רע"א 7865/14 מרדכי יצחק חליבה נ. הסתדרות מדיצינית הדסה

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.10.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' פורג ) בת"א 62661-07-14, בגדרה נדחו בקשות המבקש לפטור מתשלום אגרת משפט ולפטור מהגשת חוות דעת רפואית. בגדרה של ההחלטה נדחתה גם בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) לדחות את תביעת המבקש על הסף.

1.

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל רשלנות רפואית בעת ניתוח שעבר בצוואר ובעמוד השדרה. בתביעתו טען המבקש, כי בשל רשלנות בעת הכנתו לניתוח - רגלו נשברה, ובשל רשלנות בעת הניתוח - פלג גופו התחתון נותר משותק. בתביעה נטען גם, כי המשיבים מונעים מן המבקש להוכיח את תביעתו בכך שהם אינם מעבירים לו את התיעוד הרפואי המלא בעניינו. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש שתי בקשות: האחת, לפטור אותו מתשלום אגרת משפט והשנייה "לפטור [את המבקש] מהגשת חוות דעת רפואית ו/או למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט". המבקש נימק את בקשותיו במצבו הכלכלי הדחוק לצד הוצאותיו הרפואיות הרבות ובכך שמומחים שונים שאליהם פנה סרבו לתת חוות דעת בעניינו, בין היתר, בשל חוסר בתיעוד רפואי.

2.

בהחלטתו מיום 22.10.2014 דחה בית משפט קמא את בקשות המבקש. הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואיות, או לחלופין למינוי מומחה מטעם בית המשפט, נדחתה בנימוק שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח שאין באפשרותו להגיש חוות דעת מטעמו. הוסבר, כי המבקש לא פרט בבקשתו לאילו ולכמה מומחים פנה, וגם לא נראה שנדרשת בעניינו חוות דעת מורכבת או כזו הנוגעת לתחומים שרק מומחים ספורים עוסקים בהם. בית המשפט הוסיף, כי אי העברת המסמכים לידיו של המבקש אינה מהווה "נימוק מיוחד" למתן פטור מהגשת חוות דעת, בפרט כאשר טרם מוצו הליכי גילוי המסמכים בין הצדדים. באשר לבקשה לפטור מאגרה נקבע, כי המבקש לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית, שכן מהמסמכים שהוגשו עולה כי אף שהמבקש ורעייתו מתקיימים מקצבאות, הכנסותיהם המצרפיות אינן מצטברות לסכום מבוטל, ולצד זאת הוצאותיהם על עזרה וסיעוד אינן מצטברות לכדי סכום גבוה. עוד נאמר, כי נראה שבחשבונו של המבקש נעשו פעולות של משיכת המחאות בסכומים ניכרים שלא הוסברו. בית המשפט ציין גם, כי מכתב התביעה כלל לא ברור מהו הנזק שנגרם למבקש מהרשלנות הנטענת ואם מתקיים קשר סיבתי בינה לבין נזקיו של המבקש.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

3.

לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקבעו כי הוא לא עמד בנטל להוכיח שאינו יכול לשאת בעלות אגרת המשפט. נטען, כי מהמסמכים שהוגשו לבית משפט קמא עולה, כי המבקש ורעייתו מתקיימים מקצבאות בלבד המגיעות לסך חודשי של 14,000 ש"ח (בית המשפט המחוזי קבע כי הכנסות הזוג מגיעות כדי 16,209 ש"ח לחודש), וכי לצד זאת הם נדרשים לשאת בעלויות של מטפלים ולהתמודד עם חובות הרובצים לפתחם. לטענת המבקש, די בנתונים אלה כדי לקבוע שעמד בנטל הנדרש ממנו ולכן "לא קמה לו חובה להבהיר את מקור הפעולות" בחשבונו. המבקש טוען גם כי בפסיקה נקבע שחסרון כיס הוא "טעם מיוחד" לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועל כן יש גם לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית. באשר לבקשתו לפטור מהגשת חוות דעת רפואית טוען המבקש, כי אין נפקא מינא שלא נדרשת בעניינו חוות דעת מורכבת ודי בכך שהוא מבקש לגייס מומחה שיכין חוות דעת נגד מוסד רפואי שלו "שליטה רחבה בעולם הרפואה ובודדים המומחים המסכימים לתת חוות נגדה[ו]". לבסוף נטען, כי אין מקום להשלים עם מצב שבו נתבע מסרב למסור רשומות רפואיות, שכן הדבר יאפשר לנתבעים לחסום דרכם של תובעים להוכיח את תביעתם.

4.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. באשר לבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית טוענים המשיבים כי המבקש לא תמך את בקשתו באסמכתאות המלמדות כי אכן פנה למומחים, אשר סרבו ליתן חוות דעת בעניינו אם בשל זהות הנתבעים ואם בשל היעדר תיעוד רפואי. עוד טוענים המשיבים כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי מצדיק מינוי של מומחה מטעם בית המשפט. לטענת המשיבים, המבקש צירף מידע חלקי בלבד באשר למצבו הכלכלי.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בכפוף להערות שלהלן.

6.

בטרם אתייחס לטענות המבקש לגופן, ראיתי לנכון להעיר שלא היה מקום להכריע בשתי בקשותיו של המבקש - לפטור מאגרת משפט ולפטור מהגשת חוות דעת רפואית - במסגרת אותה ההחלטה. להשקפתי, היה מקום שבית משפט קמא יכריע תחילה בבקשת המבקש לפטור מאגרת משפט (בקשה שהסמכות לדון בה מסורה גם לרשם, שערעור על החלטתו בנדון לא היה מוגש לבית משפט זה). רק לאחר הכרעה בסוגיה זו - ותהא ההכרעה לכאן או לכאן - ניתן יהיה לדעת אם "שערי בית המשפט" נפתחו בפני המבקש (בהיבט של תשלום האגרה) ואם יש בכלל מקום לדון ביתר טענותיו או בקשותיו. שהרי אם המבקש לא יימצא פטוּר מתשלום האגרה ולא ישלמה בסופו של דבר, פשיטא שלא יהיה צורך לדון בבקשותיו האחרות. נמצא שייתכן שבית משפט קמא, ואף בית משפט זה, דנו בסוגיה שעלולה להתייתר. החלטתי בכל זאת לדון בסוגית חוות הדעת מטעמי יעילות, ולאחר שניתנה לגביה החלטה והצדדים טענו ביחס אליה. מכאן שהדיון שלהלן בעניין הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, רלוונטי רק למקרה שנושא האגרה יוסדר על ידי המבקש בתוך פרק הזמן שייקבע לכך על-ידי בית משפט קמא.

7.

ל גופם של דברים, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש לפטור מאגרה. כמפורט לעיל, בית משפט קמא מצא כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את אגרת המשפט. ההחלטה בעניין זה מבוססת על ממצאי עובדה שמצאה הערכאה הדיונית לאחר שעמדה על הנתונים שפורטו בעניינו של המבקש, וכן על הנתונים שהוחסרו בעניינו. תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי על המבקש פטור מתשלום אגרת משפט הנטל להוכיח שהוא נעדר יכולת כלכלית לעמוד בה. בית משפט קמא סקר את הנתונים שהוצגו בעניינו של המבקש וקבע כי אין בהם די כדי להוכיח שהמבקש אכן נעדר יכולת כלכלית, וכי לא ניתן הסבר מספק לפעולות שונות בחשבונו. כמו כן, לא הובהר האם המבקש יכול להסתייע בגורמים אחרים, כגון בני משפחה, כדי לעמוד בתשלום אגרת המשפט. גם בבקשה דנא לא הובהרו נתונים אלה. בנסיבות אלה, אין בידי להיעתר לבקשת המבקש, ולהסיק, רק על סמך פירוט חלקי של מצבו הכלכלי, שאין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה. בית משפט קמא בחן את הנתונים בעניינו של המבקש - אלה שהוצגו בבקשה ואלה שהוחסרו הימנה - והגיע למסקנה שהמבקש לא עמד בנטל הנדרש ממנו. טענות המבקש בבקשה אינן מצדיקות התערבות בהחלטה בעניין זה.

8.

באשר לבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, הרי ככל שהבקשה מבוססת על טענות המבקש ביחס למצבו הכלכלי - דין הבקשה להידחות מהטעמים שעמדו ביסוד דחיית בקשת המבקש לפטור מאגרה (וראו גם רע"א 586/15 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (12.2.2015)). המבקש הצביע בבקשתו על טעם נוסף לפטרו מהגשת חוות דעת רפואית, והוא - כי קיים קושי לגייס מומחה כאשר אין בידיו תיעוד רפואי מלא. כאמור, בית משפט קמא דחה את הבקשה בעניין זה, בין היתר, מהסיבה שהליך גילוי המסמכים טרם מוצה. כלומר, נראה שבית משפט קמא לא סתם את הגולל על הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית או למינוי מומחה מטעמו ואין לראות בהחלטתו בעניין זה "סוף פסוק". ייתכן שלאחר מיצוי הליך גילוי המסמכים יהיה מקום לבקש לעיין בשנית בהחלטה, שכלפיה הוגשה בקשת רשות הערעור, נוכח השפעתן האפשרית של תוצאות הליך זה על הערכת עוצמת עילת התביעה של המבקש, שהרי קיימים יחסי גומלין בין סיכויי התביעה לבין טענת חסרון הכיס. בנוסף, ייתכן שלאחר מיצוי הליכי גילוי המסמכים, יעלה בידי המבקש לגייס מומחים, אשר לטענתו סירבו לתת חוות דעת בהיעדר מסמכים רלבנטיים. במצב דברים זה, יהיה באפשרות המבקש לנסות ולהביא את חוות הדעת בפני בית משפט קמא בדרך של הגשת בקשה מתאימה (כגון באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה והוספת חוות דעת). בנסיבות אלה, בהן ייתכן שטרם נאמרה "המילה האחרונה" ביחס לאפשרות לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, כאשר ייתכן שלאחר מיצוי ההליכים המקדמיים לא יעמדו בפני המבקש אותם הקשיים שעומדים בפניו כעת בניסיונו לגייס מומחה רפואי, או, לחלופין, יעלה בידו לבסס בקשה לפטור מהגשת חוות דעת מטעמו על טעמים טובים יותר, אין מקום בעת הזו להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית משפט קמא.

לבסוף, גם איני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת מהנימוקים הנוספים שנפרשו בבקשה. כאמור, בית משפט קמא קבע, כי לא עלה בידי המבקש

להוכיח שנתקל בקשיים בגיוס מומחים שיעניקו לו חוות דעת בשל זהות הנתבעים, ובפרט המשיבה 1. אכן, גם בפניי טענה זו הועלתה באופן כללי וסתמי, בלי שהובהר כראוי הרקע העובדתי לטענה זו - לכמה מומחים פנה המבקש, מה היתה סיבת סירובם המדויקת וכדומה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות במסקנת בית משפט קמא בעניין זה (השוו להחלטה הנזכרת לעיל ברע"א 586/15).

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.