רע"א 2556/09 חסונה עזיז נ. האני חסונה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 18.2.2009 (כבוד השופט א' שילה ) בע"א 7262-05-08 אשר דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ) מיום 23.3.2008 בת"א

2599/05.

1.

המבקש, עזיז חסונה, הגיש תביעה כנגד המשיב, האני חסונה, בבית משפט השלום. עניינה של התביעה בהשבת סך של 38,000 $ אותם שילם, כך טען המבקש, למשיב 2 אשר בתמורה אמור היה לוותר על רכישת זכות לדיירות מוגנת בחנות בלוד. המשיב הכחיש מצידו את קבלת הכסף.

2.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי מבחינה עובדתית לא הוכיח המבקש כי העביר את הסכום האמור לידי המשיב. טענותיו של המבקש העלו כי את הכסף העבירו המבקש לאדם בשם יוסף שרייעה אשר העבירו לעו"ד חמדאן עיסאם וזה בתורו העבירו לאדם נוסף, יוסף סעדי. מסיבותיו שלו, בחר המבקש שלא לזמן לעדות את עו"ד חמדאן עיסאם או את יוסף סעדי. לפיכך, נדחתה התביעה ונקבע כי המבקש לא הוכיח את העברת הסכום למשיב, זאת בהיעדר עדויות של שתי החוליות האחרונות שלהן נטען כי נמסר הסכום האמור ומאחר והמבקש לא יכול היה להעיד ממראה עיניו כי הכסף נמסר למשיב.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה. לאחר שהמבקש ובא כוחו איחרו בכ-20 דקות להתייצב לדיון המקדמי השלישי בערעור שנערך בפני כב' השופט שילה בבית המשפט המחוזי מרכז, ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר התייצבות. מספר דקות לאחר מתן פסק הדין, התייצב ב"כ המבקש בבית המשפט וביקש לבטל את פסק הדין. את איחורו תלה בתקלה ברכבו. כב' השופט שילה קבע כי בדרך כלל הוא היה נעתר לבקשת ביטול במקרה של איחור מעין זה, אולם לאחר שבחן את סיכויי הערעור ומצא כי למבקש אין סיכוי של ממש לזכות בערעורו החליט כי אין הצדקה לביטול פסק הדין אשר ניתן עקב אי התייצבות. בחינת סיכויי הערעור נעשתה בהחלטה מפורטת על יסוד טענות המבקש בעל-פה, עיקרי טיעון שהוגשו מטעמו, תשובת המשיב ובהסתמך על פסק דינו של בית המשפט השלום בעניין. עוד החליט בית המשפט המחוזי לדחות שתי בקשות של המבקש להוספת ראיה חדשה. נקבע כי מדובר בערעור על קביעות שבעובדה ובמהימנות ועל כן נדחתה הבקשה לביטול פסק דין.

4.

על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה כאשר נתן פסק דין בשל איחורו לדיון המקדמי. עוד טוען המבקש לגופו של עניין ומוסיף כי הראיה החדשה אותה ביקש להוסיף בבית המשפט המחוזי היתה יכולה לחזק את גרסתו בדבר העברת הכסף למשיב. כמו כן, טוען המבקש כי על הערעור היה להתברר בפני הרכב שלושה. המבקש מוסיף טענות בדבר סיכויי ההליך אותם הוא סומך על ממצאים עובדתיים שונים אותן קבע בית משפט השלום.

5.

דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בקבלת תגובה. כידוע, בית משפט זה לא יענה לבקשה למתן רשות ערעור, אלא במקרים המעלים שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. מקרה זה אינו עומד בקריטריונים אלו ואינו מעלה כל סוגיות משפטיות החורגות מגבולות הסכסוך הנקודתי בין הצדדים. יתרה מכך, המבקש מעלה שורה של טענות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום בהם אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בהליכים ב"גלגול שלישי". מעבר לאמור, מקובלות עליי קביעות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסיכויי הערעור. המבקש לא הוכיח כי המשיב אכן קיבל את סכום הכסף לידיו; הוא לא ראה את העברת הכסף במו עיניו ולא זימן לעדות את שני האנשים שהיו, לטענתו, החוליות האחרונות בשרשרת העברת הכסף למשיב.

סוף דבר. הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.