רע"א 7235-22 רע"א 7235-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת פ' גילת כהן) מיום 2.10.2022 בפש"ר 1427-11-15, במסגרתה נדחתה בקשה מטעם המבקש לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 28.9.2022, שדחתה את בקשת המבקש לעיון מחדש בפרוטוקול הדיון מיום 26.6.2017 ולמתן הפטר.

הרקע לבקשה

1.ביום 3.11.2015 ניתן למבקש ולרעייתו צו לכינוס נכסים (המבקש ורעייתו יחד יכונו להלן: החייבים), והמשיב 2 – עו"ד אלדד שגב, מונה לכתחילה כמנהל מיוחד לנכסיהם ובהמשך כנאמן (להלן: הנאמן). ביום 26.6.2017, במסגרת דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוכרזו החייבים כפושטי רגל ואושרו להם תכנית פירעון והפטר מותנה. על פי תכנית הפירעון שנקבעה, נדרשו החייבים לשלם תחילה 8 תשלומים חודשיים בסך של 800 ש"ח, ולאחר מכן עוד 54 תשלומים חודשיים בסך של 1,200 ש"ח. בכפוף לעמידתם בתשלומים אלו, נקבע כי יינתן להם הפטר.

2.החייבים לא עמדו בתנאי הליך פשיטת הרגל, צברו פיגורים בתשלומים ולא הגישו דוחות חודשיים כנדרש. לאור זאת, ביום 12.5.2020 הגיש הנושה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בקשה לביטול ההליך בשל אי קיום חובות החייבים.

3.בעקבות זאת, ביום 1.7.2020 הגישו החייבים, באמצעות באת-כוחם דאז עו"ד שני כהן, בקשה לעיון חוזר ולשינוי תכנית ההפטר המותנה (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשה הראשונה נטען כי החייבים, המתקיימים מקצבת נכות בסך 5,300 ש"ח בלבד, אינם יכולים לעמוד בתשלומים החודשיים שנקבעו להם. עוד נטען כי במסגרת רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: הלכת לשצ'נקו) בית המשפט העליון קבע כי יש להעניק פטור מתשלומים חודשיים לחייב המוכר כסובל מ-100% נכות. על כן, נטען כי מאחר שלמבקש אין כושר השתכרות, והוא מתקיים רק מקצבת הנכות מביטוח לאומי, הוא זכאי לפי הלכת לשצ'נקו להפטר מלא.

בתשובתו לבקשה הראשונה, ציין הנאמן כי לפי הלכת לשצ'נקו, יש להבחין בין אדם המתקיים מקצבת נכות בלבד והוא חסר כל יכולת השתכרות, לבין אדם המקבל קצבת נכות ואינו ממצה את יכולת השתכרותו. ביחס לחייבים, ציין הנאמן כי הוא לא קיבל לידיו כל מסמך המעיד כי הם חסרי יכולת השתכרות, וכי אין די בקביעת אחוזי הנכות לבדה כדי להעיד על כך. משכך, גרס הנאמן כי יש להמשיך בתכנית הפירעון שנקבעה לחייבים. ביום 18.7.2020 קבע בית משפט קמא כי החייבים יגיבו לתשובת הנאמן, וכי ככל שהם לא יצרפו אסמכתאות המעידות על היעדר יכולת השתכרות, יהיה עליהם להציע מתווה לסילוק מחדליהם.

4.בתגובה, הגישו החייבים ביום 21.9.2020 בקשה לעיון חוזר בעניינם, ולחלופין הצעה להפחתת התשלומים החודשיים שנקבעו להם בתכנית הפירעון. במסגרת זו, הם ציינו כי לא הצליחו להשיג אישור בדבר אי-כושר השתכרות. על כן, הם ביקשו כי בית המשפט ייתן צו שיפוטי המפנה אותם למרפאה תעסוקתית שתבהיר כי אין להם יכולת השתכרות; או לחלופין יקבל את הצעתם לתשלום חודשי מופחת בסך של 700 ש"ח. ביום 23.10.2020 השיב הנאמן לבקשה זו, בציינו כי בחן פעם נוספת את בקשת החייבים אך לא מצא שינוי נסיבות משמעותי המצדיק שינוי בתכנית הפירעון. אף על פי כן, הבהיר הנאמן כי לא יתנגד להפחתת התשלומים החודשיים לסך של 900 ש"ח לשני החייבים, עד לתשלום מלוא הסכום שנקבע בתכנית הפירעון. הכונס הרשמי (המשיב 1) ציין גם הוא בתשובתו כי לא התקיים שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בתכנית הפירעון שאושרה לחייבים בהסכמתם, אולם הסכים לקבל את המלצת הנאמן להפחתת התשלומים החודשיים.

5.על רקע זה, ביום 6.11.2020 נתן בית המשפט החלטה המקבלת את המלצת הנאמן להפחתת התשלומים החודשיים שיחולו על החייבים, כך שבמקום 1,200 ש"ח, ישלמו החייבים בכל חודש 900 ש"ח לקופת פשיטת הרגל (להלן: ההחלטה בבקשה הראשונה). בהחלטתו ציין בית המשפט כי הפחתת התשלומים ניתנת "הרבה לפנים משורת הדין", ומבלי שמתקיימת עילה לעיון חוזר.

6.בחלוף כשנתיים, ביום 21.8.2022 הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו החדש עו"ד דור בן-עזר, בקשה נוספת תחת הכותרת "בקשה דחופה מטעם החייב לעיון מחדש בפרוטוקול מיום 26/06/17 ובצידה בקשה למתן הפטר לאלתר והשבת כספים" (להלן: הבקשה השנייה). במסגרת הבקשה השנייה טען המבקש כי הלכת לשצ'נקו – לפיה לא ניתן לחייב חייב בהליך פשיטת רגל שאין לו כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לשלם תשלום עתי – חלה גם בעניינו. יתרה מכך, נטען כי בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 6999/20 עווידה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (24.2.2021) (להלן: הלכת עווידה), לפיה להלכת לשצ'נקו יש תחולה רטרוספקטיבית, יש להשיב למבקש את כל הכספים ששילם כבר לקופת פשיטת הרגל החל מיום 26.6.2017. המבקש הדגיש כי הבקשה לעיון מחדש מוגשת רק בשלב זה לאור העובדה שהוא לא היה מיוצג ולא ידע על קיומה של הלכת לשצ'נקו קודם לכן.

ביום 22.9.2022 השיב הנאמן לבקשה השנייה. בתשובתו ציין הנאמן כי כבר ביום 1.7.2020 הגישו החייבים בקשה לעיון מחדש בתכנית הפירעון, במסגרתה הם טענו כי יש להחיל בעניינם את הלכת לשצ'נקו. כן צוין כי במסגרת הבקשה הראשונה יוצגו החייבים על ידי עו"ד שני כהן. הנאמן הוסיף כי בסופו של דבר לא נמצאה הצדקה לעיון מחדש, אך לפנים משורת הדין הופחתו התשלומים החודשיים המוטלים על החייבים לסך של 900 ש"ח. על כן, סבר הנאמן כי משלא התרחש כל שינוי במצבו הרפואי של המבקש מאז ניתנה ההחלטה בבקשה הראשונה, אין הצדקה לעיון מחדש בתכנית הפירעון.

7.בהחלטתו מיום 28.9.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה השנייה בציינו כי "נוכח הקבוע בהלכת לשצ'נקו אין מקום להחילה על נסיבות המקרה דנא". עוד ציין בית המשפט כי לא היה מקום להגיש בקשה לעיון מחדש, משלא קיימת עילה שבדין להגשתה.

בתגובה להחלטה זאת, הגיש המבקש ביום 29.9.2022 בקשה נוספת, שכותרתה "בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 28/09/2022 ובצידה בקשה למתן הבהרה ונימוק להחלטה" (להלן: הבקשה השלישית). בבקשה השלישית נטען שוב כי הלכת לשצ'נקו חלה בעניינו של המבקש שכל הכנסתו מגיעה מקצבת הנכות לה זכאים הוא ורעייתו; וכי אחוזי הנכות והיעדר כושר ההשתכרות שנפסקו לו, בשיעור של 75%, כמוהם כ-100% נכות.

8.בהחלטה מיום 2.10.2022 קבע בית משפט קמא כי הלכת לשצ'נקו אינה חלה בעניינו של המבקש, מאחר שדרגת היעדר כושר ההשתכרות שלו נמוכה מ-100%. עוד נקבע כי ההחלטה בבקשה הראשונה ניתנה לאחר שנקבעה הלכת לשצ'נקו, וברי כי בהחלטתו היה בית המשפט ער להלכה זו. לבסוף, נקבע כי הבקשה השלישית נושאת אופי של ערעור ואינה מגלה עילה לעיון מחדש, ועל כן היא נדחית.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

9.בבקשת רשות הערעור עותר המבקש לביטול החלטת בית משפט קמא מיום 2.10.2022 במסגרתה נדחתה הבקשה השלישית. זאת, לאור קיומן של הלכות אשר לטענתו מהוות כשלעצמן עילה לעיון מחדש. עוד מתבקש כי בית המשפט יכיר בתחולת הלכת לשצ'נקו והלכת עווידה על עניינו של המבקש, ויורה על ביטול תכנית הפירעון ועל השבת הכספים ששילם המבקש לקופת פשיטת הרגל מכוחה.

10.תחילה טען המבקש כי החלטת בית משפט קמא מיום 2.10.2022 לא עמדה בחובת ההנמקה הנדרשת, וניתנה מבלי להתייחס לשינוי הנסיבות המהותי שחל בעניינו של המבקש; שינוי שמקורו, לדידו, בקיומן של הלכות בית המשפט העליון שניתנו לאחר קביעת תכנית הפירעון.

11.עוד טען המבקש כי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע כי כל מי שנקבעה בעניינו דרגת היעדר כושר עבודה הגבוהה מ-74% מוכר כבעל דרגת היעדר כושר עבודה של 100%. לפיכך, טוען המבקש, החלטת בית משפט קמא לפיה הלכת לשצ'נקו אינה חלה בעניינו היא החלטה שגויה. המבקש מוסיף וטוען כי הלכת לשצ'נקו רואה את מי שאין לו כל הכנסה אחרת למעט קצבת הנכות ושאין לו כל כושר עבודה, כמי שלא ניתן לחייבו בתשלומים חודשיים במסגרת הליך פשיטת רגל. במובן זה, המבקש אכן עומד לטענתו בקריטריונים הקבועים בהלכה לקבלת פטור מתשלומים חודשיים.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

13.סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לשוב ולעיין בהחלטות ובצווים שניתנו על ידיו מעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובע כי "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות המצדיקות לעשות שימוש בסמכות זו – שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה (ראו, למשל: רע"א 962/20 מוחארב נ' עו"ד שמואל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (8.7.2020); ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 10 (2.8.2022); רע"א 1826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (21.6.2020)).

14.בענייננו, הן בהחלטתו מיום 28.9.2022 והן בהחלטתו מיום 2.10.2022 קבע בית משפט קמא כי לא קיימת עילה בדין לעיון חוזר בתכנית הפירעון. כפי שיובהר להלן, קביעה זו שהתבססה על כך שבניגוד לטענת המבקש, לא חל בעניינו כל שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, מקובלת עלי.

אכן, כפי שטוען המבקש, במועד קביעת תכנית הפירעון בשנת 2017 הלכת לשצ'נקו טרם ניתנה, ותכנית הפירעון נקבעה מבלי להתבסס על האמור בה. ואולם, בחודש יולי 2020, לאחר שהלכת לשצ'נקו כבר ניתנה ופורסמה, הגיש המבקש באמצעות באת-כוחו דאז את הבקשה הראשונה לעיון חוזר ולשינוי תכנית ההפטר המותנה. בבקשה הראשונה התייחסה באת-כוח המבקש מפורשות להלכת לשצ'נקו כנימוק המצדיק לעיין מחדש בתכנית הפירעון (ראו פסקאות 39-34 לבקשה הראשונה). נימוק זה לא התקבל כטעם המצדיק עיון מחדש. זאת לאור קביעתו של בית המשפט לפיה החייבים לא הציגו כל אסמכתה המוכיחה כי הם אכן נעדרי כושר השתכרות, לעומת מצב בו יש להם פוטנציאל השתכרות בלתי ממומש – אשר על פי הלכת לשצ'נקו אינו מזכה לפטור מתשלומים חודשיים (ראו: הלכת לשצ'נקו, פסקה 18). אף על פי כן, לפנים משורת הדין קיבל בית משפט קמא את הבקשה באופן חלקי, וקבע כי סכום התשלומים החודשיים בהם יחויבו החייבים יופחת. על החלטה זו לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור.

כעת, בחלוף כשנתיים, הגיש המבקש את הבקשות השנייה והשלישית לעיון חוזר בתכנית הפירעון. בקשות אלו התבססו באופן בלעדי על עצם קביעתה של הלכת לשצ'נקו כנסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר, מבלי שנטען לכל שינוי נסיבות אחר שהתרחש ממועד מתן ההחלטה בבקשה הראשונה. ואולם, משנימוק זה כבר הועלה במסגרת הבקשה הראשונה ונדחה על ידי בית משפט קמא בהיעדר הוכחה, הרי שאין הוא יכול להוות כשלעצמו שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה.

ודוקו, ככל שסבר המבקש כי נפלה טעות מהותית בהחלטה בבקשה הראשונה בכך שלא הוחלה על עניינו הלכת לשצ'נקו, הרי שהיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ולהעלות במסגרתה את טענותיו (ראו: רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' עו"ד שמואל, פסקה 10 (19.7.2018); ע"א 7188/18 עו"ד אמיר נ' חנאי, פסקה 30 (28.12.2020); רע"א 5283/22 צרפתי נ' עו"ד בללתי – נאמן פשיטת רגל, פסקה 21 (4.9.2022)). חלף זאת, המתין המבקש שנתיים תמימות והגיש פעם נוספת בקשה לעיון חוזר בתכנית הפירעון, וזאת מבלי שהציג טעם אמיתי המצדיק עיון חוזר כזה. מכאן, שצדק בית משפט קמא בקובעו כי המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות מאז ניתנה ההחלטה בבקשה הראשונה שיצדיק לעיין בה מחדש ולשנותה.

15.יוער במאמר מוסגר כי הן במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי והן במסגרת הבקשות המאוחרות לעיון חוזר, נמנע המבקש מלהזכיר כי בבקשה הראשונה כבר נטען לתחולתה של הלכת לשצ'נקו בעניינו, וכי טענה זו לא התקבלה משלא הוצגו על ידיו אסמכתאות המוכיחות היעדר כושר השתכרות. גם בכך יש כדי להכביד על המבקש.

16.לאור המקובץ לעיל, אין צורך לדון לגופה בשאלת תחולת הלכת לשצ'נקו על נסיבותיו של המבקש. בכלל זאת, אינני מחווה דעה ביחס לקביעת בית משפט קמא כי הלכת לשצ'נקו אינה חלה על המבקש מאחר שדרגת היעדר כושר ההשתכרות שלו נופלת מ-100%. קביעה זו אינה עולה בהכרח מהאמור בהלכת לשצ'נקו. מעבר לכך יוער כי ככל שיעלה בידו של המבקש להציג מסמכים המוכיחים כי הוא אכן נעדר כל יכולת השתכרות וכי הוא אינו בעל כושר השתכרות בלתי ממומש, פתוחה בפניו הדרך להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר בתכנית הפירעון המבוססת על מסמכים אלו. במסגרת זו יוכל המבקש להציג פעם נוספת את כלל טענותיו ביחס לתחולתה של הלכת לשצ'נקו על עניינו. יובהר כי בכך אין משום הבעת עמדה ביחס לבקשה כאמור, ככל שתוגש, ובית המשפט המחוזי יכריע בה בהתאם לשיקול דעתו.

17.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, ומשלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.