רע"א 2773/13 מייק ואן קול נ. היועץ המשפטי לממשלה

הובאה לעיוני בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

עיון בבקשת רשות הערעור מגלה כי ההליך נסב על "החלטת רשמת בית משפט מחוזי" (לשון הכותרת), ומבוקש בו "לבטל את החלטות של כל הרשמים שהובילו להגשת העתירה דכאן – בכל גל גול יה הקודמים" (לשון הסיפא). אולם, לבקשת רשות הערעור לא צורפה החלטה כלשהי של כבוד רשמת בית המשפט המחוזי, אלא רק החלטה של כבוד השופטת צ'רניאק למחוק ערעור על החלטת כבוד הרשמת אברהמי מיום 13.1.2013, בשל שבינתיים נבלעה החלטה זו בפסק-דין של כבוד הרשמת המסיים את ההליך.

למרות פגם דיוני זה בהליך, עולה מן החומר שלפניי כי השגותיו של המבקש מופנות נגד החלטתה של כבוד הרשמת אברהמי מיום 13.1.2013, שבה נדחתה בקשתו של המבקש לפטור מתשלום אגרה במסגרת הליך ערעור (החלטה שכאמור נבלעה בהחלטה מאוחרת יותר, שלפיה נמחק הליך הערעור נוכח אי-תשלום אגרה). כמובן שהאפשרות של המבקש להשיג על החלטת הביניים מיום 13.1.2013 לבית משפט זה מתקיימת רק במסגרת בקשת רשות ערעור המופנית נגד ההחלטה המאוחרת שסיימה את ההליך. אניח בשלב זה כי אכן זה המצב.

המבקש הוא בעל-דין המרבה בהגשת הליכים, והמרבה עד-מאד בהגשת בקשות פטור. בתי המשפט בכל הערכאות – כולל בית משפט זה – נדרשו אין-ספור פעמים לבקשותיו, והבהירו פעמים רבות את הכללים שהמבקש נדרש לעמוד בהם כדי לזכות בפטור מתשלום אגרה (ומהפקדת עירבון). בעיקר הודגשה חובתו של המבקש להציג תשתית עובדתית ראויה להוכחת חוסר יכולתו הכלכלית, והוסבר לו – פעם אחר פעם – כי אין הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה (ומהפקדת עירבון) באופן אוטומטי ו"בהיעדר" (ראו למשל רע"א 8436/11; בג"ץ 4441/12; בג"ץ 7855/12; בג"ץ 540/13; רע"א 8937/12; בג"ץ 1606/13; בש"א 5855/11). כמובן – ואף זה הובהר למבקש חזור והבהר – תנאי הכרחי נוסף למתן הפטור בכל הליך והליך הוא שסיכויי ההצלחה טובים דיים.

אך המבקש – בשלו, מתמיד בדרכו, וכנראה סבור הוא כי אם יחזור על אותו טיעון פעמים רבות – לאמור כי זכאי הוא לפטור אוטומטי ו"בהיעדר" – אפשר שלבסוף "יתרצה" בית המשפט ויקבל את עמדתו הגם שאיננה מתיישבת עם הוראות הדין, כפי שנפסק.

מעיון בהחלטתה של כבוד הרשמת אברהמי מיום 13.1.2013 – שאותה מצאתי בתכנת "נט המשפט" (המבקש כאמור לא טרח לצרפה לבקשת רשות הערעור) – עולה כי המבקש הציג לפני כבוד הרשמת את אותה תשתית שכבר נקבע פעמים רבות כי אין בה די כדי להקים לו זכאות לפטור מתשלום אגרה. לפיכך קבעה כבוד הרשמת כי לא הוכח מצבו הכלכלי של המבקש. עוד נקבע כי סיכויי ההליך העיקרי קלושים, וכי על המבקש לשלם את האגרה אחרת יימחק הערעור. המבקש לא שילם את האגרה, והערעור אכן נמחק.

לאור האמור, ולמקרא טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור, סבורני כי סיכויי ההליך קלושים. מעבר לכך אציין כי בבקשה שלפניי, לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, נמנע המבקש מהגשת תצהיר כלשהו ואסמכתא כלשהי – כלומר גם את המסמכים הבלתי-מספקים שהוא נוהג להגיש בחלק מבקשותיו, לא מצא לנכון לצרף בזו הפעם, הכול תוך התעלמות מופגנת מהחלטות שניתנו בעניינו בעבר.

לאור כל האמור, איני רואה לנכון לפטור את המבקש מהפקדת עירבון. בנסיבות העניין, ולאור מהות ההליך, יעמוד העירבון על סכום מתון של 2,500 ₪. לעניין האגרה – מצאתי לנכון לפטור את המבקש מתשלומה אך ורק לנוכח מהות ההליך (שלמעשה נסב על דחיית בקשה לפטור מתשלום אגרה).

העירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת. כן יצרף המבקש, תוך המועד האמור, את החלטת כבוד הרשמת שהורתה על מחיקת הערעור בבית המשפט המחוזי בשל אי תשלום אגרה.