פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2761/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשים:
1.
התנועה לאיחוד משפחות במצוקה
2. שי דהן
3. איילה דהן
נ ג ד
המשיב:
עו"ד דב הירש
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (הנשיא א' אברהם) מיום 20.3.16 בע"א
48837-02-15
בשם המבקשים: בעצמם
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם) בע"א 48837-02-15 מיום 20.3.16, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (השופטת זועבי) בתא"מ 21784-02-14 ובת"ת 21910-02-14 מיום 15.1.15, שניתן על דרך הפשרה. לבקשת רשות הערעור צורפה בקשה להוספת ראיות.
רקע
ב.בין בעלי הדין התנהלו בבית משפט השלום שלוש תביעות הדדיות שנגעו לייצוג המבקשים על ידי המשיב, עו"ד במקצועו. הצדדים הגיעו להסכמה כי בית המשפט יפסוק בשלוש התביעות במאוחד על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984. בהמשך לכך, חייב בית משפט השלום את המבקשים לשלם ביחד ולחוד למשיב 21,000 ₪ (סכום זה כולל שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט). המבקשים עירערו לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. נקבע, כי המקרה דנא אינו מצדיק התערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, וכי אין מקום להתדיינות מחודשת בסוגיות שעלו בו. בשל מצוקת המבקשים לא ניתן צו להוצאות.
הבקשה
ג.בבקשה הנוכחית נטען, ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתם של המבקשים, כי המשיב, שאת שירותיו שכרו המבקשים, "לא עבד ולא עשה את המוטל 'ושדד כספים רבים מן המערערים'", וכי הוא "קיבל דבר מה במרמה על מנת ולרמוס את המערערים". כן הועלו טענות כנגד שופטת בית משפט השלום.
הכרעה
ד.תחילה לבקשה לצירוף ראיות. אין בידי להיעתר למבוקש, משלא הובהר, כל עיקר, האם הראיות שצירופן התבקש, הוגשו לבתי המשפט קמא, וככל שלא הוגשו, מדוע מוגשות הן רק עתה. מכל מקום, כמות שכתב בית המשפט המחוזי, אין עסקינן ב"משפט חוזר", המתחיל פרשה מראשיתה כאילו לא היו דברים מעולם.
ה.אשר לבקשה גופה, כידוע, אין נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא במקרים בהם עולה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)); לא כל שכן כך שעה שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. העילות להתערבותו של בית משפט שלערעור בכגון דא "הן מצומצמות ומופעלות במקרים של 'חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו'..." (רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (1997) (השופטת שטרסברג-כהן), פסקה 7; רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל , פ"ד נח(6) 894 (2004)). זאת מן הטעם ש"איננו יודעים את הדינמיקה שהובילה להסכמה לפסיקה בערעור לפי סעיף 79א', וגם אין בידינו לשער מה היתה התוצאה אילו ניתן בערעור פסק דין 'רגיל' ומנומק. וחזקה על בית המשפט המחוזי כי נתן דעתו לנחוץ. ברי כי המסכים להכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' נוטל סיכון, אך גם הצד שכנגד נוטל סיכון" (רע"א 3455/10 פדול ח'ורי ובניו בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל
(2010), פסקה ו'). המקרה שלפנינו, שעיקרו סכסוך בין הצדדים הקונקרטיים, במובהק אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים שבהם יתערב בית המשפט בגלגול שלישי, במיוחד משעסקינן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. אעיר כי לא היה כל מקום להטיל דופי בשופטת בית משפט השלום בלא ביסוס, וגם טענות כנגד המשיב, מבלי שאביע דעה לגופן, ניתן לנסח בדרך אחרת. רק כיון שהמבקשים אינם מיוצגים ובהמשך לדברי בית המשפט המחוזי בעניין המצוקה, איני מטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה.
ו.איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט
בתמוז התשע"ו (4.8.2016).
המשנה
לנשיאה