רע"א 2524/21 הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון נ. הכפר הירוק ע"ש לוי

1.

בקשת רשות ערעור, על פסק דין חלקי שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 12.1.2021, בה"פ 15925-01-17 (השופטת נ' גרוסמן ). פסק הדין החלקי ניתן במסגרת תביעה לפיצויי הפקעה שהגישה המשיבה, הכפר הירוק, נגד המבקשות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון ועיריית רמת השרון, בגין הפקעת מקרקעין שהיו בחזקתה. במסגרת פסק הדין החלקי, הכריע בית המשפט המחוזי בפלוגתאות העקרוניות בין הצדדים, וקבע כי הכפר הירוק זכאית לפיצויי הפקעה. אחר זאת, כדי לבחון את גובה הפיצוי, וכן את הטענה כי הפיצוי שולם, הלכה למעשה, על-ידי השבחה משמעותית של המקרקעין שנותרו בידי הכפר הירוק, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי שמאי מטעם בית המשפט, שיתייחס בחוות דעתו לשאלות הללו.

2.

על פסק הדין החלקי הוגש ערעור, ובגדרו, לצד טענות נגד הכרעות שניתנו בו-עצמו, העלו המבקשות טענות גם כלפי החלטות קודמות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, ובפרט החלטה מיום 10.9.2017, שבמסגרתה נדחו טענות הסף של המבקשות, להתיישנות ולשיהוי, וכן בקשה מטעמן לצירוף משיבה נוספת. ההליך סווג בתחילה, על-ידי המבקשות, כערעור בזכות, אך בהחלטת בית משפט זה, מיום 12.9.2021 (הרשם ר' גולדשטיין ),

נקבע כי על אף הכותרת 'פסק דין חלקי', הרי שמבחינה מהותית עסקינן בהחלטה אחרת. בהתאם, שׁוּנה סיווג ההליך; מערעור בזכות הפך ההליך לבקשת רשות ערעור – היא הבקשה שלפנַי.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת הכפר הירוק. סיווג ההליך כבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת, ולא כערעור בזכות על פסק דין, אינו משליך אך על המסלול המתאים לו, אם בזכות אם ברשות; הוא משפיע בראש ובראשונה על תוכנו. את אשר ניתן לטעון בערעור בזכות על פסק דין, לא ניתן לטעון בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת. ואכן, טענותיהן של המבקשות, שיתכן כי היו ראויות להישמע לגופן, במסגרת ערעור בזכות על פסק דין סופי – אינן מתאימות להתברר במסגרת בקשת ערעור זו.

4.

כך, בכל הנוגע לטענות שהעלו המבקשות, ביחס להחלטות שניתנו בשנת 2017, על דחיית טענות הסף ובקשת הצירוף – ברי כי לא היה בכוונת המבקשות להעלות את הטענות הללו, באיחור כה רב, בחלוף כ-4 שנים מן היום שבו ניתנו (ראו תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת כי "המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה" ), וממילא לא ניתן לבררן כיום. אין ספק, כי טענות אלה הועלו במסגרת בקשת רשות הערעור, רק משום שהמבקשות סברו כי בשלה העת לערער על ההחלטות הללו בזכות ; אגב ערעור על פסק הדין החלקי. אלמלא סברו כי מדובר בפסק דין, על כל המשתמע מכך, לא היו מעלות את הטענות הללו במועד זה, בחלוף מספר שנים ממועד נתינתן.

5.

כמו כן, גם את טענות המבקשות כלפי ההכרעות שבפסק הדין החלקי (שסווג לבסוף כהחלטה), אין מקום לברר עתה. כידוע, על-פי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ): "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך [...]. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . בנסיבות העניין דנן, דומה כי ההליך מצוי בישורת האחרונה, וקו הסיום ניכר ונראה לעין. בשלב זה, סיכומי הצדדים – הוגשו; הפלוגתאות העקרוניות – הוכרעו; וכל שנותר הוא מינוי שמאי מטעם בית המשפט – והמתנה לסעד האופרטיבי שיקָבַע, על יסוד חוות דעתו. בנסיבות אלה, לא קמה הצדקה ליתן רשות ערעור. גם אם הערעור על ההחלטה יתברר רק לאחר שינתן פסק הדין הסופי, ולא באופן מיידי, נראה כי לא יהא בכך כדי "להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים" , כי לא יגרם "לצד להליך נזק של ממש" , וכי הדבר לא יביא לניהול "הליך מיותר או בדרך שגויה" . נאמר בזהירות – דומה כי אם היו המבקשים סבורים שאין מדובר בפסק דין חלקי, אשר עליו ניתן להגיש ערעור בזכות, כלל לא היו פונים בבקשת רשות ערעור זו, נוכח האמור בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט.

6.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור – להידחות על הסף, והיא נדחית בזאת.

לעתיד לבוא, אם יהיה בדעת המבקשות לערער על פסק הדין הסופי, לכשיינתן, תהיה שמורה להן גם הזכות לערער במסגרת זו על החלטות הביניים הנזכרות לעיל, בכפוף להוראות הדין והתקנות; אך עוד חזון למועד.

בנסיבות, ומשלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.