רע"א 2714/07 ליאנה מאיר נ. " נציגות הבית"

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת רשם בית המשפט קמא למחוק ערעור שהוגש על ידה בשל אי תשלום אגרה.

2.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על פסק דין חלקי של המפקחת על רישום המקרקעין, שלפיו חויבה לשלם הוצאות אחזקת בית משותף בו היא מתגוררת. רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' ברוך), הורה על מחיקת הערעור עקב אי תשלום אגרה. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) היה נכון לקבל את הערעור, במובן זה שהמבקשת תהיה פטורה מתשלום אגרה לאור הסכמת המדינה, ואולם, קבע כי אין מדובר אלא בסעד תיאורטי שבית המשפט אינו מעניק, שכן ערעור המבקשת על פסק הדין של המפקחת על המקרקעין הוגש באיחור ובשל כך דינו היה להימחק "בין כך ובין כך". בית המשפט ציין כי גם לגופו של עניין סיכויי הערעור קלושים ביותר. מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשת, שאינה מיוצגת, מתארת את השתלשלות ההליכים בעניינה: ביום 21.11.04 קיבלה המפקחת על רישום המקרקעין תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת ובעלה. נקבע כי המבקשת ובעלה לא שילמו את חלקם בהוצאות הנדרשות לאחזקתו התקינה של הרכוש המשותף, ושחובם עומד על 33,003 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה. ביום 2.1.05 דחתה המפקחת על רישום המקרקעין בקשה לביטול פסק הדין שהגישה המבקשת. נטען כי בקשה נוספת, מיום 7.8.05 נדחתה אף היא. עיקר טענתה של המבקשת הוא כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין. לפיכך היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ביום 1.9.05. לטענת המבקשת, הרישום במחשב בוצע רק ביום 4.9.05 בשל תקלה. עוד טוענת המבקשת, כי בסופו של יום הסכימה המדינה למתן פטור מתשלום אגרה. לפיכך, לדעתה, היה מקום להורות על "החייאת" הערעור, שנמחק בטעות. לטענתה, בית המשפט המחוזי התעלם מהפגמים שנפלו בפסק הדין של המפקחת על המקרקעין, ובין היתר מהתיישנות החוב. המבקשת מבקשת שלא לחסום את דרכה לערכאות ולאפשר לה להוכיח

טענותיה נגד פסק הדין של המפקחת על המקרקעין.

4.

עיינתי בבקשת המבקשת וכן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי וביתר ההחלטות שניתנו בתיק ולצערי לא אוכל להיענות לה. המבקשת חוזרת בבקשה על טענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי, לרבות הטענה כי לא איחרה במועד להגשת ערעור. ואולם, עיון בהחלטות המפקחת על המקרקעין מעלה כי החלטתה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין ניתנה כבר ביום 2.1.05,

ולא ביום 14.8.05, כפי טענת המבקשת. את השגותיה על החלטת המפקחת על המקרקעין היה על המבקשת להעלות במסגרת ערעור אותו היה עליה להגיש במועדים שנקבעו בדין. לא כך נעשה.

מאחר וערעור המבקשת הוגש באיחור, בדין נקבע כי אין מקום להחיותו, חרף הסכמתה של המדינה למתן פטור מתשלום אגרה. לא מצאתי בטענות המבקשת כדי לשנות מקביעה זו.

אציין בנוסף את שאינו מצריך הסבר מפורט – הבקשה אינה עומדת, ולו בקירוב, באמות המידה שהותוו בפסיקה למתן רשות לערער בפני ערכאה שלישית, ואף בכך יש כדי להביא לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה. אין צו להוצאות.