רע"א 2667-23 רע"א 2667-23

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 7.2.2023, בע"א 15319-02-23 (השופט א' נאמן), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטה של בית משפט השלום בקריות, מיום 13.10.2022, בה"ט 15959-10-22 (השופט צ' כוחן).

2.בשנת 2017, עת שעבדו יחד, החל המבקש מחזר אחר המשיבה 1 (להלן: המשיבה), שוב ושוב, חרף הבהרות חוזרות ונשנות מצידה כי אינה מעוניינת בכך. באותה עת, נמצאה המשיבה במערכת יחסים עם המשיב 2 (להלן: המשיב), ובהמשך הדרך נישאו השניים; אולם המבקש בשלו – התמיד בחיזוריו ולא פסק. על כן, פנו המשיבים לערכאות המשפטיות לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת; ביום 30.8.2020, ניתן הצו המבוקש, הן ביחס למשיבה, הן ביחס למשיב (ה"ט 51780-08-20; ה"ט 51801-08-20). ערעוריו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחו (ע"א 61261-08-20; ע"א 35199-09-20), וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 8085/20). לאחר פקיעת הצו, הגישו המשיבים בקשה נוספת, זהה, וניתן צו נוסף (ה"ט 23476-04-21). ערעור של המבקש על צו זה נדחה (ע"א 27404-06-21). לצד זאת, נדחו תביעות המבקש למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבים, פעם ופעמיים, וכן בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד משטרת ישראל (ה"ט 15771-11-21; ה"ט 8862-07-21).

3.המבקש סֵרב לכוף ראשו בפני הצווים, וביום 8.2.2022, הוגש נגדו כתב אישום בגין 4 עבירות של הפרת הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על שלומו של אדם אחר מפני המפר (סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

4.ביום 13.10.2022, עתרו המשיבים פעם נוספת למתן צו למניעת הטרדה, לאחר שהמבקש שלח זר פרחים עם שליח לביתם, לכבוד יום הולדתה של המשיבה, וצירף לו ברכה שבה נכתב: "יום הולדת שמח [שם המשיבה]. אני מאחל לך אושר אמיתי ושניה יחד בקרוב. ושלא תדעי צר ותהיה חופשית" (הטעויות במקור). עוד ביצע המבקש העברה בנקאית לחשבונה של המשיבה בסך של כ-1,000 ₪ (הסכום המדויק, הוא המספר שמתקבל מסידור רציף של הספרות שמהן מורכב תאריך יום ההולדת של המשיבה). ביום 26.12.2022, הוציא בית משפט השלום צו חדש; ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.עד כמה שניתן להבין, המבקש, שאינו מיוצג, מנסה כוחו בטענות רבות ומגוונות – כלליות ורחבות באופיין, החורגות בהרבה מהנדון דידן: הוא מלין על דרכי הפרשנות בישראל; על סטייה מן החוק ומאמנות בינלאומיות; על החומרה שבפסיקת הוצאות נגדו בכלל, והוצאות לטובת אוצר המדינה בפרט; על השגיאה שבחקיקת חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001; על הפגיעה הלא מידתית בחירות בעצם הוצאת הצו; על סדרי הדין בבירור טענות הנוגעות להטרדה מאיימת ועוד ועוד. המבקש הוסיף לטעון כי פסקי הדין שניתנו בעניינו גורמים לו לעיוות דין קיצוני, זאת בשים לב לכך שהצווים פוגעים בחירויותיו ובזכויותיו – ביניהן זכות הקניין, הזכות לחפות, חופש הביטוי וחופש התנועה.

6.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא שאזדקק לתשובה מאת המשיבים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, "[המבקש] טוען באופן מבולבל ולא מסודר [...] ברם, עולה שחלקן של הטענות הינו תקיפת הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא וחלקן טענות שהינן למעשה השגות על החוק עצמו... עוד מוסיף [המבקש] וכולל בערעור טענות שאינן ממין העניין כגון: לשון הרע, פגיעה בפרטיות [...] ועוד ועוד". לכך יש להוסיף שהטענות בבקשה דנן הועלו כלאחר יד, ללא ביסוס או פירוט, אף לא מינימלי, ובניגוד לדבריו, פסקי הדין של הערכאות השונות מנומקים ומפורטים; טענותיו שהועלו בעבר ונִשְנוּ כעת, נדחו משכבר בערכאות קודמות – ובדין נדחו.

7.בפסקי הדין הקודמים שעסקו בעניינו של המבקש נמתחה ביקורת חריפה ביותר על התנהלותו: על הליכי הסרק שהוא מנהל; על כך שאינו מציית לצווים שהוצאו נגדו על-ידי ערכאות מוסמכות; על מִחזור טענות שנדונו ונדחו בהכרעות חלוטות; על גרירת המשיבים להליכים מיותרים שוב ושוב, ועל הזמן השיפוטי הרב שכילה בתביעותיו. הייתי מסתפק בכך כדי לדחות את הבקשה, אך מפאת חשיבות הנושא אוסיף מספר מילים.

8.אין חולק על כך שהמבקש שלח למשיבה זר פרחים ואגרת ברכה ליום הולדתה. הגם שהמבקש טען כי "אין מדובר באיום אלא בביטוי של אהבה כלפי [המשיבה]", חיזוריו האובססיביים, בניגוד גמור לרצונה שהובהר למבקש שוב ושוב – הם הטרדה מאיימת. התנהגות אובססיבית ('אובססיה', על-פי מילון אבן שושן – "טֵרדוֹן, רעיון המשתלט על אדם ואינו מרפה ממנו, שגעון לדבר אחד, 'דיבּוק'"), היא התנהגות חריגה, טורדנית, ויש בה כדי לעורר, ובצדק, חשש כבד ופחד בלב המשיבים. לא אחת, עם חלוף הזמן, עשויה ההתנהגות להוסיף ולהחמיר, ולדאבון הלב, פרשיות חיזור אובססיביות כאלה, שלא נעצרות מבעוד מועד, מסתיימות לעיתים בכי רע (השוו: ע"פ 4784/13 סומך נ' מדינת ישראל (18.02.2016)). משכך, ראויים המשיבים להגנה מפני הטרדותיו המאיימות של המשיב; בדין הוצא הצו החדש, ובדין נדחה הערעור. משזו מסקנתי, ממילא אין צורך להידרש לבקשת המבקש מיום 28.5.2023.

משלא התבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות לטובת המשיבים. ברם, מוטב היה לה לבקשה אלמלא הוגשה, אין בה כל ממש, זמן שיפוטי יקר בוזבז. המבקש ישא אפוא בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.