רע"א 2086/11 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט מ' יפרח), אשר הורה כי עדותם המוקדמת של המבקשים 1 ו-5 תיגבה בישראל.

2.

המבקשת 1 היא תושבת ואזרחית צ'ילה שגילה 91. לפי הנטען, בשנת 1983 מינו המבקשת 1 ואמה המנוחה (להלן - המנוחה ) את המשיב, עורך דין במקצועו, כמנהל נכסים שנמצאו בבעלותן בישראל. המבקשים 5-2 הינם יורשיה של המנוחה. יצוין, כי גילו של המבקש 5 הוא 85. המבקשת 6, לקפיש בע"מ (להלן - לקפיש ), הינה חברה שהתקשרה עם המבקשים 5-1 בהסכם לרכישת הנכסים בישראל. ביום 7.10.2010 הגישו המבקשים 6-1 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיב. בכתב התביעה עתרו הם לקבלת סעדים הצהרתיים וצווי מניעה בטענה כי המשיב ביצע מעשי מרמה שונים בקשר עם הנכסים. ביום 9.11.2010 הגישו המבקשים 1 ו-5 (להלן - המבקשים ) בקשה לגביית עדות מוקדמת בדרך של היוועדות חזותית ( video conference ). לחלופין, עתרו המבקשים כי גביית העדות המוקדמת תתבצע בצ'ילה. הבקשה נומקה בגילם המבוגר של המבקשים וכן במצבם הרפואי, אשר מקשה עליהם להגיע לישראל. המשיב הסכים לכך שתיגבה עדות מוקדמת מהמבקשים, אך עמד על כך שגביית העדות תתבצע בישראל. ביום 30.12.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי גביית העדות המוקדמת תתבצע בצ'ילה, בדרך של חיקור דין בהתאם לסעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 161/11), אך בשלב מאוחר יותר ביקש למחוק אותה. זאת, נוכח בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי. ביום 28.2.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר. זאת, לאחר שנמצא שהאישורים הרפואיים אשר תמכו בבקשה לגביית העדות המוקדמת ניתנו על ידי רופא שהוא בנה של המבקשת 2, בלא שהדבר צוין על ידי המבקשים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

ביום 22.3.2011, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו. בקשה זו נתמכה בתעודה רפואית חדשה ביחס למצבה של המבקשת 1. ביום 10.4.2011 הגישו המבקשים תעודה רפואית חדשה אף ביחס למצבו של המבקש 5. ביום 31.5.2011 הורה בית המשפט המחוזי, כי הרופאים החתומים על התעודות החדשות ייחקרו על האמור בתעודות. לפיכך, הוקפא הטיפול בבקשת רשות הערעור עד להחלטה בבקשה לעיון חוזר. ביום 7.11.2011 נדחתה הבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים. זאת, לאחר שהרופאים החתומים על התעודות לא התייצבו לחקירתם בישראל. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי בהיעדר חקירה של הרופאים לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי מצבם הרפואי של המבקשים, ועל כן אין מקום לשנות את ההחלטה המורה על גביית העדות המוקדמת בישראל. משנדחתה הבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים, יש להכריע בבקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה לגביית עדות מוקדמת שהוגשה על ידי המבקשים לא נתמכה בתצהיר שלהם ביחס למצבם הרפואי ולקשייהם להגיע לישראל. מאחר שעניינה של הבקשה הינו בטענות בעלי דין ביחס ליכולתם להתייצב בבית המשפט לצורך מתן עדות, היה על המבקשים עצמם ליתן תצהיר ביחס לעובדות הנטענות בבקשה. זאת, למרות שמדובר בבקשת ביניים, היכולה להיתמך בדרך כלל בתצהיר מכלי שני. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בבקשה המוגשת על ידי תובעים בהליך (ראו, רע"א 6021/05 Sharp נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 7.8.2005)). לתצהיר של בעל דין המבקש להיחקר שלא בבית המשפט יש חשיבות נוספת; אם בית המשפט מתיר חקירה מחוץ לכתליו, ניתן במסגרת החקירה הנגדית לשאול את המצהיר אף לגבי תצהירו זה. זאת ועוד, למעשה, הבקשה לא נתמכה כלל

על ידי תצהיר. לבקשה צורפו תעודות רפואיות המעידות על מצבם של המבקשים. כמו כן הופיעה בבקשה הפנייה לתצהירו של עו"ד אילן לקפיש, שהינו מנהלה של לקפיש, אשר ניתן כתמיכה לבקשה למתן הוראות שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 14.10.2010. גם באמור בתצהירו של עו"ד לקפיש אין כדי לבסס את הבקשה, שכן לא ניתן לתמוך את הבקשה בהפניה לתצהיר שניתן כתמיכה לבקשה אחרת (השוו, ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ , פ"ד מה(5) 729, 736 (1991)). במצב דברים זה, הרי שהמבקשים לא ביססו תשתית עובדתית התומכת בטענתם כי קיימת להם סיבה טובה שלא להגיע למתן העדות בישראל. משכך, אינני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לצד זאת יוער, כי לולא פגמים אלה ייתכן כי בנסיבות העניין, נוכח גילם המבוגר של המבקשים, היה מקום להתיר את חקירתם של המבקשים בצ'ילה (בין אם בדרך של חיקור דין ובין אם בדרך של היוועדות חזותית).

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיב בסך 20,000 ש"ח.