רע"א 8135/18 פלוני נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' פוקס ) מיום 15.10.2018 בת"א 34575-04-18,

בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מהגשת חוות דעת רפואיות מטעמו בתחומים נוירופסיכיאטריה, אף אוזן גרון (להלן: אא"ג ) ותעסוקתי, ולמינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלה.

רקע

2.

המבקש הגיש ביום 18.4.2018 תביעה כנגד המשיבה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו ביום 26.1.2015 באתר של המשיבה בקיסריה (להלן בהתאמה: התאונה ; התביעה ). לפי הנטען בתביעה, התאונה נגרמה בשל התנהלותה הרשלנית של המשיבה או מי מטעמה.

3.

ביום 25.6.2018 הגיש המבקש בקשה לפטור מצירוף חוות דעת רפואיות, כאמור בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ולמינוי מומחים מטעם בית המשפט, כאמור בתקנה 130(א) לתקנות (להלן: הבקשה ). המבקש טען, בעיקרו של דבר, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לצרף את חוות הדעת הרפואיות מטעמו. בתוך כך, נטען כי הנזקים שנגרמו למבקש בעקבות התאונה מקשים עליו להשתלב בשוק העבודה, ומשכך הוא עובד בעבודות מזדמנות ומשתכר מקצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), כאשר סך הכנסותיו עומד על כ-5,000 ₪. כמו כן, המבקש טען כי הוא נאלץ להיתמך בקרוביו, וכי הוא נטל הלוואה מהבנק לצורך ייצוגו המשפטי בהליכים פליליים שנקלע אליהם.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי המבקש לא הוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בעלויות הכרוכות בצירוף חוות דעת רפואיות מטעמו, ומשכך לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים לפטור אותו מצירוף חוות הדעת, כאמור בתקנה 127 לתקנות. בתוך כך, נטען כי עצם העמדת ההלוואה על-ידי הבנק, כמו גם בחירתו של המבקש בייצוג משפטי פרטי חלף ייצוג מטעם המדינה – מעידות כי למבקש יכולת כלכלית גבוהה מזו הנטענת על-ידו. כמו כן, המשיבה טענה כי על-אף שחלפו שלוש שנים מעת אירעה התאונה, המבקש לא פעל לגיוס הסכום הנדרש למימון חוות הדעת, ואף בכך יש טעם לדחיית הבקשה.

בתשובתו לתגובה שב המבקש על טענותיו והבהיר כי ההלוואה ניתנה לו על יסוד קבלת הקצבה מטעם המל"ל, וכי הוצאותיו החודשיות גבוהות מהכנסותיו.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכחת "טעמים מיוחדים" המצדיקים לפטור אותו מהגשת חוות דעת מטעמו, כאמור בתקנה 127 לתקנות. בתוך כך, נקבע כי למרות הקושי הכלכלי שהמבקש מתאר בבקשתו, מצבו אינו ירוד באופן שאינו מאפשר לו לשאת בתשלום עבור חוות הדעת הרפואיות, וזאת, בין היתר, משום שהמבקש נמצא תדיר ביתרת זכות, עובד ומשתכר למחייתו, מקבל קצבה מהמל"ל ואף נטל הלוואה מהבנק. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא נקט באמצעים סבירים על-מנת לעמוד בחובתו להמציא חוות דעת מטעמו, ובכלל זה לא בדק מהי עלות חוות הדעת הרפואיות, וכן לא הבהיר מדוע קרוביו אינם יכולים לסייע לו במימונן.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני.

הבקשה

5.

המבקש שב על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען, בין היתר, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי חוסמת את גישתו לערכאות וגורמת לו עיוות דין. עוד טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית הנוגעת לרף הראייתי הנדרש מתובעים המבקשים להוכיח כי אין באפשרותם לצרף חוות דעת מטעמים של "חסרון כיס", כאשר לשיטתו בית המשפט המחוזי קבע בעניינו רף גבוה ובלתי מידתי. כמו כן, המבקש מדגיש כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בהוצאות הכרוכות בצירוף חוות הדעת מטעמו, וזאת, בפרט, לאחר שנשא בעלויות חוות דעת בתחום האורתופדיה ובתחום פה ולסת אשר הוצגו מטעמו. בתוך כך, נטען כי העובדה שהמבקש ביתרת זכות אינה מעידה על כך שיכולתו הכלכלית גבוהה; כי המבקש מצוי בחובות והוצאותיו עולות על הכנסותיו; וכי הוא נאלץ להיתמך בבני משפחתו בעקבות התאונה. עוד מציין המבקש כי פנה למומחה בתחום הנפשי וקיבל הצעת מחיר לצורך חוות דעת מטעמו, ואולם אין באפשרותו לעמוד בה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבה.

7.

תחילה יש לדחות את טענת המבקש כי בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית בדבר הרף הראייתי הנדרש מתובעים המבקשים להוכיח כי לא עלה בידם לצרף חוות דעת מטעמם בשל "חסרון כיס". החלטת בית המשפט המחוזי נטועה כל כולה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפנינו, ובממצאים שקבע בית המשפט המחוזי ביחס למצבו הכלכלי של המבקש, והיא אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית. אדגיש עוד כי איני סבורה, שככלל, יש מקום לקבוע אמות מידה גורפות בדבר הרף הראייתי הנדרש לצורך הוכחת מצב כלכלי קשה, המצדיק מתן פטור מהמצאת חוות דעת מטעמו של בעל דין המבקש להוכיח טענות שברפואה. על פניו, מדובר בעניין עובדתי פרטני אשר על הערכאה הדיונית לבחון בכל מקרה לגופו, ובשים לב לטענות הצדדים ולראיות שמונחות לפניה.

8.

לעצם העניין, כידוע בית משפט זה לא יתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי דין, כבענייננו, אלא במקרים חריגים שבהם ההחלטה עומדת בניגוד לדין או עשויה לגרום לעיוות דין למי מבעלי הדין (ראו: רע"א 7508/17 יורשי המנוח כמאל נ' חלבי , פסקה 7 (3.10.2017); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי נמנית עם המקרים האמורים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.

למעלה מן הדרוש, אוסיף כי אני סבורה שגם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. אכן, תקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנות לבית המשפט סמכות לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו של בית המשפט, וזאת בהינתן "טעמים מיוחדים", כאמור בסיפא לתקנה 127 לתקנות. בתוך כך, נקבע כי "חסרון כיס" עשוי לבוא בגדר ה"טעמים המיוחדים" האמורים, וזאת במקרים בהם התובע הוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת במימון חוות דעת מטעמו (ראו: רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת , פסקה 4 (21.3.2011); רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא , פסקה 7 (28.12.2011); רע"א 8521/18 הרשות הפלסטינית נ' פלוני , פסקה 13 (21.1.2019)).

יחד עם זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי "דרך המלך" בהליכים נזיקיים היא צירוף חוות דעת מטעם תובעים המבקשים להוכיח טענות שברפואה, ולפיכך פטור מצירוף כאמור יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 לחוות דעתו של השופט י' אלון (2.10.2008); רע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו , פסקאות 4-3 (27.12.2010); רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל-אביב , פסקה 7 (9.12.2018) (להלן: עניין פלוני )). בהתאם, נקבע כי על בעל דין המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית מוטל "נטל כבד", בגדרו הוא נדרש לשכנע את בית המשפט בדרגת שכנוע גבוהה, ובאופן המגובה בראיות, כי קיימים בעניינו "טעמים המיוחדים" לכך שלא עלה בידו לצרף חוות דעת מטעמו, וזאת על-אף שנקט במאמצים סבירים לצורך כך (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך , פסקה 11 (8.5.2012); רע"א 586/15 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה , פסקה 5 (12.2.2015) (להלן: עניין הדסה ); עניין פלוני , בפסקה 8; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 469-467 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

10.

יישום ההלכות שפורטו לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות. אכן, המבקש העלה נימוקים אשר עשויים, ככלל, לבוא בגדר ה"טעמים המיוחדים" הנדרשים למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע לאחר שבחן את טענות הצדדים כמו גם את התשתית הראייתית שהונחה לפניו – כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ברמה הנדרשת, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לצרף את חוות הדעת מטעמו. לא מצאתי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בקביעה עובדתית מובהקת זו (ראו: עניין הדסה , שם; עניין תותיה , שם). כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הוכיח כי נקט במאמצים סבירים על-מנת לעמוד בחובתו לצרף חוות דעת מטעמו, ומכל מקום לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לעניין זה, ולא מצאתי להתערב גם בכך. כאמור לעיל – הנטל בעניין זה כבד, והמבקש לא עמד בו.

11.

יוער, כי לא נעלמה מעיניי טענתו של המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי גורמת לו עיוות דין וחוסמת את גישתו לערכאות. ואולם, מבלי להקל ראש בקושי הכלכלי הכרוך בצירוף חוות דעת מומחה – איני סבורה כי בשים לב לאמור לעיל, הפגיעה במבקש היא בלתי מידתית באופן המצדיק לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית (ראו: עניין הדסה , שם; על החשיבות הטמונה בצירוף חוות דעת רפואית מטעם בעלי הדין ראו: רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג , פסקה 12 (1.5.2012); אבי רובינשטיין, שמואל יקירביץ ואביחי דר "כיצד נגיע אל האכסדרה – על חשיבותם של מומחים רפואיים מטעם הצדדים בתביעות רשלנות רפואית" רפואה ומשפט 42 130,131 (2010)).

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.