פרטי ההליך
פ
בבית המשפט העליון
רע"א
5457/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
נידאל אגבריה
נ ג ד
המשיבים:
1. ירוחם סמו
2. סמו ירוחם בע"מ
3. ברנצ' טק בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה (השופטת הורוביץ) מיום 3.6.10 בתיק ע"א 8605-12-09
בשם המבקש:
עו"ד מוחמד אבו-בכר
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת הורוביץ) מיום 3.6.10 בתיק ע"א 8605-12-09, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופט קפלן) מיום 25.10.09 בתיק ת"א 4033-05-08.
ב.
בשנת 2008 הגיש המבקש, רואה חשבון במקצועו, תביעת שכר טרחה נגד שתי חברות (משיבות 3-2; להלן המשיבות ) ונגד המשיב 1 (לכאורה מנהל החברות, ובעל מניות לפחות באחת מהן). בין היתר נסמכה התביעה על מסמך כתוב (מיום 17.9.99) בו העביר בעל מניות אחר במשיבה 3 (להלן הולצר ) למשיב 1 כספים על מנת לשלם למבקש, ועל סיכום דיון כתוב (מיום 13.8.00) בו נקבע שכר טרחה בעבור מאזנים לשנים 1999-1996. בית המשפט דחה את התביעה, בקבעו כי לא הוכח קיומו של חוב. נקבע, כי לא ניתן לתת אמון בגירסת המבקש, לפיה אף שלא קיבל תשלום כלשהו כבר משנת 1995 המשיך לעבוד עבור המשיבות. ודאי כך, שעה שכל אותה תקופה לא שלח ולוא מכתב אחד ובו דרישת תשלום. אשר למסמכים הכתובים, נאמר כי הולצר הגיע מחו"ל כדי להעיד במשפט, ומסר כי השיקים נמסרו למשיב 1 כדי לשלם למבקש אם יסבור שאכן קיים חוב. בית המשפט העדיף גירסה זו על גירסת המבקש. כן הוזכר, כי מפסק בורר שניתן בין הצדדים עולה, שהמבקש לא ניהל כרטסת הנהלת חשבונות, וגם מטעם זה הועדפה גירסת המשיבים.
ג.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 3.6.10. בין היתר נקבע, כי המבקש לא הוכיח את קיומו ואת שיעורו של החוב הנתבע; כי גם אחרי שנת 1999 שולמו למבקש כספים; כי בית משפט השלום העדיף את הגירסאות העובדתיות שהעלו המשיבים - וכי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אלה. נוכח התמיהה שנתעוררה באשר למסמך מיום 17.9.99, אשר לגביו נטען כי היוה הודאה בכתב שאינה ניתנת לסתירה בעל פה, ואף כי הסברי המשיבים לעניין זה הועדפו - לא הושתו בבית המשפט המחוזי הוצאות.
ד.
בבקשה שלפנינו נטען, כי תיק זה מעורר שאלות משפטיות בעלות השלכות רוחב בכל הנוגע לפסיקה נגד מסמכים כתובים, וליכולתם של צדדים להסכמים להסתמך על המסמכים שבידיהם. נטען, בין היתר , כי בתי המשפט סטו מההלכות הקיימות בכל הנוגע למשקל שיש ליתן למסמכים כתובים, כי קיימות סתירות בין עדויותיהם של הולצר והמשיב 1, וכי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות בכל הנוגע לחובה של המשיבה 3. על כך נוספו טענות רבות שעניינן, ניתוח שגוי של המכלול הראייתי שהציג המבקש בפני בתי המשפט.
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כפי שציין המבקש, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - ואין המקרה הנוכחי, שעניינו השגה על הכרעה בשאלות עובדתיות מובהקות, בא בגדרים מצומצמים אלה (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (לא פורסם)). בודאי כך, שעה שהכרעת בית משפט השלום מבוססת גם על ממצאי מהימנות:
"במקרה שלפנינו טוען המבקש נגד הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, ונגד העדפת גרסת המשיב על פני גרסתו. שאלות אלה הן שאלות עובדתית, ללא השלכה משפטית רחבה. בממצאי עובדה ומהימנות אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בגלגול ערעורי שלישי" (רע"א 2507/06 וינוגרד נ' פסטרנק
(לא פורסם)).
ויודגש, שני פסקי הדין נשוא הבקשה לא קבעו הלכות משפטיות לגבי אופן ההתייחסות למסמכים כתובים, ואף לשיטת המבקש מדובר ביישום לא נכון של הלכות קיימות. אף אילו היה ממש בטענה זו, אין היא מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 8230/08 מוקסיי נ' מבנה לכל בניה מתועשת בע"מ (לא פורסם); רע"א 11119/05 Invensys Powerware Limited
נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 2008), 213)).
ו.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה
היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.10).
ש ו פ ט