רע"א 2650-24 רע"א 2650-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' גייפמן) מיום 29.1.2024 בת"א 37699-03-14, בה נדחתה בקשת המבקשת ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם ביום 16.3.2016 בין המבקשת לבין משיב 1 (להלן: היורשים), באמצעות מנהלי עיזבון המנוח, מורישם של היורשים (להלן: המנוח).

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לא נעשה באופן אוטומטי, אלא מדובר בעניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 4793/06 עו"ד אורלי גלמן נ' דגן, פסקה ו (15.11.2006); בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, פסקה 9 (5.6.2006)). מעבר לכך, אל לו לבית משפט לכפות את אישורו של הסכם פשרה על צד המתנגד לכך, גם אם הוא סבור שההסכם מחייב את הצדדים מבחינה חוזית (ע"א 425/88 חיים נ' פקיד שומה עכו-נהריה, פ"ד מה(5) 569, 571 (1991); ע"א 2369/96 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' ועד הנוצרים האורתודוכסי, פסקה 17 (30.4.2009) (להלן: עניין הפטריארכיה היוונית). בענייננו, אין חולק כי חלק מן היורשים (10 מתוך 14) העלו טענות נגד תוקפו של הסכם הפשרה, שלא נחתם כאמור על ידם אלא על ידי מנהלי העיזבון של המנוח, באמצעות מיופה כוחם. אין בכוחה של טענת המבקשת כי מדובר בטענות שהועלו לראשונה שנים לאחר החתימה על הסכם הפשרה כדי לשכנע כי היה על בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכמה שניתנה על ידי הצדדים לפני כ-8 שנים, כאשר אין מחלוקת כי כיום בפי היורשים טענות בעניין תוקפה. האכסניה המתאימה לדיון בטענות המבקשת, ובהן כי הסכם הפשרה נכרת כדין וכי הוא לא היה כפוף לאישורו של בית הדין השרעי, אינה בבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. כמו כן, בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא דן וממילא לא הכריע בפסק דינו מיום 14.7.2022 בעניין תוקפו של הסכם הפשרה.

ויודגש, אי-מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אינו גורע מתוקפו החוזי של ההסכם, ואינו מאיין את האפשרות להגיש תובענה בעילה חוזית לבית המשפט המוסמך על יסוד הסכם הפשרה (עניין הפטריארכיה היוונית, פסקה 18; רע"א 10141/08 אהרון נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פסקה 3 (22.2.2009)).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.