רע"א 586/15 פלוני נ. הסתדרות מדיצינית הדסה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) מיום 23.12.2014 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת הנשים והמיילדות ו/או גנטיקה.

1.

המבקשים, קטינים, הגישו, באמצעות ההורים, תובענה בנזיקין נגד המשיבים, בין היתר, בגין עילה של הולדה בעוולה. בעניין זה נטען, כי אף שהורי המבקשים (להלן: ההורים ) הם בני דודים מדרגה ראשונה, הם לא הופנו על-ידי הצוות הרפואי שטיפל באם במהלך הריונה למרפאה להיריון בסיכון גבוה, לייעוץ גנטי ולבדיקות נוספות. נטען, כי מאחר שההורים לא הופנו לבדיקות מתאימות, המבקשים נולדו כשהם סובלים ממחלה תורשתית קשה. התביעה כוללת עילה נוספת שאינה מענייננו במסגרת בקשה זו.

2.

מלכתחילה לא צרפו ההורים לכתב התביעה חוות דעת רפואית בעניין טענותיהם להתרשלות המשיבים במעקב אחר הריונה של האם, ועתרו לכך שימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנשים והמיילדות ו/או הגנטיקה. הבקשה נומקה בכך שלא עלה בידי המבקשים לגייס מומחה שיסכים להגיש חוות דעת בעניינם מאחר "שהנתבעות [המשיבים] שולטות על רוב תחום המיילדות, הנשים והגנטיקה" וכן נטען לחוסר יכולת כלכלית. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבפניו התבררה התביעה עד להעברתה לבית המשפט המחוזי בירושלים, דחה את הבקשה מהטעם שהטענות נטענו באופן כללי וללא תימוכין. בהמשך, הגישו המבקשים את חוות דעתו של ד"ר מילר, מומחה בתחום רפואת המשפחה, בתמיכה לטענותיהם בדבר התרשלות במעקב אחר הריונה של האם. ביום 1.10.2014, ולאחר שבהוראת נשיא בית המשפט העליון הדיון בתיק הועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים, הגישו המשיבים חוות דעת של מומחה מטעמם, פרופ' מייזנר, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות, שבה הוסבר כי המחלה ממנה סובלים המבקשים מקורה ב"גן נדיר ביותר", שנוכח מועד התפתחותו לא ניתן היה לגלותו באמצעות אותן בדיקות לגביהן נטען שהמשיבים התרשלו בכך שלא שלחו את ההורים לבצען.

לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' מייזנר הגישו המבקשים בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנשים והמיילדות ו/או הגנטיקה. המבקשים נימקו את בקשתם בכך שפנו לשמונה מומחים, שהוזכרו בשמותיהם, אך אלה סרבו להגיש חוות דעת בהתחשב בזהות הנתבעים ויש בכך כדי להעיד שהמשיבים-הנתבעים 'שולטים על רוב תחום המיילדות, הנשים והגנטיקה'. המבקשים טענו גם שאין בידיהם אמצעים לממן חוות דעת נוספת נוכח מצבם הכלכלי הדחוק.

3.

בהחלטתו מיום 23.12.2014 דחה בית משפט קמא את הבקשה. תחילה עמד בית משפט קמא על כך שנימוקי המבקשים, והפסיקה שהובאה לתמוך בבקשה, מתמקדים במקרים בהם בעלי דין בקשו לפטור אותם מהגשת חוות דעת רפואית - ואין זה המקרה בענייננו, שכן המבקשים הגישו חוות דעת - זו של ד"ר מילר - ולא הסבירו מדוע אין די בה כדי לבסס את טענותיהם. בית משפט קמא הוסיף, כי המשיבים אף הם לא טענו שאין די בחוות דעתו של ד"ר מילר, או שיש למחוק את עילת התביעה שחוות דעתו נועדה לתמוך בה. לגופם של דברים נקבע, כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מינוי מומחה בתחום המבוקש מטעם בית המשפט. נאמר, כי המבקשים לא הוכיחו כדבעי את הטענה כי אין באפשרותם לגייס מומחה שיגיש חוות דעת מטעמם - ראשית, מאחר שלא צורף תיעוד של פניות המבקשים למומחים והמענה מטעמם ועל כן לא ניתן לעמוד על הטעם לסירובם של המומחים. שנית, המשיבים הצביעו על שורה של מוסדות רפואיים שבמסגרתם פועלים מומחים בתחומים הרלבנטיים, שאינם בשליטת המשיבים. עוד נקבע בהחלטה, כי טענת המבקשים באשר למצבם הכלכלי הדחוק אין בה כדי להביא לקבלת הבקשה. בעניין זה נאמר, כי אף שמהבקשה ניתן ללמוד כי הכנסות ההורים אינן גבוהות, לא הובהר בה אם המבקשים מחזיקים בידיהם נכסים אחרים שבאמצעותם ניתן לממן את הגשת חוות הדעת או האם להורים אפשרות לקבל סיוע מקרוביהם. בסופו של יום קבע בית משפט קמא, כי אף שבאמצעות חוות דעתו של ד"ר מילר עלה בידי המבקשים להראות "כי ייתכן שקיים יסוד ממשי לכאורי לתביעתם" - לא מתקיימות הנסיבות החריגות שיכולות להצדיק חריגה "מן הכלל האדברסרי הנוהג לפיו על התובע להביא ראיותיו לשלם ביסוס תביעתו".

כלפי החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי.

4.

המבקשים טוענים, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו שהמבקשים לא הוכיחו חסרון כיס באופן שיצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט. בעניין זה חוזרים המבקשים על מצבם הרפואי הקשה המחייב את הוריהם להוצאות מרובות חרף הכנסותיהם הדלות. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי לא הוכח שלא עלה בידי המבקשים לגייס מומחה מטעמם בשל זהות המשיבים. הובהר, כי התביעה הוגשה הן נגד בית החולים הדסה, הן נגד קופת חולים כללית, ולגופים אלה "ללא ספק שליטה רחבה על תחום הנשים והמיילדות".

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה.

בית משפט קמא עמד בהחלטתו על המסגרת הנורמטיבית החולשת על נושא חוות הדעת הרפואיות, ובכלל זאת סמכותו של בית המשפט לפטור בעלי דין מהגשת חוות דעת רפואית מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" ולמנות מומחה מטעמו (תקנות 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בהתאם לכך המשיך בית משפט קמא ובחן האם בענייננו מתקיימים אותם "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היעתרות לבקשת המבקשים, וכאמור לעיל, בסופו של יום סבר הוא כי תנאים אלה לא מתקיימים. לאחר העיון, איני סבור כי בהחלטתו של בית משפט קמא נפל פגם המצדיק התערבות.

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל (8.5.2012) (להלן: עניין אייזנבך ), שהוזכר גם על-ידי בית משפט קמא, עמדתי על השיקולים השונים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת בעניין רפואי ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. בין היתר נאמר בהחלטה:

"על תובע המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מוטל 'נטל כבד' להראות שאין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד ... כן נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור רק בהתקיימן של 'אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן פטור לבעל הדין מהצגת חוות דעת ובהתקיים, בנוסף לכך, הטעמים המיוחדים המצדיקים מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט' ... לפיכך, במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות" ( שם , פסקה 11).

בענייננו, המבקשים אמנם הצביעו על נימוקים, שככלל, עשויים להיכנס בגדרי אותן "נסיבות חריגות" שבעטיין יינתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית וימונה מומחה מטעם בית המשפט. עם זאת, לאחר בחינת האסמכתאות שהציגו המבקשים כדי לתמוך בטענותיהם, בית משפט קמא קבע כי לא עלה בידיהם להוכיח, ברמה הנדרשת, שנסיבות אלה אכן מתקיימות בעניינם. איני סבור כי עלה בידי המבקשים להצביע על נימוקים שיצדיקו התערבות בקביעה זו של בית משפט קמא. על פני הדברים נראה, כי אכן לא די בכך שלבקשת המבקשים צורפה רשימת הרופאים שנטען לגביהם כי סירבו להגיש חוות דעת מטעם המבקשים-התובעים, שכן מרשימה זו לא ניתן ללמוד על סיבת הסירוב, ועל כן ספק אם יש בה לבסס טענה על חוסר יכולת לגייס מומחה רפואי בשל זהות המשיבים-נתבעים. כך גם לא ראיתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס למצבם הכלכלי של הורי המבקשים וכפועל יוצא ביכולתם לממן עלותה של חוות דעת. כאמור לעיל, בית משפט קמא בחן את האסמכתאות שהובאו בעניין זה וקבע שאין בהם די כדי לבסס את טענת ההורים בדבר חוסר יכולתם לשאת בעלות הנדרשת לצורך קבלת חוות דעת רפואית (השוו: רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא (28.12.2011)).

עוד ראיתי להוסיף, כי ב עניין אייזנבך אמנם ציינתי, כי בבואם להכריע בבקשה דוגמת זו שהגישו המבקשים, על בתי המשפט להביא בחשבון גם את האפשרות שדחיית בקשה כאמור " עלולה לחסום את דרכו של התובע לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו " (פסקה 9). ראוי להבהיר, כי אין זה המקרה בענייננו, שכן, כמפורט לעיל, בסופו של יום עלה בידי המבקשים לתמוך את תביעתם בחוות דעת רפואית, ובית משפט קמא אף שציין שבאמצעות חוות דעת זו המבקשים הראו כי "ייתכן שקיים יסוד ממשי לכאורי לתביעתם". כך שאין מדובר במקרה בו דחיית בקשת המבקשים למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינויו של מומחה מטעם בית המשפט חוסמת את דרכם של המבקשים לערכאות.

סוף דבר, בנסיבות האמורות, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.