רע"א 2772/12 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' יפרח) מיום 28.3.2012, בה התיר את חקירתם של המשיבים 1 ו-5 במקום מושבם בצ'ילה.

1.

בשנת 2010 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המבקש, עורך-דין במקצועו, בטענות למעשי מרמה אותם ביצע כלפיהם תוך כדי ניהול נכסים שהיו בבעלות המשיבה 1 ואמה המנוחה. המשיבים 2-5 הם יורשיה של האם ואילו המשיבה 6 היא חברה שהתקשרה עם המשיבים 1-5 לרכישת נכסים אלה. המשיבה 1 היא בת 92 שנים והמשיב 5 הינו בן 85 שנים. מקום מושבם של השניים הוא בצ'ילה. ביום 9.11.2010 הגישו המשיבים לבית משפט קמא בקשה לגביית עדותם המוקדמת של המשיבים 1 ו- 5 בצ'ילה. לאחר הליכים שונים, דחה בית משפט קמא בקשה זו ועל כך הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור (רע"א 2086/11).

בהחלטתו מיום 8.2.2012 דחה כב' השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס את הבקשה בקובעו כי הבקשה לגביית העדות המוקדמת לא נתמכה בתצהיר מתאים מטעם המשיבים 1 ו- 5 ביחס למצבם הרפואי וביחס לקושי שיש להם להגיע לישראל. על כן, ומשהמשיבים לא ביססו תשתית עובדתית מתאימה לתמיכה בטענותיהם, נדחתה בקשת רשות הערעור. עם זאת, צוין בהחלטה כי:

"לולא פגמים אלה ייתכן כי בנסיבות העניין, נוכח גילם המבוגר של המבקשים, היה מקום להתיר את חקירתם של המבקשים בצ'ילה (בין אם בדרך של חיקור דין ובין אם בדרך של היוועדות חזותית)".

2.

לאחר הדברים הללו, הגישו המשיבים לבית משפט קמא בקשה להגשת תצהירים מטעם המשיבים 1 ו-5, בהם פירטו את הנסיבות המונעות ממשיבים אלה להגיע לישראל לצורך מתן עדות. המבקש התנגד לבקשה אך בהחלטתו מיום 28.3.2012 התיר בית משפט קמא את חקירת המשיבים 1 ו-5 בצ'ילה בדרך של חיקור דין (בהחלטה נוספת מיום 19.4.2012 תיקן בית משפט קמא את ההחלטה וקבע כי העדות תיגבה על-ידי שלוח, דהיינו על-ידי פרקליטי הצדדים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971). בית המשפט ציין בהחלטתו כי להבדיל מבקשות קודמות שהוגשו בעניין זה, הבקשה הנוכחית נתמכת בתצהירים המבארים את הסיבות שבגינן המשיבים 1 ו- 5 לא יוכלו להגיע ולהעיד בישראל. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי גילם המתקדם של המבקשים, בשילוב מצבם הבריאותי הלקוי כפי שפורט בתצהירים, מלמד כי אם יידרשו להגיע ולהיחקר בישראל עלול הדבר לסכל את מתן עדותם ומסיבה זו יכול שתידחה התובענה כולה. על כן, כך ציין בית המשפט, הוכחה עילה טובה לקיום חקירה מחוץ לישראל ובשים לב להחלטת בית משפט זה ברע"א 2086/11, קבע כי יש להיעתר לבקשה ולהתיר את גביית עדותם של המשיבים 1 ו-5 בצ'ילה.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי החלטתו של בית משפט קמא ניתנה במסגרת "בקשה להגשת תצהירים" ולא במסגרת בקשה לגביית עדות מחוץ לתחום, ומשכך נפגעה זכות הטיעון שלו במסגרת התגובה שהגיש לבקשה. כמו כן טוען המבקש כי ההחלטה להתיר את העדות ניתנה לאחר שלוש החלטות קודמות בהן נדחתה בקשת המשיבים באותו עניין ובקשת רשות הערעור שהוגשה נדחתה אף היא, כל זאת מבלי שחל שינוי נסיבות כלשהו ומבלי שנתגלו עובדות חדשות. עוד טוען המבקש כי גביית עדות מחוץ לתחום השיפוט תותר רק בנסיבות קיצוניות, בייחוד כאשר המבקש זאת הוא התובע, והוא מוסיף וטוען כי הדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות התביעה דנן, שעילתה טענות לזיוף ומרמה ובה ישנה חשיבות רבה להתרשמות ישירה של בית המשפט מן העדויות. כמו כן טוען המבקש כי גילם של המשיבים 1 ו-5 אין בו כשלעצמו כדי לבסס את הקביעה בדבר היעדר מסוגלות להגיע לישראל; כי בניגוד לטענתה, המשיבה 1 מצויה בקו הבריאות; וכי טענת המשיבים בדבר בריאותם הלקויה לא הוכחה כדין ואינה נתמכת בתעודת רופא או בחוות דעת מומחה. על-פי הטענה, החלטתו של בית המשפט "יוצרת מצב אבסורדי" לפיו די בחתימה על תצהיר כדי למנוע מתן עדות בארץ, בעוד תצהיריהם של המשיבים 1 ו-5 אינם משמשים ראיה קבילה להוכחת מצבם הרפואי בייחוד משלא ניתן לחוקרם על האמור בתצהירים טרם מתן החלטה בבקשה. המבקש מוסיף וטוען כי המשיבים נהגו בחוסר תום לב לאחר שבבקשותיהם הקודמות הועלו טענות כוזבות בעניין המסמכים הרפואיים שצורפו אליהן ואף ניסו להשהות את הליך חקירות הרופאים על התעודות הרפואיות שהגישו. לשיטת המבקש, הטעם העיקרי העומד ביסוד הבקשה לגביית העדות בצ'ילה אינו מצבם הרפואי של המשיבים 1 ו-5 כי אם הסכם שנערך בין המשיבה 1 והמשיבה 6 טרם הגשת התביעה, בו התחייבה המשיבה 1 כי עדותה בהליך תישמע באמצעות שיחת וידאו.

להשלמת התמונה אציין כי אף שלא ניתנה החלטה המורה למשיבים להגיש תגובה לבקשה,

הוגשה על-ידם ביום 23.4.2012 "הודעה דחופה מטעם המשיבים 1-6 ובקשה לדחיית בקשת רשות הערעור שבכותרת על הסף". הלכה למעשה מדובר בתגובה לבקשה למתן רשות הערעור, אך נוכח המסקנה אליה הגעתי ומשלא נתבקשה תגובה, לא ראיתי מקום להתייחס לפרטיה.

4.

הלכה היא כי בית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול הדיון ובכלל זה בהחלטות שעניינן מתן אפשרות לעד להעיד מחוץ לגבולות המדינה. התערבות בהחלטות ממין זה יש לה מקום רק באותם המקרים שבהם הערכאה הדיונית לא התחשבה די הצורך בנסיבות שנדרש להתחשב בהן, או אם עמדו בבסיס הכרעתה שיקולים שאסור היה לה להיזקק להם (ראו: רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל , פ"ד מז(1) 566, 568 (1993) (להלן: עניין גהל ); רע"א 3810/06 י. דורי את ציקובסקי בנייה והשקעות בע"מ

נ' שמאי גולדשטיין , פיסקה 3 לפסק -דינה של השופטת מ' נאור (לא פורסם, 24.9.2007) (להלן: עניין דורי ); רע"א 7265/09 מסס נ' משרד הבריאות , פיסקה 4

(טרם פורסם, 31.12.2009) (להלן: עניין מסס )). אכן, כטענת המבקש הכלל הוא כי העדת עד מחוץ לתחום השיפוט תתאפשר במקרים חריגים בלבד ו"דרך המלך" היא שמיעת העדים באולם בית המשפט בפני המותב המנהל את הדיון, על מנת שיוכל להתרשם באופן ישיר ובלתי-אמצעי מן העדות.

כלל זה יפה ביתר-שאת כאשר בעדות התובע מדובר, אך אין זה כלל בל יעבור ובבואו לשקול בקשה להעדת עד מחוץ לישראל על בית המשפט לבחון, בין היתר, האם הבקשה הוגשה בתום לב; האם יש בידי העדים למסור עדות רלוואנטית לשאלות העומדות במחלוקת; וכן האם קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לארץ ואת הופעתם לחקירה בבית המשפט בישראל (ראו: עניין גהל ,

568; עניין

מסס , פיסקה 4;

עניין דורי , שם). טעמים הנוגעים למצבם הבריאותי של העדים עשויים להיחשב כ"סיבה טובה"

לצורך זה (ראו: ע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום , פ"ד ו 198, 203 (1952); עניין

גהל , 570).

5.

מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לאפשר את גביית עדותם של המשיבים 1 ו-5 בצ'ילה, מבוססת על תצהיריהם של המשיבים 1 ו-5 המעידים על גילם המופלג, על מצבם הרפואי ועל הקושי שיש להם להגיע לישראל. הטענה כי בלא שניתן יהיה לחקור את המצהירים על האמור בתצהיריהם, אין ליתן משקל לאמור בהם, שומטת את הבסיס תחת הבקשה כולה ככל שהכוונה היא לחקירה בישראל. כמו כן נראה כי האמור בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 2086/11 - כי אלמלא הפגמים הדיוניים שנפלו בבקשה הקודמת, ובהתחשב בגילם של המשיבים 1 ו-5, ניתן היה לשקול את העדתם בצ'ילה - תומך אף הוא במסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא. אוסיף ואציין כי במסגרת מתן העדות בצ'ילה, יוכל בא-כוח המבקש לחקור את המשיבים 1 ו-5 גם על האמור בתצהירים אלה ולעמת אותם עם טענותיהם בדבר מצבם הרפואי הלקוי, אשר בעטיו נדרשה גביית העדות מחוץ לכותלי בית המשפט.

6.

מן הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות.

אין צו להוצאות.