פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2634/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
בי .ג'יי. איי. השקעות (1961) בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
טעמן שיווק מזון בע"מ
2. עו"ד יעקב אמסטר ("הנאמן")
3.
Israel 18 B.V
חברה פרטית המאוגדת בהולנד (ישראל 18)
4. מרדכי פרץ הירשנבוים
5. בי. אס . די קראון בע"מ
6. צביקה ויליגר
7. יוסף ויליגר
8. חברת צבי ו. ושות' בע"מ
9. יוסי וילי ניהול והשקעות בע"מ
10. י.מ דקל - החזקות והשקעות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ
53437-01-17 מיום 16.3.2017 שניתנה על- ידי השופטת ד' קרת-מאיר
בשם המבקשת:
עו"ד יוסף שם טוב; עו"ד חזי סידון
בשם המשיבה 1:
עו"ד ישראל שלו; עו"ד אריאל לביא
בשם המשיב 2:
בעצמו
בשם המשיבה 3:
עו"ד רונן בר-און; עו"ד בלה פלד
בשם המשיבה 4:
עו"ד אילן אמיר
בשם המשיבים 7, 9 ו-10:
עו"ד לירן בר-שלום; עו"ד רועי בר; עו"ד
רותם גלעד
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.3.2017 בה"פ 53437-01-17 (השופטת ד' קרת-מאיר ), בגדרה נקבע כי המשיב 2 (להלן: הנאמן ), המחזיק בנאמנות חלק ממניות המשיבה 5 (להלן: BSD ), רשאי להצביע באסיפת בעלי המניות של BSD
"לפי שיקול דעתו" .
2.הרקע לבקשה שלפנַי סבוך ומורכב. אקדים ואומר כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שהדיון בבקשה יושב לבית המשפט המחוזי, שם תתבררנה טענות המבקשת לגופן במסגרת ה"פ 40114-03-17. כפי שיבואר להלן, דבר זה – בירור הטענות הללו –לא נעשה עד כה, ודי בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה. מטעם זה אף איני רואה מקום להרחיב על אודות השתלשלות האירועים וטענות הצדדים במסגרת בקשה זו, ולהלן אעמוד, בתמצית שבתמצית, על עיקרי העובדות הצריכות לענייננו.
3.המבקשת והמשיבה 3 (שהיא בעלת השליטה במבקשת; להלן: ישראל 18 ) הן בעלות השליטה ב- BSD . הנאמן מחזיק בנאמנות חלק ממניות BSD , המשועבדות לטובת הלוואה שהעניקה המשיבה 1 (להלן: טעמן ) לישראל 18. המבקשת הגישה המרצת פתיחה, בגדרה נטען כי שעבוד מניות BSD לטובת טעמן עומד בסתירה להסכם שנערך בינה לבין ישראל 18, המקנה לה זכות הצבעה במניות אלו וזכות סירוב למכירתן (להלן: הסכם ההצבעה ). ביום 6.2.2017 הגיעו הצדדים להסכמה – לה ניתן תוקף של פסק דין – לפיה המבקשת תפרע את חובה של ישראל 18 לטעמן, בתמורה לקבלת המניות המשועבדות. במקביל, הוחלט על זימון אסיפת בעלי מניות BSD (שהיתה קבועה ליום 29.3.2017, ונדחתה ליום 19.4.2017), במסגרתה מבוקש לדון, בין היתר, בהחלפת חברי הדירקטוריון. מכוח החזקתו במניות, נתונה לנאמן זכות הצבעה באסיפה זו. ביום 8.3.2017 – משלא יצא פסק הדין אל הפועל – הגיש הנאמן הודעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ציין כי "יפעל ביחס למניות ע"פ הוראות בית המשפט" . בתגובה להודעה זו, ביום 13.3.2017, הגישה המבקשת בקשה 'בהולה לשמירה על הסטטוס קוו', במסגרתה ביקשה להורות לנאמן להצביע באסיפת בעלי המניות כפי שתנחה אותו המבקשת, וזאת לנוכח הסכם ההצבעה. המבקשת הדגישה, כי לעמדתו של הנאמן באסיפת בעלי המניות משמעות קריטית לגבי זכויותיה, שכן היא זו שתכריע הלכה למעשה אם היא וישראל 18 תמשכנה להיות בעלות השליטה ב- BSD , אם לאו. ביום 16.3.2017 קבע בית המשפט המחוזי, כי הנאמן רשאי להצביע באסיפת בעלי המניות לפי שיקול דעתו, וכי טענות המבקשת לעניין הסכם ההצבעה וזכויותיה במניות BSD צריכות להתברר במסגרת תביעה עצמאית חדשה. בהתאם להחלטה זו, הגישה המבקשת המרצת פתיחה נוספת (ה"פ 40114-03-17), במסגרתה שבה על טענותיה בהמרצת הפתיחה הראשונה, תוך התייחסות לסיבות שבגינן לטענתה לא יצא פסק הדין המוסכם אל הפועל. בד בבד עם המרצת הפתיחה הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן סעד זמני, במסגרתה ביקשה להורות לנאמן להצביע באסיפת בעלי המניות בהתאם לעמדתה. ביום 20.3.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, וזו לשונה:
"בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים בדיון האחרון שהתנהל בתיק 5343-01-17 [צ"ל 53437-01-17 – נ' ס'] נקבע באופן חד משמעי כי הנאמן יצביע במניות לפי שיקול דעתו. הבקשה הדחופה למתן הוראות לנאמן במסגרת בקשה למתן צו עשה כסעד זמני אינה עולה בקנה אחד עם החלטה זו ומהווה למעשה ערעור עליה. הדרך לערער על ההחלטה הברורה שנועדה לתת לנאמן מטעם בית משפט שיקול דעת עצמאי – אינה בדרך בה נקטה המבקשת. אין לבקשה כל מקום. ההחלטה עומדת על כנה והנאמן יפעל כאמור על פי שיקול דעתו –
בדרך בה הבהיר בהודעתו מהיום לבית משפט כי יפעל" .
4.מכאן הבקשה שלפנַי. בפי המבקשת טענות שונות, ולענייננו רלבנטית טענתה לפיה שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי הנאמן יהא רשאי להצביע באסיפת בעלי המניות בהתאם לשיקול דעתו, "מבלי שהתקיים דיון אשר איפשר לכל הצדדים לשטוח טענותיהם בשאלת תוקפו של הסכם ההצבעה, וההשלכות שיש לשאלה זו על האופן בו על הנאמן להצביע במניות המשועבדות" (פסקה 5.4 לבקשה). בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה; דין הערעור להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר לנאמן להצביע לפי שיקול דעתו היא במהותה החלטה בבקשה למתן סעד זמני. כפי טענת המבקשת, לאופן הצבעתו של הנאמן נודעת משמעות רבה לעניין זכויותיה, והכרעה בעניין זה מחייבת אפוא להידרש כדבעי לשאלת סיכויי טענותיה להתקבל, כמו גם למאזן הנוחות שבין הצדדים. דיון מעין זה לא התקיים, לא במסגרת ה"פ 53437-01-17 (שם נקבע כי ההליך הסתיים), לא במסגרת ה"פ 40114-03-17 (שם נקבע כאמור כי זהו אינו ההליך המתאים לנקוט בו בנסיבות העניין). משאלו הם פני הדברים, אין מנוס אלא להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, אשר ידרש לטענות הצדדים ויכריע כחכמתו. בנסיבות (המורכבות) שנוצרו, ומשקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו נשוא בקשה זו כי "אין מקום להגיש בקשות נוספות בתיק הנוכחי" , הרי שהדרך הנכונה לברר את טענותיה של המבקשת היא באמצעות הגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.3.2017 במסגרת
ה"פ 40114-03-17.
5.מן הראוי להבהיר ולהדגיש: אין בקבלת הערעור משום קבלה של איזו מטענותיה של המבקשת לגופם של דברים. אדרבה, התעלמותן של המבקשת, כמו גם של ישראל 18, מ'הסכם 2013' (כפי שכונה על-ידי טעמן; פסקה 45 לתגובתה) ונפקותו לענייננו מעוררת תמיהה, בלשון המעטה.
6.אשר על כן, הערעור מתקבל;
המבקשת תוכל להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 20.3.2017 במסגרת ה"פ 40114-03-17. נוכח האמור, אין לקיים אפוא בשלב זה את אסיפת בעלי המניות של BSD , וזו תערך רק לאחר שתינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשתה של המבקשת.
ניתנה היום, ט' בניסן
התשע"ז (5.4.2017).
ש
ו פ ט