רע"א 4976/09 גדי קבץ נ. שלמה אזולאי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיאה ארד, סגן הנשיא חשין והשופט סולברג) מיום 7.5.09 בתיק ע"א 2280/08, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת ע' כהן) מיום 7.3.08 בתיק ת"א 17887/99.

ב.

זו תמצית העובדות הנדרשת להכרעה בבקשה. בשנת 1999 הגיש המשיב תביעה נגד חברת מצפה תחכמוני (להלן החברה ) בה טען, כי זו לא שילמה לו בעבור עבודות חשמל שביצע עבורה. נטען, כי חלק מהמחיר החוזי המוסכם טרם שולם, כי שיקים שניתנו חוללו, ולבסוף כי המשיב זכאי לתשלום בגין עבודות שבוצעו מעבר לחוזה. התביעה הוגשה גם נגד המבקש ונתבע נוסף, שכנטען ערבו לחוב החברה. בשנת 2008 קיבל בית משפט השלום את רובה המכריע של התביעה. בין היתר , נדחו טענות הנתבעים כי מדובר היה בחוזה פאושלי, כי חלק מהסכומים שנתבעו שולמו על ידי חברה אחרת וכי כתבי הערבות לא חלו בנסיבות. ביחס למבקש נקבע, כי אף שבכתב הערבות הסטנדרטי עליו חתם לא הופיעו פרטים יסודיים (או פרטים כלשהם הקושרים את הערבות לענייננו), ואף שתוקפו הוגבל לחצי שנה, אין המבקש יכול להתנער מערבותו, ולטעון כי כתב הערבות החתום נגנב על ידי המשיב. נקבע, כי המשיב העיד על נסיבות מתן הערבות (לרבות מדוע לא חלה מגבלת הזמן), כי לגרסה זו תמיכה בממצאים שנקבעו לגבי הערב הנוסף, ובעיקר - כי המבקש נמנע מעדות ומהצגת גרסה נגדית.

ג.

ביום 7.5.09 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש. נקבע:

"קבץ (המבקש - א"ר) בחר שלא להעמיד את גרסתו לחקירה נגדית בבית-המשפט. בנסיבות אלה, אך מובן הוא כי קבץ לא הוכיח את טענתו לפיה כתב הערבות נגנב ממנו. קבץ גם לא העמיד גרסה נגדית לגרסת אזולאי שלפיה הוא אמר לאזולאי, בתשובה לשאלת האחרון בנוגע להגבלת הערבות לתקופה של שישה חודשים, כי תוקף הערבות יתחדש באופן אוטומטי. באופן דומה, לא הוצגה גרסה נגדית לגרסת אזולאי שלפיה כוונת הצדדים... לא הייתה להגביל את הערבות לחובות שיוצגו באמצעות שטרות. בנסיבות אלה, וחרף הקשיים העובדתיים והמשפטיים שמעוררת, בנקודות מסוימות, גרסת אזולאי, מששמע בית משפט קמא את עדותו של אזולאי והתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי וסמך עליה באותם נושאים בהם קיבל את גרסתו, ובהעדר גרסה נגדית, איננו רואים מקום להתערב בפסק דינו ".

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי פסקי הדין הקודמים מעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות, "האם הימנעותו של נתבע בהליך אזרחי מלהעיד, משחררת את התובע מן הצורך להוכיח את תביעתו לפי דיני הראיות?". בין היתר נטען, כי בגרסת המשיב נתגלו סתירות ואי דיוקים, כי נוכח העדר פירוט מינימלי כתב הערבות אינו תקף, כי לא ניתן היה להתעלם ממגבלת הזמן - מחצית שנה - רק משום שהמבקש לא העיד, כי המשיב הודה בקיומה של מגבלת הזמן, כי שגה בית המשפט כשאפשר למשיב להרחיב חזית ולטעון לאי תחולתה של מגבלת הזמן, וכי טענות אלה הם טענות בעל פה נגד מסמך כתוב. עוד נמסר, כי הימנעות המבקש מעדות קשורה להליך אחר המתנהל נגדו וחששו מלהינזק באותו הליך, וכי משיכת התצהיר נעשתה רק לאחר שגרסת המשיב הופרכה לגופה. בנוסף לטענות אלה, שעניינן מוגבל לערבות המבקש, נטען גם כלפי עצם חובה של החברה. בין היתר נטען, כי המשיב הודה שהחברה שילמה את יתרת חובה במועד סיום ההתקשרות, וכי לא הוכח שהכספים הנתבעים לא שולמו.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). השאלה שהציב המבקש בכותרת הבקשה, "האם הימנעותו של נתבע בהליך אזרחי מלהעיד, משחררת את התובע מן הצורך להוכיח את תביעתו לפי דיני הראיות?", עם כל היותה שובת לב במלבושה המשפטי הכללי כסוגיה בדיני ראיות, אינה מביאה לאמיתה את הבקשה בגדרים אלה.

ו.

אכן, לא יתכן חולק כי על תובע להוכיח תביעתו, ולמעט מקרים שבהם מעביר הדין את נטל הראיה, אם לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, אין מחובת הנתבע להוכיח דבר. בדין הצביע בהקשר זה בא כוח המבקש על דברי בית משפט זה בע"א 516/84 לובמן נ' פיק, פ"ד מ"א(3) 472, 476

(מפי השופט בך), כי "על המוציא מחברו להרים את נטל הראיה במשפט אזרחי... משלא עלה בידי... התובע - להצביע... על קיום חוזה תקף בין הצדדים... אין מחובתו של הנתבע להוכיח דבר". אלה יסודם במשפט העברי (למשל משנה בבא קמא ג', י"א), שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". אך במה דברים אמורים, מקום שהתובע לא הרים את נטל הראיה; אך במקרה דנא סבר בית משפט השלום, כי משלא נסתרה עדות התובע (המשיב) על-ידי הנתבע 3 (המבקש) עומדת עדות התובע (ראו פסקה 43 בעמ' 19 לפסק הדין). באותו עניין ובאחרים ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא העמיד גרסה נגדית לגרסת המשיב. התביעה כלפי המבקש לא התקבלה איפוא בגלל הימנעותו מעדות גרידא, אלא כיון שלא התמודד עם גרסת המשיב, הנתמכת בשטר ערבות שהחזיק המשיב בידו ובקבלת טענות דומות כלפי הערב הנוסף. בנסיבות אלה, יתכן שאילו העיד המבקש, היתה גרסתו מועילה לו (במיוחד נוכח הלאקוניות של שטר הערבות). ברם, המבקש נמנע מעדות, ובפני בית המשפט נותרה גרסת המשיב לבדה; וכדברי בית המשפט המחוזי, "בנסיבות אלה, וחרף הקשיים העובדתיים והמשפטיים שמעוררת, בנקודות מסוימות, גרסת אזולאי (המשיב - א"ר), מששמע בית משפט קמא את עדותו של אזולאי והתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי וסמך עליה באותם נושאים בהם קיבל את גרסתו, ובהעדר גרסה נגדית, איננו רואים מקום להתערב בפסק דינו". אין מקום להתערבות בכך בגלגול שלישי.

ז.

סיכומם של דברים: אמנם לשיטת המבקש, די בתמיהות שבגרסת המשיב, בסתירות שכנטען נפלו בה, ובנוסח כתב הערבות, כדי לעיין את כפות המאזניים אל מול שתיקתו שלו - וכדי שיחול הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". ברם, שתי הערכאות ניתחו את מאזן הראיות אחרת. בהכרעה זו, הנשענת גם על התרשמות הערכאה הדיונית מעדות המשיב, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, "קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם))" (רע"א 9405/06 אדריכל שרל דוראל בע"מ נ' פרז (לא פורסם)). אין לצפות ככלל כי בית משפט בערעור, ולא כל שכן, בגלגול ערעורי נוסף, ייכנס לקרבי עדויות ופרטיהן שהוכרעו בהליך הדיוני. אודה, כי לא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי דיון בטענות המבקש כלפי עצם חיובה של החברה (במובחן מחיובו האישי לפי כתב הערבות). ברם, עניין זה לא עמד במוקד הבקשה, ואף חוששני שאין הוא עומד בדרישותיה של הלכת חניון חיפה .

ח.

נוכח כל האמור, איני נעתר למבוקש.