רע"א 581/15 תמיר שאבי נ. רגינה עגיב (כחלון)

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' שוורץ ) מיום 22.1.2015 בת"א 46006-07-13, בגדרה נדחתה בקשת בא-כוח המבקש להיות נוכח בעצמו או באמצעות נציג במקום מסירת עדות המשיבה לבית המשפט – באיטליה – באמצעות היוועדות חזותית ( Video Conference ).

רקע

2.

המבקש הגיש תביעה כספית בסך 16,000,000 ₪ נגד המשיבה, אזרחית איטליה, וזאת בגין שכר ראוי המגיע לו, לטענתו, עקב מאמציו לשינוי יעודם של המקרקעין שבבעלות המשיבה בהוד השרון מחקלאות למגורים. במסגרת הגשת ראיות הצדדים הגישה המשיבה תצהיר קצר, מחזיק מחצית עמוד, ובו הצהירה כי מעולם לא פעלה באופן אישי בכל הקשור לייעוד המקרקעין וכי אין לה כל ידיעה אישית בעניין. כמו כן נכתב בתצהיר כי הפקידה את הטיפול בעניין בידי בניה, ולפיכך אין לה כל אפשרות להתייחס לטענות שהועלו בכתב התביעה, ביחס להחלטות מהותיות שהתקבלו בנוגע לשינוי הייעוד.

3.

בד בבד הגישה המשיבה בקשה להתיר את ביצוע חקירתה הנגדית בדרך של היוועדות חזותית, שכן היא איננה יכולה לטוס לישראל מפאת מצבה הבריאותי המכביד וגילה המתקדם. בדיון שנערך ביום 24.11.2014 נענה בא כוח המבקש לבקשה זו וציין כי "אנחנו לא מתנגדים, כבודו" (עמוד 56 לפרוטוקול, שורה 33). לאור ההסכם הדיוני קבע בית המשפט המחוזי מועד לעריכת השיחה. בדיון שנערך לאחר מכן, ביום 1.12.2014, הודיע בא-כוח המבקש, כי הוא מעוניין כי הוא או שותפו למשרד יהיו נוכחים באיטליה בזמן מסירת העדות. בית המשפט המחוזי קבע כי באי כוח הצדדים יבואו ביניהם בדברים וככל שיידרש יגישו בקשה מתאימה.

4.

בעקבות דין ודברים בין הצדדים, שלא עלה יפה, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לאפשר לנציג מטעמו להיות נוכח בזמן מסירת העדות. בבקשה נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה, רק במקרים חריגים תישמע עדות באופן של היוועדות חזותית, ואולם המבקש בכל זאת הסכים לבקשה מפאת מצבה של המשיבה. עם זאת, טען המבקש, עומדת לו זכות בסיסית להיות נוכח פיזית במקום החקירה, גם אם באי כוח המשיבה מחליטים מטעמיהם שלא לעשות כן, וכי אין כלל צורך בקבלת הסכמת הצד שכנגד לכך. כמו כן הטעים המבקש כי הסכמתו מלכתחילה למתן העדות באופן זה ניתנה בתנאי שתהיה נוכחות של אחד מעורכי הדין מטעמו במקום החקירה.

5.

בתגובה לבקשה טענה המבקשת כי הסכמתו של המבקש ניתנה ללא כל סייג, אין כל סימוכין לכך שהדבר היה כפוף לתנאי זה או אחר, ומכל מקום היה דינה של הבקשה להתקבל גם ללא הסכמת המבקש. כמו כן טענה המשיבה, כי הדרישה להיות נוכח בזמן העדות, שהועלתה באיחור רב, נובעת ככל הנראה מכך שהמבקש נוכח לדעת כי מצבו הראייתי בתיק אינו מאיר פנים. טענה נוספת שהעלתה המשיבה היא כי הפסיקה הנוהגת בסוגיה עוסקת בשאלת ההכבדה על בית המשפט הנובעת מקיום עדות באמצעות היוועדות חזותית, אך כלל לא בשאלת ההכבדה האפשרית על בעל הדין שכנגד . עוד נטען, כי מדובר בעדות שולית לנושא התובענה, כי המבקש עצמו הודה בכך שלא היה לו כל קשר אישי עם המשיבה, וכי הוא אף לא הצביע על חשיבות כלשהי בנוכחות אישית של עורך דינו במקום מסירת העדות או על נזק שייגרם לו אם לא תותר נוכחות כאמור.

6.

בהחלטה מיום 22.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני ביחס לחקירת המשיבה על תצהירה בדרך של היוועדות חזותית, וכי הבקשה מהווה חריגה מהסדר זה, באופן שדי בו כדי לדחות את הבקשה. גם לגוף העניין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להעתר לבקשה, וזאת מאחר ששוכנע כי זכויות המבקש לא תיפגענה. בית המשפט ציין כי החקירה כוללת תצלום רציף של העד, הנחת אוזניות על אוזניו ומיקרופון ליד פיו. בית המשפט אף הדגיש כי ככל שקיים חשש כלשהו להשפעה על העדה בעת מתן העדות על-ידי בן משפחה שיהיה נוכח במקום, ניתן יהיה לקבוע הנחיות שישללו אפשרות זו. כמו כן הפנה בית המשפט לכך שמדובר בעדה משנית שמסרה תצהיר קצר ביותר, וכי אין מדובר בעד מרכזי שגרסתו מורכבת. על יסוד האמור, נדחתה הבקשה.

עיקרי הבקשה

7.

מכאן הבקשה שלפני, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. בראש ובראשונה משיג המבקש על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בעדה משנית, וזאת מאחר ומדובר בנתבעת, הרשומה כבעלת המקרקעין. המבקש שב וטוען כי הסכמתו הדיונית ניתנה בכפוף לכך שתובטח נוכחות בא כוחו במקום החקירה. לעניין זה הוא מבקש להיתלות בתשובתו של בא-כוח המשיבה בדיון מיום 1.12.2014 – "...אם אתה רוצה לנסוע אתה עורך הדין, אני לא מרשה לאף אחד אחר..." , ממנה ניתן ללמוד, אליבא דבא כוח המבקש, כי גם בא כוח המשיבה לא העלה על דעתו שניתן למנוע מבא כוח המבקש את נוכחותו במקום. עוד נטען כי לא היה מקום לקביעת בית המשפט המחוזי כי יש צורך בקבלת הסכמת הצד שכנגד, שכן מדובר בזכות בסיסית היורדת לשורשו של ההליך המשפטי, ושאינה ניתנת לביטול או התניה. לטענת המבקש, אין בהחלטת באי כוח המשיבה שלא להיות נוכחים במקום כדי לפגוע בזכותו העצמאית לעמוד על זכותו זו. המבקש טוען כי עצם ההתנגדות לנוכחות עורך דין מטעמו צריכה היתה "להדליק נורה אדומה" אצל בית המשפט המחוזי, ולפיכך אין בסיס לקביעתו כי זכותו הדיונית לא תיפגע. המבקש חוזר על טענתו לפיה מתן עדות באופן של היוועדות חזותית הוא בגדר חריג, וכי יש לאזן את מתן ההיתר לכך עם האינטרסים הלגיטימיים של בעלי הדין. לפיכך, כך המבקש, עצם הסכמתו למתן עדות באופן זה אינה יכולה להביא לשלילת זכותו להיות נוכח במקום בעת החקירה.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לה, וזאת גם מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

9.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור לגבי "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי... תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". אינני סבור כי ההחלטה מושא הבקשה היא מסוג ההחלטות שעליהן תינתן רשות ערעור .

10.

סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, קובע כי:

" לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

...

(6) החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות, למעט החלטה בעניין מתן עדות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכלל זה בהיוועדות חזותית;"

ההחלטה מושא הבקשה שלפני אינה לעניין עצם מתן העדות מחוץ לכתלי בית המשפט (שכן זו כבר ניתנה בהסכמת המבקש), אלא באופן מתן העדות. על כן, ספק בעיניי אם היא נופלת בגדר החריג שבסיפא לסעיף זה. מכל מקום, מקובלנו כי בהחלטות מסוג זה לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית (רע"א 2772/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (8.5.2012)). התערבות כזו תֵעשה רק במקרים חריגים, בהם לא התחשבה די הצורך בנסיבות רלבנטיות שהיה צורך ליתן להן משקל (רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין , פסקה 3 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (24.9.2007);

רע"א 7265/09 מסס נ' משרד הבריאות , פסקה 4 (31.12.2009)). סבורני, כי לא נפל פגם מעין זה בהחלטה מושא הבקשה שלפני.

11.

גם לגוף העניין מקובלים עלי נימוקיו של בית המשפט המחוזי. עיון בפרוטוקול הדיונים שנערכו בבית המשפט מעלה כי הסכמתו של המבקש למתן העדות באופן של היוועדות חזותית ניתנה ביום 24.11.2014, וזאת ללא כל סייג או תנאי. העלאת הדרישה לנוכחות בעת החקירה הועלתה רק בדיון מאוחר יותר, שנערך ביום 1.12.2014. יתרה מכך, אין לקבל גם את ניסיונו של המבקש להיתלות במשפט שנאמר בעת הדיון על-ידי בא כוח המשיבה כדי להסיק כי נתנה הסכמתה לבקשה זו. זאת מאחר שמהקשר הדברים ניתן להסיק באופן ברור כי לאחר מכן הדגיש בא כוח המשיבה כי בסוגיה זו על המבקש להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. מכאן נראה כי דרישתו של המבקש הועלתה באיחור, לאחר שהסכם דיוני התגבש בין הצדדים זה מכבר.

12.

כמו כן, דומה שהצדק עם בית המשפט בהעריכוֹ כי לא צפויה פגיעה בזכויות המבקש. תצהירהּ של המשיבה שצורף לבקשה אכן מעלה, כי על אף שהמקרקעין רשומים על שמה ולפיכך היא הנתבעת בתיק, הרי שלה עצמה לא היה כל קשר ישיר לעובדות הפרשה. אין תימה בדבר, והוא אף אינו במחלוקת והוזכר גם על-ידי המבקש עצמו בעדותו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 30.11.2014, עמוד 15 שורות 33-35). ערכה של העדות הוא אפוא שולי למדי, ואינו כולל מורכבות עובדתית. זאת ועוד, בית המשפט עצמו ציין כי במידה ובאי כוח המשיבה חוששים מפני השפעות לא ראויות, גם אם לא מדובר בחשש ממשי, ניתן יהיה להפיג חשש זה באמצעות מתן הוראות נוספות ספציפיות. משכך, התעקשותו של המבקש בעניין זה אינה ברורה די צרכה, ואף יתכן כי ניתן היה להגיע להסכמות בעניין זה, או לבקש הוראות נוספות מבית המשפט כפי שהוצע.

13.

עוד ראוי לציין, כי אופן מתן העדות עשוי להשפיע גם על משקלה. בעניין זה קבעה הפסיקה כי אם בשל צורת ההעדה יתקשה בית המשפט להגיע לממצאים כלשהם, הדבר יזקף לחובת בעל הדין שביקש כי העדות תינתן באופן זה (רע"א 1920/12 אהרון לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר , כונסת הנכסים, פסקה 11 (3.5.2012); רע"א 9892/09 CLANPORT INTRNATIONAL Ltd. נ' CITYBANK N.A TEL AVIV

(17.1.2010)). אין צריך לומר, כי פתוחה לפני המבקש גם הדרך להעלות טענות בעניין זה במסגרת ערעור על פסק הדין, אם יוגש, ככל שיסבור כי יש צורך בכך.

14.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.