רע"א 2546-23 רע"א 2546-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת פ' גילת כהן) בפש"ר 71509-07-19 מיום 12.3.2023, בה נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בפסק הדין שהורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו.

1.ביום 30.7.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש לבקשתו. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 2,000 ש"ח, ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). בתחילת הדרך עמד המבקש בצו התשלומים והגיש דוחות כנדרש. אולם בשלב מסוים המבקש חדל מלהגיש דוחות והחל מחודש אפריל 2021 הפסיק להעביר תשלומים לקופה. משלא נענה המבקש להזדמנויות הרבות שניתנו לו להסיר את מחדליו ולשלם את חוב הפיגורים שצבר, בפסק דין מיום 27.12.2022 בוטל ההליך לאחר שעמד בית המשפט על חוסר תום ליבו של המבקש ועל המחדלים השונים שצבר בהליך.

2.ביום 21.2.2023 הגיש המבקש בקשה "להשבת היחיד להליכים" בה התבקש בית המשפט ליתן לו הזדמנות נוספת להשתקם. הוא ציין כי לאחרונה שוחרר ממאסר והוא מתקשה לשוב לשוק העבודה על אף מאמצים רבים המושקעים על ידו. בהמשך צירף המבקש מכתב מטעם עמותה המסייעת בשיקומם של עוברי חוק לשעבר (להלן: העמותה), בו פורטו נסיבות חייו ונמסר כי המבקש הביע את רצונו לשוב ולהשתלב בחברה.

3.ביום 12.3.2023 דחה בית המשפט את הבקשה ונקבע כי היא אינה מגלה נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות עיון מחדש בפסק הדין המורה על ביטול ההליך. כן צוין כי מהבקשה לא עולה כל אופק להליך או תועלת כלשהי שצפויה לנושים כתוצאה מהחייאתו, וזאת בפרט נוכח העובדה שנכון למועד הגשת הבקשה המבקש נעדר כל מקור פרנסה.

4.מכאן הבקשה שלפנַי (שבתחילה הוגשה כערעור בזכות אך בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 21.5.2023 סווגה כבקשת רשות ערעור), בה נטען כי שגה בית המשפט בקבעו שנסיבות העניין אינן מצדיקות את השבת המבקש להליך; בכך שלא נתן משקל ראוי למסמך שהוגש מטעם העמותה; ובכך שלא נדרש לעמדת הנושים אשר על פי בירור שערך המבקש אינם מתנגדים לבקשה. עוד צוין כי מאז חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) הפך אינטרס שיקום החייב לתכלית מרכזית של ההליך, ויש להעניק לו משקל רב יותר.

5.דין הבקשה להידחות. הגם שהסמכות הנתונה לבית משפט של פשיטת רגל לשנות מהחלטותיו בגדרי בקשה לעיון חוזר היא סמכות רחבה, על בית המשפט לנקוט בזהירות בשימוש בסמכות זו בשל הסטייה מכלל סופיות הדיון הגלומה בכך (ראו: רע"א 173/13 כהן נ' משרד המשפטים, הכונס הרשמי, פסקה 4 (13.1.2013); ע"א 3907/14 בנאי נ' עו"ד איתן ארז, נאמן לנכסי החייב אלי רייפמן, פסקה 18 (10.8.2016); רע"א 1826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (21.6.2020)).

6.המבקש לא הצביע על נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות עיון נוסף בפסק הדין המורה על ביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו כנדרש (וראו למשל: רע"א 7235/22 בן עטר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 13 (1.12.2022); רע"א 7863/20 אוליאל נ' הכונס הרשמי, פסקה 11 (23.2.2021)). כל שנטען הוא כי המבקש השתחרר ממאסר והוא עושה מאמצים להשתלב בשוק העבודה. אין מדובר כלל בשינוי נסיבות המצדיק ביטול פסק דין. העובדה כי המבקש ריצה עונש מאסר הייתה ידועה וגלויה לכל אורך ההליך. כמו כן, העובדה שהמבקש מתקשה להשתלב במעגל העבודה, מהווה אם בכלל, נסיבה המחזקת את המסקנה כי לנושים לא צפויה כל תועלת מהמשך קיום ההליך.

7.בכל מקרה, אין מקום לשעות לטענת המבקש כי יש ליתן משקל בנסיבות מקרה זה להוראות חוק חדלות פירעון אשר "חרט על דגלו את הגישה השיקומית של היחיד" באופן שיש בו כדי להצדיק מתן הזדמנות נוספת למבקש חרף חוסר תום לבו. מעבר לכך שאין תחולה בענייננו לחוק האמור, גם על הליכים לפי חוק חדלות פירעון חולש העיקרון הקובע כי על חייב לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על מנת ליהנות מחסדיהם (וראו: ע"א 8013/22 עמי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (14.2.2023); ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019)). חייב אשר לא קיים את דרישות ההליך, לא הסיר את מחדליו, צבר חוב פיגורים ולא עמד בדרישה להגשת דוחות, אינו יכול להסתתר מאחורי "אינטרס השיקום" לבדו כמצדיק את השבת ההליך על כנו.

הבקשה נדחית ועמה גם בקשת המבקש "לעיכוב ההליכים". משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.