רע"א 2494/02 כפיר קבלנות בנין בע"מ נ. גזית ושחם חברה לבנין בע"מ

המבקשת התקשרה עם המשיבה בהסכם לבניית מבנה רב-קומות הכולל יחידות למגורים ונופש, חניונים ושטחים מסחריים בבת-ים (להלן: ההסכם). בהתאם להסכם הפקידה המשיבה בידי המבקשת ערבות בנקאית אוטונומית של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הערבות הראשונה), שנועדה להבטיח את ביצוע עבודות הקבלנות במסגרת ההסכם. לאחר שנתגלעו בין המבקשת לבין המשיבה מחלוקות בעניין ביצוע ההסכם, פנו השתיים לבורר בהתאם לסעיף בוררות שהיה כלול בהסכם, על-מנת שיכריע במחלוקת ביניהן.

נוכח טענת המשיבה, כי היקף העבודות שביצעה המבקשת קטן בפועל מן ההיקף שעליו הוסכם, קבע הבורר, כי יש להפחית את סכום הערבות הראשונה. בנוסף, בהתאם להחלטת הבורר, הפקידה המשיבה בידי המבקשת ערבות בנקאית אוטונומית נוספת (להלן: הערבות השניה) במקום כספים של המשיבה שעיכבה המבקשת בידיה.

לאחר שפג תוקפה של הערבות השניה, והמשיבה לא העמידה ערבות בנקאית חדשה תחתיה, ולאחר, שלטענת המבקשת, לא קיימה המשיבה את ההסכם ולא פעלה על-פי החלטה נוספת של הבורר בעניין חובתה לבצע תיקוני בדק, פנתה המבקשת לבורר בבקשה שיעריך את עלות עבודות הבדק בכסף, ולחלופין כי יקבע לוח-זמנים לביצוע העבודות.

במקביל, אף פנתה המבקשת לבנק דיסקונט ודרשה לממש את הערבות הראשונה, ואולם הבנק סירב לבקשתה.

נוכח נסיונות המבקשת לממש את הערבות הבנקאית, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן צו הצהרתי, האוסר על המבקשת לחלט את הערבות הבנקאית וכן בקשה למתן צו מניעה זמני, בטענה כי המבקשת מנועה מלחלט את הערבות כל עוד לא נסתיימה הבוררות, המצויה בשלבי הסיכומים. המשיבה אף פנתה לבורר כדי שיפסוק כי ההחלטה בדבר מימוש הערבות מהווה חלק מן הסכסוך שיש ליישב בגדר הבוררות, וכי מימוש הערבות אינו תואם את הסכמות הצדדים ואת סדרי הבוררות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט), כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים המיוחדים שבהם מוצדק לעכב את מימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות. על רקע זה הורה בית-המשפט המחוזי על מתן צו מניעה זמני עד למתן החלטת הבורר בבקשה שהוגשה אליו על-ידי המשיבה. וכך הסביר:

[המבקשת] הסכימה כי עניין הערבויות יכלל בהכרעתו של הבורר. כך, על פי פסיקת הבורר ... הוקטנה הערבות הבנקאית לסכומה הנוכחי. [המבקשת] עצמה הפנתה לבורר בקשה לכמת את עבודות הבדק בכסף, על מנת שיתאפשר בידה לממש את הערבות אשר נותרה בידה בכל הנוגע לעבודות הבדק. מכאן, שלמרות היות הערבות הבנקאית המצויה בידי המשיבה, אוטונומית, הסכימו הצדדים להכפיף אותה לתוצאות הבוררות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. עיקר טענתה של המבקשת הוא כנגד סמכותו של בית-המשפט להעביר את הדיון בבקשת המשיבה אל הבורר, שכן, לטענת המבקשת, הבקשה שהונחה בפני בית-המשפט המחוזי שונה מן הבקשה שבפני הבורר.

טענה זו אינה יכולה להתקבל.

בית-המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, כי הצדדים הסכימו ביניהם שעניין מימוש הערבויות ייכלל במסגרת המחלוקות שיובאו להכרעת הבורר. על יסוד קביעה זו פסק בית-המשפט, כי יש להורות על מתן צו מניעה זמני עד למתן החלטת הבורר בבקשה שהוגשה אליו על-ידי המשיבה. המבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה לסטות במקרה שבפניי מן הכלל שלפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.