רע"א 2485/12 פלוני נ. משרד הבטחון -אגף השיקום

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת למלשטרייך-לטר) מיום 26.2.12 בתיק ע"ו 35757-11-11. הבקשה עניינה נכות גבוהה מזו שנקבעה למבקש.

רקע והליכים

ב.

אלה

תמצית העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה. המבקש הוכר כנכה צה"ל (בשיעור 10%) לאחר תאונה שעבר בשנת 1974, שבעקבותיה סבל מכאבים בגב וברגל שמאל. בשנת 2008 פנה המבקש למשיב לראשונה בתלונות שעניינן מצבו הנפשי, אשר לשיטתו מקורן בפציעה במלחמת לבנון הראשונה (בשנת 1982), והועדה הרפואית המחוזית הכירה בנכות צמיתה בשיעור 50% (החלטת ועדה מיום 27.10.09). בעקבות מידע שהגיע למשיב נפתחה חקירה נגד המבקש (השוו סעיף 37(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959; להלן חוק הנכים ), אשר העלתה כי בניגוד לטענותיו, ולאופן הופעתו והצגת עניינו בפני הועדה, ממשיך המבקש לעבוד כנהג מונית; כן תועד פער ניכר בין התנהגות המבקש בהיכנסו לאגף השיקום לבין התנהלותו מחוצה לו. ממצאי החקירה הועברו למבקש, ולאחר מכן קיימה הועדה דיון חוזר בעניינו, והעמידה את נכותו הצמיתה על 30%. כלפי החלטה זו הגיש המבקש ערעור לועדה הרפואית העליונה, ואולם זו דחתה את הערעור והעמידה את נכותו על 10% בלבד, בהתאם לסעיף המקורי משנות השבעים.

ג.

כלפי, החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בו נטען, בין היתר , כי דו"ח החקירה (בניגוד לתיעוד המצולם) לא הועבר לידי המבקש, ובכך נפגעה זכותו המהותית להליך הוגן והאפשרות המעשית שמומחים מטעמו יידרשו לממצאי החקירה. עוד נטען להתעלמות הועדה מחוות דעת שהציג בפניהם המבקש, מדחיית עמדת מומחה אחר מטעמו ומהחלטתה להפחית את הנכות בהיעדר ערעור מצד המשיב. ביום 26.2.12 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. פסק הדין ארוך ומפורט, ולענייננו די לציין, כי בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה דו"ח החקירה לא הועבר לידיו (פסקה 11), כי נקבע שאכן לא הוכח שד"ר ברטהולץ (מומחה מטעם המבקש) בדק בעצמו את המבקש (פסקה 12), וכן כי נקבע כי:

"התנהגותו של המערער [המבקש - א"ר] כפי שנצפית בקלטות שונה באופן קיצוני ובלתי מוסבר מההתנהגות שהדגים באולם בית המשפט וכפי שמתואר גם בפני הגופים המטפלים האחרים" (שם).

עוד הוזכר, כי הועדה העליונה רשאית היתה להפחית משיעור הנכות גם ללא ערעור מטעם המשיב (ושעובדה זו הובאה לידיעת המבקש); ולבסוף, ודומה כי לעניין זה ניתן משקל משמעותי בפסק הדין, הוזכר כי אין בתיקו של המבקש כל נכות מוכרת בשל אירועי מלחמת לבנון הראשונה, וממילא לא היתה אפשרות לפסוק לו אחוזי נכות (אף אילו היתה זו מוכחת כדבעי) בגין עילה זו. בית המשפט המחוזי אף הטעים, כי יש להפיק לקחים ממקרה זה:

"גם לגבי אופן התנהלות הועדות הרפואיות. הכרת תמצית הנסיבות של הנכות המוכרת (כפי שהוכרה בשעתה), על ידי חברי הועדה הרפואית הדנים מדי פעם בבקשה מחודשת, יכולה למנוע טעויות" (פסקה 17).

הבקשה

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהתחשב בהתרשמותו הישירה מהמבקש באולם בית המשפט, וזאת מבלי שפנה למבקש ושמע את הסבריו, ובהיעדר הכישורים הרפואיים הנדרשים על מנת לקבוע ממצאים בתחום שאינו במומחיות בית המשפט. עוד חוזר המבקש על הטענות בעניין הסתרת דו"ח החקירה, והסתמכות הועדה הרפואית על חומר שהוסתר ממנו; וכן נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו העובדתית לפיה המבקש לא פנה לקבלת הדו"ח, וכן בקבעו כי ד"ר ברטהולץ לא בדק בעצמו את המבקש, ובהתעלמו משורה של טענות שהעלה המבקש. נטען, כי התכנסות הועדה הרפואית בדרגה הראשונה לדון בעניינו של המבקש לאחר קבלת הדו"ח עוקפת למעשה את מנגנון הערעור (ואולם, השוו סעיף 37 לחוק הנכים). סופו של יום עותר המבקש להעמידו מחדש בפני ועדה רפואית במחוז אחר, לאחר שדוחות החקירה והצילומים - אשר לשיטתו אינם חומר רפואי יוצאו - מן התיק.

הכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. זאת - אף אם לא נידרש לשאלה אם באה הבקשה בגדרים המצומצמים של הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128) - ואין בעיני ספק שאין היא עומדת בגדרים אלה (מה גם, שעצם הערעור לבית המשפט המחוזי מוגבל לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים ל"נקודה משפטית בלבד"); ואף אם נתעלם מכך שהבקשה תוקפת ממצא עובדתי מובהק בדבר המצאת הדו"ח למבקש - עניין שאין "דרכה של ערכאת ערעור להתערב, 'קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי'" (רע"א 4976/09 קבץ נ' אזולאי

(לא פורסם); רע"א 9503/09 ביטון נ' פורטל (לא פורסם)). יש לזכור, כי בית המשפט המחוזי האריך להראות כיצד הדיון בנכות, המיוחסת - לשיטת המבקש - לאירועי מלחמת לבנון הראשונה, לא היה במקום, שכן "אין בתיקו של המערער [המבקש - א"ר] כל נכות מוכרת בשל אירועי מלחמת לבנון הראשונה"

(פסקה 13; ההדגשה במקור - א"ר). זו ראשית וזו אחרית לענייננו.

ו.

בנסיבות אלה בודאי אין מקום לדון, בגלגול דיוני נוסף, בטענות המבקש לגבי נכותו הנטענת אשר אותה הוא מייחס לאירועי מלחמת לבנון הראשונה. בהינתן האמור, לא נדרש לטענות המערער לגבי התרשמותו הישירה של בית המשפט ממצבו, ואולם גם לא נמנע מלומר, כאמירה כללית , כי גם "אין בית המשפט יכול לאטום עיניו ואוזניו... מעשה שוטה שבעולם"

(רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם)). סוף דבר אינני נעתר לבקשה.

ז.

איני יכול לחתום החלטה זו בלא הצטרפות לדברי בית המשפט המחוזי בפסקה 17 לפסק דינו בדבר הפקת לקחים, שהובאו בפסקה ג' מעלה, ויפה שעה אחת קודם.