רע"א 2507/06 עו"ד יורם וינוגרד נ. אהוד פסטרנק

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים דר, ג'רג'ורה ושיף) מיום 17.1.06 בתיק ע"א 3162/04, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דין חלקי של בית משפט השלום בחדרה (השופטת סלע) מיום 24.8.04 בתיק א' 3625/02.

ב.הצדדים, בני דודים, רשומים במרשם המקרקעין כבעלים משותפים של נכס מקרקעין בחדרה: למבקש 75% מהזכויות בנכס, למשיב 25% מהן. בשנת 2002 הגיש המשיב תביעה לפירוק השיתוף. המבקש הגיש תביעה נגדית בה ביקש להעביר את הנכס כולו על שמו, וכן לחייב את המשיב לשלם לו 450,000 ש"ח. בתביעה שכנגד נטען כי בשנת 1983 נכרת הסכם בעל פה בין המבקש לבין הוריו של המשיב, לפיו הרשה המבקש להורי המשיב לעשות שימוש בלעדי בדירת המגורים שבנכס, תמורת העברת חלקם בנכס למבקש לאחר מותם. עוד נטען כי לאחר מות הוריו השכיר המשיב את הדירה, ומסיבה זו חייב הוא להעביר למבקש את חלקו בשכר הדירה, ומכאן עיקר התביעה הכספית. ביום 24.8.04 דחה בית משפט השלום את התביעה שכנגד, והורה על פירוק השיתוף כמבוקש. נקבע כי לא הוכח קיומו של הסכם, ואף אילו היה מוכח הרי שמדובר בעסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב. ביחס לתביעה הכספית נקבע כי המבקש לא הציג נתונים מספקים, וכן כי לפחות חלקה התיישן. מאידך גיסא, צוין כי קיימת הסכמה מסוימת בין הצדדים לחלוקת דמי השכירות אגב פירוק השיתוף. לבסוף נקבע כי לא הוצגו נתונים מספקים כדי לדון בבקשת המבקש לפרק את השיתוף בדרך של רישום בית משותף, ונושא זה נדחה לדיון נפרד. להשלמת התמונה אציין כי בית המשפט קבע כי אין ספק כי המבקש התנהג בנדיבות כלפי הורי המשיב, אך אין בכך בכדי לשכלל הסכם.

ג.על דחיית התביעה שכנגד הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 17.1.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקבעו כי "אין בערעור זה מאומה", תוך שהוא מאמץ את קביעות בית משפט השלום לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984. הובהר כי פסק הדין מתייחס אך ורק לדחיית התביעה שכנגד (קיומו של הסכם מחייב, ותשלום דמי שימוש), והוזכר כי הצדדים הסכימו להגיע להבנה בדבר חלוקת פירות הנכס אגב הפירוק.

ד.כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בבקשה המפורטת נטען כי הערכאות הקודמות טעו בקבען כי לא הוכח קיומו של הסכם, ובכך שהעדיפו את גרסת המשיב שהיא, כנטען, לא אמינה, וחלקה הועלה במפתיע במהלך המשפט. נטען כי בתי המשפט נתנו פרשנות לא נכונה למכתבים שהוצגו בפניהם, וכן כי המשיב עצמו הציג גרסה לפיה הוריו אכן התחייבו כנטען, אך היו במצב נפשי קשה. נטען כי משהוכח קיומו של הסכם היה ניתן להתגבר על דרישת הכתב באמצעות הלכת ע"א 986/93 קלמר נ' גיא , פ"ד נ(1) 185. עוד נטען נגד דחיית התביעה הכספית, שכן כלל לא הועלתה טענת התיישנות מצד המשיב, ומשהוכח קיום הסכם הרי שהמבקש זכאי למלוא תביעתו. לבסוף נטען נגד החיוב בהוצאות.

ה.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, החורגת מן האינטרסים של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). במקרה שלפנינו טוען המבקש נגד הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, ונגד העדפת גרסת המשיב על פני גרסתו. שאלות אלה הן שאלות עובדתית, ללא השלכה משפטית רחבה. בממצאי עובדה ומהימנות אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 מתתיהו צוקרמן נ' יוסף פאלוך (לא פורסם); רע"א 7138/98 שמעון בניסטי נ' אלום עשת (אומן) בע"מ (לא פורסם); רע"א 5727/04 שמעון בן עמי נ' שולמית ברסלב (לא פורסם)). אכן, אין ספק כי המבקש נהג בנדיבות כלפי הורי המשיב בכך שאפשר להם לעשות שימוש בלעדי בדירת המגורים, ואף להרחיבה על חשבון שטחים השייכים לו. ברם, אין בכך בכדי להעיד על הסכם שנכרת, ונמצא כי אין ביסוס עובדתי לשקול את התאמתה של הלכת קלמר נ' גיא למקרה שלפנינו. לבסוף אחזור ואציין גם אני כי המשיב הסכים לחלוקת פירות הנכס במסגרת פירוק השיתוף, הכל לפי המצוין בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות.

ו.כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.