רע"א 2725/21 פלוני נ. פלוני

1.

הרקע הצריך לענייננו פורט בהחלטתי ברע"א 2813/20 פלונית נ' פלוני (24.8.2020) (להלן: רע"א 2813/20 ) ועל כן יובאו הדברים להלן בקצרה. סבה של המבקשת 1 היה עד לפטירתו דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) בדירה בבעלות המשיב ואדם נוסף (להלן: הדירה ו- בעלי הדירה ). לאחר פטירת הסב בשנת 2015 הגישו בעלי הדירה תביעה לסילוק ידה של המבקשת 2 מהדירה (היא בתו של הדייר המוגן ואמה של המבקשת 1; המבקשת 1 והמבקשת 2 יכונו להלן גם: הבת

ו- האם בהתאמה). תביעה זו התקבלה, ופסק הדין בה חלוט (ראו החלטתי ברע"א 4163/18 פלוני נ' היימן (13.6.2018) ). ביום 17.6.2018 הגישה הבת תביעה לזכות דיירות מוגנת "נגזרת" בנכס (להלן: התביעה משנת 2018 ). לימים, תביעתה זו נדחתה וערעור על פסק הדין נדחה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט העמית י' גריל והשופטים ב' טאובר ו א' באומגרט ) שקבע כי על הבת לפנות את הדירה עד ליום 31.1.2021 (להלן: פסק הדין ). בקשת רשות לערער על פסק הדין נדחתה בהחלטתי מיום 24.8.2020 (רע"א 2813/20; כן יוער כי עתירה שהגישה המבקשת 1 שכוונה להוראות חוק הגנת הדייר נדחתה בבג"ץ 282/21 פלונית נ' כנסת ישראל (14.1.2021) ).

2.

מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 18.2.2021 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה בהולה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט העמית י' גריל ) את הבקשה בקובעו כי פסק הדין חלוט ולא ניתן להידרש לטענות שעניינן עיון מחדש בו. עוד צוין כי על אף פרק הזמן בן 10 חודשים שניתן למבקשות לצורך פינוי הדירה, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף מועד הפינוי שנקבע. לבסוף, צוין, כי צרכיה המיוחדים של הבת והשפעות מגפת הקורונה הובאו בחשבון בקביעת מועד הפינוי בפסק הדין ומשכך אין להיעתר עתה למבוקש. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 21.2.2021, ולאחר קבלת תשובת המשיב הורה בית המשפט, לפנים משורת הדין, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 2.3.2021. ביום 31.3.2021 הוגשה בקשה נוספת שהוכתרה "תגובה בהולה להחלטה מהיום 30.3.2021" (אעיר שנראה שהכוונה להחלטה שניתנה בבקשה דומה שהוגשה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים). בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' דאוד ) ציין כי בבקשה אין כל נימוק וכי נוכח ההחלטות המפורשות הקודמות, אין להיעתר למבוקש.

יוער כי ביני לביני, ביום 28.2.2021, הגישו המבקשות תביעה חדשה לבית משפט השלום בחיפה בה עתרו להכרה בזכותן כדיירות משנה מכוח סעיף 30 לחוק הגנת הדייר (להלן: תביעת דיירות המשנה ). בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה בגדרי הליך זה נדחתה (כב' השופט א' צ'יזיק ). בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, כמו גם בקשת רשות לערער עליה נדחו.

3.

ביום 4.4.2021 הגישה המבקשת שתי בקשות לבית המשפט המחוזי: בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצועו. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין נטען, בעיקרם של דברים, כי עת שדן בתביעה משנת 2018 לא קיים בית משפט השלום דיון הוכחות ולא התרשם באופן ישיר מן העדים וכי המשיב "זייף פתקים" ושיקר בתצהיריו. נוכח האמור, כנטען, קמה עילה לביטול פסק דין חלוט מחמת תרמית. הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה (כב' השופט העמית י' גריל ) ביום 4.4.2021. בית המשפט עמד על כך שהצדדים הסכימו כי לא תיערך חקירה למצהירים וכי לאחר הגשת סיכומים בית משפט השלום ייתן את פסק דינו על בסיס חומר הראיות שבתיק. בית המשפט הוסיף כי טענות המבקשות כעת הן טענות ערעוריות מובהקות שאין מקום להידרש אליהן עתה, משפסק הדין חלוט. אף לגופו, ציין בית המשפט, תצהיר האם לא תומך במסקנה שאליה עותרות המבקשות להגיע. לבסוף, ציין בית המשפט כי הדרך הדיונית העדיפה לדיון בבקשה לביטול פסק דין אזרחי מחמת תרמית היא הגשת הליך נפרד לערכאה שנתנה את פסק הדין המקורי. בית המשפט קבע כי משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מחמת הבקשה לביטול. לצד האמור, הורה בבית המשפט על הגשת תשובה בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע בשל ניתוח שעתידה הבת לעבור. ביום 5.4.2021 קיבל בית המשפט באופן חלקי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט עמד על כך שלמבקשות ניתנה שהות ארוכה לפינוי הדירה וכי צודק המשיב בטענותיו שהמבקשות עושות כל שלאל ידן על מנת לעכב את פינוי הדירה. עם זאת, נוכח הניתוח שעתידה הבת לעבור, הורה על מתן "הזדמנות אחרונה" לפנות את הדירה, ועיכב את פינויה עד ליום 3.5.2021. זאת, בכפוף להפקדת הוצאות לזכות המשיב.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. כעולה מכותרת בקשת הרשות לערער, היא מופנית להחלטות בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו, עם זאת, טענות המבקשות מופנות להחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. המבקשות – שאינן מיוצגות – חוזרות על טענותיהן בבקשה לביטול פסק הדין, ובכלל זאת מלינות שבית משפט השלום לא קיים דיון הוכחות וכי היה עליו לפסוק שהמבקשת 1 היא דיירת מוגנת נגזרת. עוד נטען שבית המשפט המחוזי לא נימק החלטתו לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. כן העלו המבקשות טענות שנוגעות לתביעת דיירות המשנה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. מבלי להקל ראש בקושי אותן מתארות המבקשות בבקשה, בית המשפט המחוזי דן בטענותיהן לביטול פסק הדין ובפרט בטענה שמכוונת לכך שבית משפט השלום לא קיים דיוני הוכחות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהוויתור על דיוני הוכחות נעשה בהסכמה; שמדובר בטענה "ערעורית" באופייה; ושאין בכוחה להקים עילה לביטול פסק דין חלוט.

אין בטענות המבקשות בבקשה דנן כדי לשנות מהחלטה זו, ומשאלה הם פני הדברים דין הבקשה להידחות על פי אמות המידה המקובלות. לבסוף, מובן שאין בהחלטה זו כדי להביע עמדה לגופה של תביעת דיירות המשנה, שעודנה תלויה ועומדת בבית משפט השלום.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.