רע"א 256/22 פלוני נ. בית החולים הדסה עין כרם

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) בת"א 4175-02-20 מיום 13.12.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לפסול חוות דעת מומחית רפואית מטעם בית המשפט.

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים, בטענה כי אוטם מוחי שהופיע אצל המבקש 1 (להלן: הקטין ) נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית במהלך לידתו. לכתב התביעה צורפו חוות דעת מומחים אשר תמכו בטענת המבקשים, בעוד המשיבים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם, שלפיהם לא הייתה רשלנות רפואית במקרה דנן. בטרם נערך דיון בתיק, הורה בית המשפט לצדדים להביע עמדתם ביחס למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בסוגיית הקשר הסיבתי בין מהלך הלידה לאוטם המוחי שהופיע אצל הקטין. המבקשים הודיעו על התנגדותם למינוי כאמור ושטחו נימוקים שונים לכך. ביום 21.3.2021 קבע בית המשפט כדלקמן:

"שאלת קיומו של קשר סיבתי בין מצב התובע לבין הלידה אינה שאלה שבית המשפט יכול 'לגשר' [ע]ליה לאחר שיוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, ומחלוקת מעין זו מקשה עד מאוד בעת שבית המשפט נדרש להציע הצעה מושכלת לצדדים. במצב דברים זה, ולנוכח המחלוקת הרפואית המובהקת בין מומחי הצדדים, בכוונתי למנות מומחה מטעם בית המשפט.

אמנע מלעשות זאת בשלב זה אם יודיעו הצדדים שהם פונים לגישור. הצדדים יודיעו עד ליום 18.4.21 אם בכוונתם לפנות לגישור. אם לא תוגש הודעה אחרת אניח שאין בכוונתם לעשות כן, ותינתן החלטה בעניין מינוי המומחה או המומחים".

בהמשך לכך, ביום 28.4.2021 מינה בית המשפט את פרופ' טלי שגיא (להלן: פרופ' שגיא או המומחית ) כמומחית מטעם בית המשפט בתחום נוירולוגיית ילדים.

2.

ביום 29.9.2021 הגישה פרופ' שגיא את חוות דעתה לבית המשפט, ולפיה אין קשר סיבתי בין האוטם המוחי שהופיע אצל הקטין למהלך לידתו. בין היתר, צוין כי השינויים במוניטור היו קלים ולא העידו על מצוקה עוברית משמעותית; כי האפגר והגזים בחבל הטבור היו תקינים; וכי הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה ולא היו פרכוסים. לאחר הפניית שאלות הבהרה לפרופ' שגיא, ביום 30.11.2021 הגישו המבקשים בקשה לפסילת חוות דעתה. נטען כי לאחר שהמבקשים העבירו למומחים מטעמם את חוות דעתה של פרופ' שגיא, ציינו המומחים מטעם המבקשים כי בהליך משפטי אחר, שבו הם נתנו חוות דעת מטעם התובע שם, פרופ' שגיא נתנה חוות דעת מטעם הנתבע שם – בית חולים אחר – ששללה קשר סיבתי בין אוטם מוחי לתהליך הלידה בנסיבות המקרה דשם. נטען כי בשל כך, פרופ' שגיא "כבולה בעמדתה" ו"אינה יכולה להיות 'אובייקטיבית'".

3.

ביום 13.12.2021 דחה בית משפט קמא את בקשת הפסילה. בין השאר, צוין כי הבקשה הוגשה רק לאחר שניתנה חוות דעת המומחית, וכי המבקשים יכלו לברר את העמדות שיש לייחס, לשיטתם, למומחית בחמשת החודשים שחלפו מהחלטת מינויה ועד למתן חוות דעתה. נקבע כי יש בכך כדי "ללמד לכאורה" שהבקשה הוגשה בשל תוכן חוות הדעת, וכי די בכך כדי לדחות את הבקשה. בית המשפט הוסיף כי גם אם פרופ' שגיא שללה בהליך אחר קשר סיבתי בין אוטם מוחי לבין מהלך לידה, אין בכך כדי למנוע מבית המשפט את האפשרות למנותה כמומחית מטעמו. בין היתר, נקבע כי אין בסיס לטענת המבקשים בדבר עמדתה המוקדמת של פרופ' שגיא בשאלה דנן, שהיא שאלה רפואית-עובדתית, וכי בחוות דעתה נדרשה המומחית במפורט לעובדות המקרה דנן.

4.

מכאן הבקשה שלפניי.

בין השאר, נטען כי לנוכח חובות האמון המוטלות על המומחית, היה עליה לעדכן את בית המשפט כי חיוותה דעתה בעבר בשאלה דנן, וכי בשל מחדלה לעשות כן, אין לזקוף לחובת המבקשים את העובדה כי הגישו בקשה לפסילתה רק לאחר שניתנה חוות דעתה. לשיטת המבקשים, אין למנות מומחה שדעתו במחלוקת ידועה מראש לבית המשפט, ויש לראות מומחה שחיווה דעתו בסוגיה מסוימת מטעם "צד מעוניין" כבעל עמדה מוקדמת בסוגיה. המבקשים הוסיפו כי לנוכח התנגדותם, היה על בית המשפט להפעיל שיקול דעת מעמיק לפני שמינה מומחה מטעמו עוד בטרם נחקרו המומחים מטעם הצדדים על חוות דעתם.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

הלכה עמנו כי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ייפסל במקרים חריגים ביותר, אם נפל פגם היורד לשורש העניין ועלול לגרום עיוות דין, או אם פעל המומחה בחוסר תום לב. כוחה של הלכה זו יפה במיוחד אם בקשת הפסילה הוגשה לאחר שניתנה חוות דעת המומחה, בין היתר לנוכח חשש כי הבקשה הונעה מתוכן חוות הדעת (ראו, למשל, רע"א 7352/21 פלוני נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , בפסקה 9 והאסמכתאות שם (17.11.2021)). איני סבור כי ענייננו נמנה על אותם מקרים חריגים.

6.

ראשית, בקשת הפסילה הוגשה כאמור לאחר שניתנה חוות דעתה של המומחית, חמישה חודשים לאחר מינויה. בנסיבות אלו, בצדק נקבע כי עיתוי הבקשה עשוי להעיד שזו הוגשה לנוכח מסקנת המומחית. אמנם המבקשים טענו כאמור כי העובדות שבבסיס הבקשה נודעו להם מפי המומחים מטעמם, רק לאחר שניתנה חוות דעת המומחית. אך אם אכן כך, אין מקום לטענת המבקשים, שלפיה אין לזקוף לחובתם את העובדה שבמשך חמישה חודשים נמנעו מלציין בפני המומחים מטעמם את זהות המומחית שמונתה מטעם בית המשפט.

7.

מעבר לכך, אכן לא הוכח כי לפרופ' שגיא הייתה עמדה מוקדמת בנושא חוות דעתה. לגישת המבקשים, יש ללמוד זאת מעצם העובדה כי פרופ' שגיא חיוותה דעתה בשאלה שעל הפרק במקרה אחר. אך אין בידי לקבל גישה זו. בית המשפט עמד על כך שמדובר בסוגיה רפואית-עובדתית, וחוות דעתה של פרופ' שגיא אכן מבוססת על עובדות המקרה שלפנינו. בנסיבות אלו, בצדק קבע בית משפט קמא כי קבלת טיעון המבקשים עלול להוביל לאבסורד – אם לא ניתן יהיה למנות מומחה בסוגיה מקצועית כלשהי שכבר חיווה דעתו ביחס אליה, יישללו דווקא בעלי המומחיות בסוגיה הרלוונטית.

8.

למעלה מן הצורך, יצוין כי אין לקבל את טענת המבקשים, שלפיה בית משפט קמא לא הפעיל שיקול דעת מעמיק דיו בטרם מינה את המומחית מטעמו. המבקשים הסתמכו בטענתם על החלטת בית משפט זה ברע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג (1.5.2012) (להלן: עניין וינברג ). ואולם, שם "לא ניתנה לבעלי הדין ההזדמנות להביע עמדתם בטרם הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנושא האחריות" (בפסקה 13), בעוד שבענייננו ניתנה הזדמנות כאמור והמבקשים הביעו עמדתם בסוגיה. יתר על כן, טענה זו של המבקשים נשענת על כך שבעניין וינברג צוינו קשיים שונים שעלולים להתעורר כתוצאה ממינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתיקי רשלנות רפואית. אלא שהודגש שם כי "ככל שהמחלוקת מתמקדת בנושא שאופיו רפואי-מקצועי-טכני במובן הצר, או בשאלה שלכאורה אינה אמורה לעורר חילוקי דעות נורמטיביים ויש לה פתרון 'מדעי' (כגון שאלות של קשר סיבתי עובדתי ), ופחות בעניין אופן הפעלת שיקול דעת רפואי או אימוצה של אסכולה, החשש מפני מינויו של מומחה יקטן והנטייה למנותו תגבר" (בפסקה 12; ההדגשה הוספה). ואכן, בהחלטת מינויה של פרופ' שגיא ציין בית משפט קמא כי " שעה שמדובר בשאלה רפואית 'טהורה' בעניין קיומו של קשר סיבתי, להבדיל מהערכת טיב הטיפול שניתן, אין כל מניעה ממינוי מומחה מטעם בית המשפט".

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.