פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
267/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
איתן לוסטיג
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד רענן בר און
2. עו"ד ורד כהן
3. עו"ד בר און כהן
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.12.08 בע"א 2124/06 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: א' קובו – סג"נ, מ' רובינשטיין – סג"נ וע' צ'רניאק
בשם המבקש:
עו"ד רוני גורסקי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו
ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק ) מיום 3.12.07 בע"א 2124/06, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת מארק-הורנצ'יק) מיום 30.3.06 בת"א 18230/04.
ב.
המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים לבית משפט השלום, להשבת שכר טרחה ששילם למשיבים, לטענתו, על סמך הסכם אשר נכרת בנסיבות של עושק או אשר מבוסס על תניה הנוגדת את תקנת הציבור.
ג.
במהלך הדיון בתביעה, יצאה מתחת ידו של בית משפט השלום סדרה של החלטות בעניין הליכי גילוי ועיון במסמכים. רלבנטיות במיוחד לענייננו ההחלטות הבאות: ראשית, ביום 15.5.06, בתגובה לבקשת המשיבים לעיין במסמכים שונים, ולטענת המבקש שלפיה מסמכים רבים אינם מצויים בידו, הורה בית המשפט למבקש להמציא תצהיר גילוי מסמכים המבאר ומפרט טענה זו. באותה החלטה דחה בית המשפט טענות חיסיון שטען המבקש באשר למסמכים שונים. שנית, ביום 29.5.06 האריך בית המשפט את המועד לקיום ההחלטה מיום 15.5.06, שטרם קוימה על ידי המבקש, והטיל על המבקש הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח. באותו מועד דחה בית המשפט את עתירת המבקש לחייב את המשיבים להוסיף ולהשיב על שאלות מתוך שאלון שמסר להם, הואיל וסבר כי המשיבים ענו על השאלות הרלבנטיות כדבעי. שלישית, ביום 6.2.06 החליט בית המשפט למחוק מספר מילים מכתב התביעה של המבקש, ודחה בקשות מטעם המשיבים לגילוי מסמכים על ידי המבקש. כן דחה בית המשפט, באותה החלטה, את בקשת המשיבים להתנות את המשך קיום ההליכים בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו כנגד המבקש; אך נעתר לבקשת המשיבים להורות למבקש להמציא תוך שלושים יום ערבות בנקאית "אוטונומית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת" בסך 25,000 ש"ח לתשלום הוצאות המשיבים.
ג.
הוראה זו של בית המשפט נסמכה על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן תקנות סד"א ), אשר זו לשונה:
"519.
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב)
לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות."
ד.
ביום 7.3.06 עתר המשיב לבית המשפט בבקשה להאריך עד ליום 25.3.06 את המועד להמצאת הערבות הבנקאית, הואיל והוא מצוי, כפי שטען, בחו"ל עד ליום 20.3.06. ביום 22.3.06 הורה בית המשפט למבקש לצרף את תגובת הנתבעים לבקשתו זו. ביום 26.3.06 הפקיד התובע לתיק בית המשפט "הודעה על הפקדת ערבות בנקאית על סך 25,000 ש"ח".
ה.
בעקבות השתלשלות עניינים זו דחה בית משפט השלום, לבקשת המשיבים, את התובענה. זאת על סמך תקנה 519(ב) לתקנות סד"א, אשר קובעת, כזכור, שהתובענה תידחה או תימחק אם "לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע" (אלא אם הורשה התובע להפסיקה). ביתר פירוט, טעמיו של בית המשפט לדחיית התובענה היו כי הערבות שהופקדה על ידי המשיב ניתנה באיחור של כשלושה שבועות, מבלי שאיחור זה אושר על ידי בית המשפט (ואף לאחר המועד שביקש המבקש לקבעו כמועד אחרון להפקדת הערבות – הוא, כזכור, יום 25.3.06). בית המשפט קבע גם שהבקשה לדחיית המועד להפקדת הערבות לא לוותה בתצהיר, ואף לא בנימוקים מספקים – דהיינו, הבקשה לא פירטה מדוע העובדה שהמבקש מצוי בחו"ל מונעת ממנו להפקיד את הערבות במועד שנקבע לכך. אף הערבות שהופקדה על ידי המבקש לקתה, לדעת בית המשפט, בפגמים שונים – בעיקר העובדה שלא צוין בשטר הערבות שמו של "המוטב", והעובדה שרק שמו של המשיב 1, ללא שמה של המשיבה 2, נזכר בכותרת השטר.
ו.
(1)
המשיב עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הערעור כוון הן כלפי פסק הדין והן כלפי שלוש החלטותיו של בית משפט השלום שנמנו מעלה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על כל רכיביו, באמצו את הכרעותיו של בית המשפט השלום, ובקבעו כי הן נטועות בבסיס עובדתי ומשפטי, ומאזנות כראוי בין האינטרסים הרלבנטיים השונים. בפרט קיבל בית המשפט המחוזי את העמדה לפיה הפגמים שנפלו בשטר הערבות הבנקאית ובאופן הגשתו הצדיקו את דחיית התובענה.
(2)
עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות בהן נדחית תובענה על סמך תקנה 519(ב) לתקנות סד"א, הדרך לתקיפת החלטה זו היא בקשה לביטול הדחייה, בפני בית המשפט שדחה את התובענה, ולא במסגרת ערעור על פסק הדין.
ז.
מכאן הבקשה הנוכחית. טענותיו של המבקש מופנות כלפי ההכרעות השונות של בית המשפט המחוזי בערעור – הן לעניין פסק דינו של בית משפט השלום, הנטוע בפרשת הפקדת של הערבות הבנקאית, הן לעניין שלוש ההחלטות האחרות של בית משפט השלום שקדמו לפסק הדין, והן לעניין הדרך הראויה לתקיפת פסק דין הדוחה תביעה מכח תקנה 519(ב) לתקנות סד"א.
ח.
לאחר העיון בבקשה, בפסקי הדין הקודמים ובנספחים, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הגם שבא כוחו המלומד של המבקש ניסה לשוות לבקשה אופי עקרוני ולנסח שאלות שבית משפט זה עשוי להידרש אליהן בגלגול שלישי (ראו ע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128–130), בפועל המ דובר בבקשה התחומה בגדר מחלוקת הצדדים. גם אין זה אותו מקרה מיוחד שמשיקולי צדק אין בלתם חורג בית המשפט מן הכלל. אשר על כן לא אוכל להיעתר לבקשה.
ט.
מעבר לצורך אציין, כי לשונה של תקנה 519(ב) סיפא ברורה בעליל, קרי, "נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחיה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם כי סיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחיה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות". הדברים מדברים בעדם, ומחייבים הם פניה לבית המשפט שדחה את התובענה. רק לאחר מכן בא מועדו של ערעור, שבו בסמכותו של בית המשפט שלערעור לשקול את מכלול האינטרסים (ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין , פ"ד נב(2) 706 (המשנה לנשיא ש' לוין ); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 122 בעמ' 109-108).
י.
בין היתר קבל המבקש על כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לכל אחת מטענותיו, אך אין צריך לומר, כי תקנה 460(ב) לתקנות סד"א, מאפשרת אף הנמקה תמציתית יותר במקרים מתאימים (ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט(5) 17 והאסמכתאות דשם).
י"א.
כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, א' בניסן התשס"ח (6.4.2008).
ש ו פ ט