את העובדות הצריכות לעניין, למשל לצורך הערכה אם הנאשם זכאי לעונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – כך גם במקרה שלפנינו, איני רואה מניעה שהמומחים הרפואיים יעיינו בהחלטת החבות, להבנת הרקע העובדתי הנדרש לצורך חוות הדעת (ואיני מצפה כי המומחים יקראו כל תו ותג בהחלטה המשתרעת על 1,800 עמודים). מכל מקום, משלא יידרשו המומחים לניתוח ולהכרעה של "חומר מגמתי" כטענת הרש"פ, אין חשש כי חוות הדעת תתבססנה על נתונים שגויים.
18.
הצדדים הגישו חוות דעת קודמות לצורך שאלת החבות, וכפי שהצהיר בשעתו בא כוח אחד התובעים בעמ' 1698 לפרוטוקול, אחוזי הנכות שקבעו המומחים מטעמו "נועדו רק לצורך שאלת האחריות ולא לעניין גובה הנזק", ולכן ככל שתוכרע שאלת החבות יהיה צורך בחוות דעת רפואיות פרטניות לגבי כל תובע ואחוזי הנכות שלו. בנסיבות אלה, איני רואה כל פסול בהעברת חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים במסגרת שאלת האחריות, לעיונו של מומחה שנתמנה מטעם בית המשפט. הדבר אף נכלל בגדר חובותיו של המומחה (ראו רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית , בפסקה 12 והאסמכתאות שם (3.5.2018); והשוו לאמור בתקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986,
האוסרות על מומחה לקבל חוות דעת רפואיות מהצדדים). אמת, הצדדים הסכימו שלא להתבסס על חוות הדעת הקודמות בשלב הנזק – אך אין בכך כדי להפחית מהרלוונטיות שלהן. משלא מצא בית משפט קמא פגם מהותי בחוות הדעת הקודמות, ומשבחר להסתמך עליהן בהחלטת החבות, הרי שהצורך בחוות דעת חדשות בשלב הנזק, אינו מחייב את המסקנה כי יש למנוע מהמומחים שיתמנו, לעיין בחוות הדעת הקודמות (ראו רע"א 5472/16 פלונית נ' פלונית (13.10.2016), שם נקבע שיש להעביר למומחה את חוות הדעת של קודמו שנפטר).
במאמר מוסגר, אוסיף כי תמהתי על טענת הרש"פ לפיה חוות הדעת הקודמות, שהוגשו כאמור בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, הן " חסרות כל ערך " מכיוון שנערכו " רק על בסיס דברים סובייקטיביים ומגמתיים שנמסרו למומחים ע"י המשיבים עצמם, וכן על בסיס האמור בתצהירי המשיבים [...] " . ראשית, מקומן של התנגדויות בנוגע למשקל חוות הדעת הללו היה טרם מתן החלטת החבות. משבחר בית משפט קמא להסתמך עליהן, הן ודאי אינן "חסרות כל ערך". שנית, תמיהה היא כיצד ניתן לגבש חוות דעת פסיכולוגית או פסיכיאטרית מבלי להסתמך על דבריו של המטופל עצמו.
19.
זהות המתורגמנים : טענת הרש"פ בדבר פגיעה אפשרית באובייקטיביות המומחה הועלתה בעלמא, ולא השתכנעתי כי מדובר בטענה מבוססת. מכל מקום, מקובלת עליי הצעת המשיבים לפיה ייעזרו במתורגמן מומחה ככל שהרש"פ תיאות לממנו, והצדדים מוזמנים להגיע להסדר בעניין.
20.
הערה לפני סיום : חזרתי ועמדתי על הצורך ביצירתיות דיונית בהליך מורכב זה. אף הרש"פ עצמה, במכתבה לבאי-כוח המשיבים מיום 22.6.2017 (נספח 5 לתגובת המשיבים), ציינה כי רצוי "להגיע למימוש השאיפה לקיצור [ההליך]", והוסיפה: "אנחנו הסכמנו, ונסכים גם בעתיד, להקלות בניהול". עם זאת, אבהיר כי דרך המלך הייתה ועודנה הגשת חוות דעת מטעם התובעים בהליך הנזיקי, ותיחום סופי של כתבי התביעה לפני מינוי מומחים מטעם בית המשפט. הנסיבות המייחדות את המקרה דנן הצדיקו אמנם סטייה מדרך המלך, אך אין בכך כדי להפוך את הכלל לחריג ואת החריג לכלל.
21.
סוף דבר : הבקשה נדחית. הצו לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא, שניתן ביום 6.12.2018 – בטל. הרש"פ תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ₪.
ניתנה
היום, ט"ו בשבט התשע"ט (21.1.2019).
ש ו פ ט