רע"א 2601/05 מוסיה (מניה) גרשנמן נ. האפוטרופוס הכללי

1.בפסק דינו של בית משפט זה (רע"א 9361/02 ורע"א 9362/02) נקבע, כי הערעור מתקבל והתיק הוחזר "לשופט בית המשפט המחוזי - ולא לרשם בתור שכזה - על מנת שישמע אותו כאמור". באחת משתי הבקשות לרשות ערעור, שבעקבותיהן ניתן פסק הדין, הועלתה הטענה כי החלטתה של כב' הרשמת י' שיצר, לגביה הוגשו הבקשות, ניתנה בחוסר סמכות. על פי הנטען, הסמכות לדון בבקשה שהונחה בפני כב' הרשמת נתונה אך לשופט (או שופטת).

2.לאור העובדה שהועלתה טענת חוסר סמכות ולאור העובדה שבית משפט זה קבע במפורש, כי ההליך יוחזר לשופט ולא לרשם, אין מנוס מן המסקנה, כי פסק הדין בערעור ביטל את פסק דינה של כבוד הרשמת על כל חלקיו. אין זה משנה כלל שפסק דינה של ערכאת הערעור לא דן כלל בטענת חוסר הסמכות. אין אף מקום לדון בשאלה זו עתה. יש לזכור, כמו כן, שני נתונים נוספים: ראשית, הערעור נתקבל בהסכמת בעלי הדין כולם. שנית, הקביעה בפסק הדין, כי פרשנות הצוואה מחייבת פנייה לנסיבות עריכתה יפה אף לגבי הסוגיה האם המונח "כספים" שבצוואה כולל ניירות ערך. לפיכך, מתחייבת המסקנה כי עם קבלת הערעור בוטלה אף קביעתה של כב' הרשמת לפיה המונח "כספים" אינו כולל ניירות ערך.

3.בבקשה נטען, כי חרף הוראתו של בית משפט זה כי העניין יוחזר לידי שופט, דן בעניין כבוד הרשם א' שילה. עיון בהחלטה מיום 21.2.05 אינו מגלה כל אינדיקציה, כי מדובר בהחלטתו של רשם. אם אינני טועה, כבוד הרשם שילה מכהן אף כשופט בפועל. אם אכן כך הוא, ברור שלא הופרה ההוראה שניתנה עם קבלת הערעור. כמובן, אם לכבוד הרשם לא היה מינוי כשופט בפועל שעה שנתן החלטתו, יש לפעול להעברת ההליך לידיו של שופט.

4.מכל מקום, לא נמצא לי שיש מקום ליתן רשות ערעור. הבקשה נדחית ללא שמתבקשת תשובה.