פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
208/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. ירוק כהה בע"מ
2. אורן לוי
3. סמדר לוי
4. ברט לוי
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא דברת) מיום
3.12.09 בתיק ע"א 1088/08
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף גבאי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא דברת) מיום 3.12.09 בתיק ע"א 1088/08, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (השופט באומגרט) מיום 30.3.08 בתיק ת"א 722/05.
רקע והליכים
ב.
אלה עיקרי העובדות הנצרכות להבנת הבקשה. המבקשת 1 (להלן המבקשת ) נקלעה ליתרת חובה אצל המשיב, וביום 22.9.03 נחתם הסדר חוב לפיו הועמד החוב על 215,000 ₪, ונקבעה פריסת תשלומים למשך חמש שנים. המבקשת לא עמדה בהסדר זה - והמשיב הגיש תביעה בהתאם לבית משפט השלום. המבקשים טענו, כי בשנת 2004 נערך הסדר חוב שני, והחוב נפרס למשך שמונה שנים כנגד הפקדת 20,000 ₪ באופן מיידי. נטען, כי ביום 17.8.04 הפקידה המבקשת 30,000 ₪ (הסכום המוסכם וכן שני תשלומים עתידיים) - ומכאן כי עמדה בתנאי ההסדר ויש לדחות את התביעה.
ג.
בית משפט השלום נתן אמון בעדות מבקש 2 (בעל המניות בחברה) - ודחה את תביעת המשיב. מעבר לצורך נקבע, כי המבקשת 3 (אשתו של מבקש 2) היא ערבה יחידה לפי סעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 - כיון שערבה לחוב המבקשת ולא לחוב של בעלה; וכך גם מבקשת 4 (אמו של המבקש) - כיון שבמועד בו ערבה לא היתה עוד בעלת עניין במבקשת. מנגד נקבע, כי אין לשעות לטענה לפיה חתמו המבקשות הללו על כתבי הערבות מבלי שנרשם בהם סכום החוב (ולפיכך, כי הן פטורות מהערבות לפי סעיף 21(ב) לחוק הערבות) - כיון שנרשם שהערבות היא להסדר החוב מיום 10.9.03 שהן עצמן חתמו עליו, ומסיבות נוספות שפורטו (פסקה 36).
ד.
ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 3.12.09. נקבע, כי "גם אם (דין) גירסת המשיב לקיומו של הסדר שני להתקבל, לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, הרי שאי התשלום על פי ההסדר השני הנטען, מביא למסקנה כי המשיבה (המבקשת - א"ר) הפרה את תנאי ההלוואה ולא עמדה בהסדר החוב, בין אם זה ההסדר הראשון או ההסדר השני" (פסקה 7). כן הוזכרה תשתית ראייתית שאינה תומכת בקביעת בית משפט השלום, כי הסדר שני אכן התגבש. ולבסוף, נקבע כי אין לראות במבקשת 3 ערבה יחידה. הוטעם, כי אף אם היתה הערבות לחוב החברה המבקשת, "אשתו של בעל ענין בתאגיד אינה יכולה להיחשב כערב יחיד" (פסקה 10; בהתבסס על ע"א 645/04 בן שושן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם)).
הבקשה
ה.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בכל הנוגע לקביעה בדבר קיומו של הסדר חוב שני, נטען בעיקר , כי לא היה מקום להתערב בקביעות בית משפט השלום, שנומקו על ידו בראש וראשונה באמון שנתן בעדות מבקש 2 ("התרגשותו ניכרה לעין כל ונראה היה שהוא אומר דברים אלה מנהמת ליבו"; פסקה 19). נטען, כי לעדות זו היו חיזוקים משמעותיים - בין היתר בהימנעות המשיב מהעדת מנהל הסניף או מנהל המרחב, ובתכתובת פנימית של המשיב המתייחסת מפורשות להסדר חוב שני. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשדן מיוזמתו בקיום תנאי ההסכם, ובקבעו כי היה על המבקשת לשלם תשלומים רצופים למרות שפרטי פריסת התשלומים טרם נקבעו.
ו.
חלקה השני של הבקשה עוסק בסוגיית מעמדן של מבקשות 4-3 כערבות יחידות. הוזכר, כי נוכח פסיקת בית משפט השלום לגבי קיומו של הסדר החוב השני, לא ערערו מבקשות 4-3 על קביעתו בדבר אי תחולתו של סעיף 21(ב) לחוק הערבות - אך עתה, נוכח התוצאה בבית המשפט המחוזי, ברצונן לערער הן על הקביעה לפיה מבקשת 3 אינה ערב יחיד, והן על הקביעה בדבר אי תחולת סעיף 21(ב) לחוק הערבות. בין היתר נטען, כי בהתחשב בהפרדה הממונית בין מבקשים 2-1 שגה בית המשפט המחוזי ביישום הלכת בן שושן , וכי לשון סעיף 21(ב) לחוק הערבות ברורה - ובנסיבות מתקיים האמור בו: "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו".
הכרעה
ז.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה ע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - ואין המקרה שלפנינו בא בכלל אלה. השאלה אם אכן התגבש הסדר חוב שני ומחייב היא שאלה עובדתית התחומה במובהק למקרה הספציפי, ואינה באה איפוא בגדרי הלכת חניון חיפה . אכן, התערבות ערכאת ערעור בממצאים שקבעה ערכאה דיונית על יסוד שמיעת עדים אינה חזון נפרץ (ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים (לא פורסם); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים , פ"ד נא(4) 687, 695). אולי מסיבה זו התמקד בית המשפט המחוזי בעובדה שההסכם הנטען לא יושם; והרי אין חולק, כי משך שבעה חודשים לא הופקד ולוא תשלום אחד לפי ההסדר הנטען, ויתכן שיש בכך כדי לחזור ולהטיל אור חדש גם על שאלת השתכללותו. יתכן עוד, כי מבקש 2 יצא מאותה פגישה כשהוא משוכנע שההסכם מגובש ומחייב, אך גורמי המשיב סברו כי העניין טרם הושלם - ובסופו של דבר דחו את ההסדר (יתכן שכך ניתן להבין את מסמך נ/4 הנזכר בפסקה 16 לפסק דינו של בית משפט השלום). אינני קובע, כי מסקנת בית המשפט המחוזי היא היחידה האפשרית, אך בדבר זה אין כדי לעמוד במבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה . חרף הקושי שעלול להיגרם למבקשים, הערעור השני לא נועד לבירורים עובדתיים,
ואף אינו מאפשר אותם ככלל (רע"א 4976/09 קבץ נ' אזולאי (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). אכן, בשינוי בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי טמון תדיר זרע אי נחת מובן למי שכבר ראה את האור - לשיטתו - בבית משפט השלום, והאור כבה בבית המשפט המחוזי; אך לא די בתחושה קשה טבעית זו להצדיק גלגול ערעורי נוסף.
ח.
אף בשאלת ערבותן של מבקשות 4-3 אין מקום להתערב. מבקשת 3 אמנם טוענת עתה כלפי קביעת בית המשפט המחוזי שלא לראות בה ערב יחיד, בשונה מבית משפט השלום - אך כפי שנאמר בבקשה, לשאלה זו אין כמובן נפקות, אלא אם כן תיהפך גם קביעתו של בית משפט השלום בשאלת תחולת סעיף 21(ב) לחוק הערבות. ברם, לא רק שהמבקשים לא עירערו בעניין זה לבית המשפט המחוזי (השוו בע"מ 768/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)), אלא דומה גם, כי אין מקום להתערב בהנמקת בית משפט השלום לעניין, המבוססת על עקרון תום הלב (פסקה 36). ראו גם ד"ר ר' בר-קהן, ערבות
(תשס"ו-2006), 482-479 לעניין מעמדו של בן זוג של "בעל עניין" וגישת הפסיקה המצמצמת את ההגנות בתחום זה, ואוסיף לצדה את נסיון החיים. ובכל מקרה, גם שאלה זו אינה חורגת מעניינם של הצדדים, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
ט.
סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, ז' בניסן תש"ע (22.3.10).
ש ו פ ט