רע"א 2577/00 הרצל גושן נ. חבצלת מוסדות תרבות וחנוך של השומר הצעיר

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור הומצא לבא כוחו של המבקש ביום 5.3.00. ביום 3.4.00 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. על פי האמור בבקשה לקה בא כוחו של המבקש (שהוא עורך דין יחיד במשרדו) במחלת מעיים שלוותה בכאבים עזים ובחום גבוה. עקב מחלה זו נבצר ממנו לעבוד מיום 2.4.00 עד יום 5.4.00 (הומצא אישור רפואי שניתן ביום 3.4.00 ובו נקבע כי בא כוחו של המבקש אינו יכול לעבוד בימים 3.4.00-5.4.00). הואיל ויום 6.4.00 היה יום חמישי נתבקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 9.4.00 - יום א' שלאחר מכן. בד בבד עם הבקשה, ומטעמי זהירות, הוגשה גם טיוטת בקשת רשות הערעור - כפי שנוסחה עובר למחלתו של בא כוח המבקש. טיוטה זו צורפה על מנת שתשמש כבקשת רשות ערעור במקרה בו תידחה הבקשה שבפני.

2.המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה "לא בכל מקרה" תחשב מחלה כטעם מיוחד. עוד היא טוענת, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וכי משהמתין בא כח המבקש עד ליום האחרון אין לו אלא להלין על עצמו ואין מקום להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. אין עוררין כי הארכת המועד המבוקשת טעונה טעם מיוחד (וראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). מחלת עורך דין עשויה להקים טעם מיוחד להארכת מועד - אם הוכח כי שללה ממנו כליל את היכולת לעבוד בתקופה הרלוונטית ואם הבקשה להארכת מועד הוגשה בסמוך לסיום המחלה (וראו: בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום , לא פורסם; ב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נ' מדינת הילדים בע"מ, לא פורסם ; בש"א 2548/95 ישראל טייכר נ' שרה הרשמן , לא פורסם; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין), בעמ' 895 - 896). בענייננו הוגשה הבקשה בעוד בא כוחו של המבקש חולה (ונחתמה על ידי מזכירתו בשמו). מן האמור בה עולה, כי המבקש היה מנוטרל לחלוטין. אכן, הבקשה (המקורית) לא נתמכה בתצהיר. אולם בנסיבות בהן היה בא כח המבקש חולה, ובהתחשב בעובדה שאין עורך דין נוסף במשרדו - ניתן להבין את הקושי בהחתמת בא כוח המבקש על תצהיר. לא זו בלבד - לבקשה צורף גם אישור רפואי המאמת את הטענות שבה. זאת ועוד: הבקשה הוגשה בטרם חלפה התקופה להגשת בקשת רשות הערעור - ואף עובדה זו עשוייה להוות "טעם מיוחד" - יחד עם טעמים אחרים (וראו: ב"ש 34/70 אבו שמסייה

נ' אלקרעין ואח' , פד"י כד(1) 307; בש"א 2850/97 כפר חיטים

נ' קלוגמן , לא פורסם; בש"א 3424/94 Interlego A/S נ'

Exim Lines bros. S.A , לא פורסם). אשר לטענתה של המשיבה כאילו אין להיעתר לבקשה להארכת מועד המוגשת עקב אירועים שהתרחשו ביום האחרון - אמנם ניתן למצוא הד לגישה זו בפסיקה (וראו, לדוגמא: בש"א 3049/94 מרסל אלמליח נ' מרום השרון בע"מ , לא פורסם). אולם מנגד, נשמעה הדעה כי קביעה מעין זו משמעה קיצור בפועל של התקופה לנקיטת הליכים - ואין מקום לנהוג כן (וראו: בש"א 470/98 שושנה ורדינון נ' יצחק ורדינון , לא פורסם). ממילא בענייננו חלה בא כוח המבקש עוד ביום 2.4.00 - שלושה ימים לפני חלוף המועד. כך שאף לפי הגישה המחמירה אין לזקוף את מחלתו כנגדו.

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקש רשאי להגיש את בקשת רשות הערעור תוך שבעה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו.