רע"א 2843/08 יוסף פארס נ. בנק ירושלים בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.3.2008, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי ולמתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בקריות-חיפה מיום 25.3.2008, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 13-09337-04-4 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ) .

ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין.

המבקשים הינם החייבים בתיק ההוצאה לפועל והמשיב הינו הזוכה. תיק ההוצאה לפועל נפתח לשם מימוש משכנתא אשר נרשמה לטובת המשיב

על זכויות המבקשים בדירת מגוריהם (להלן: הדירה ). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מונתה באת כוח המשיב ככונסת נכסים על זכויות המבקשים בדירה. לאחר דברים אלו ניתן צו לפינוי הנכס, ואף נקבע מועד פינוי.

יצוין, כי לבקשת המבקשים, נדחה מועד פינוי הדירה מפעם לפעם (ולא פחות מ- 6 פעמים), וזאת בכפוף להתחייבות המבקשים, באמצעות חתימתם על כתבי התחייבות, לתשלום מלוא חובם למשיב, במועדים ובסכומים כפי שפורטו בכתבי ההתחייבות אשר צורפו לתגובת המשיב לבקשה זו.

חרף התחייבויותיהם כאמור, לא עמדו המבקשים בתשלום חובם למשיב. משכך, הורה ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 8.6.2006 על פינוי הדירה לאלתר ובהעדר כל צורך במתן הודעה נוספת.

אף לאחר מתן החלטה זו, נעתר המשיב לבקשות המבקשים להשהיית מועד הפינוי, וזאת בכפוף לתשלום מלוא חובם.

ביום 29.4.2007 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה ישלמו המבקשים בתשלומים את יתרת חובם למשיב, אשר הועמד על 12,982 ש"ח, בשיעורים ובמועדים כפי שפורטו בהחלטה, וזאת בנוסף לתשלום השוטף על פי הסכם ההלוואה. עוד נקבע כי הליכי פינוי הדירה יעוכבו כל עוד עומדים המבקשים בתשלומים כאמור. לבסוף, נקבע כי באם לא יעמדו המבקשים בתשלומים, ימשכו הליכי הפינוי כסדרם, וזאת ללא צורך בכל החלטה או הודעה נוספת.

משלא עמדו המבקשים בתשלום הסכומים בשיעורים ובמועדים כפי שנקבעו הם בהחלטה מיום 29.4.2007, חודשו הליכי פינוי הדירה.

שוב, אף לאחר דברים אלו, נדחה המועד לפינוי הדירה מפעם לפעם, לאחר שהמבקשים שילמו סכומים שונים למשיב, במועדי הפינוי, וזאת כנגד ביטול הפינוי.

אף בכך לא היה כדי להועיל ומשלא עמדו המבקשים בתשלום הסכומים בשיעורים ובמועדים בהתאם להסדר בין הצדדים, לו ניתן תוקף של החלטה כאמור לעיל, חודשו שוב הליכי הפינוי.

משכך, הגישו המבקשים ביום 11.3.2008 בקשה להקטנת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל והעמדתה על 3,782 ש"ח וכן לעיכוב הליך פינוי הדירה הקבוע ליום 27.3.2008 . זאת לאחר שנטען, כי הם שילמו למשיב תשלומים בסכומים שונים, העולים לכדי 12,800 ש"ח, אשר לא עודכנו על ידו בתיק ההוצאה לפועל.

ביום 25.3.2008 דחה ראש ההוצאה לפועל בקריות-חיפה (כבוד הרשם מ' קבאני) את הבקשה. זאת נוכח השתלשלות העניינים בתיק, הודאתם המפורשת של המבקשים בבקשתם כי אינם עומדים בתשלומים בהתאם להסדר בין הצדדים אשר ניתן לו תוקף של החלטה ואי תשלום הפיגורים שנוצרו עד למועד זה. יצוין, כי ראש ההוצאה לפועל לא מצא לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים והחלטתו ניתנה לאחר שקילת האמור בבקשה ובתגובה לה. זאת בנסיבות העניין, נוכח מהות החיוב, החלטותיו הקודמות בעניין (לרבות החלטתו מיום 29.4.2007) והעובדה כי מועד הפינוי, הוא יום ה- 27.3.2008, הובא לידיעת המבקשים עוד ביום 2.3.2008.

משכך, ביום 27.3.2008, הוא המועד אשר היה קבוע לביצוע הפינוי, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה לעיכוב הליכי הפינוי ולמתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 25.3.2008 (ברע 3207/08).

בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) את הבקשה על שני חלקיה. זאת לאחר שנקבע כי אין היא מגלה כל עילה לעיכוב הליך הפינוי או למתן רשות ערעור. נקבע, כי אף מהצהרתו המפורשת של המבקש 1, עולה כי המבקשים לא עמדו בתשלום חוב הפיגורים למשיב. כן נדחו לגופן טענות המבקשים לפגמים שנפלו בתיק ההוצאה לפועל, בדמות העדר עדכון תיק ההוצאה לפועל בהתאם לתשלומים השונים שבוצעו על ידי המבקשים ישירות למשיב.

מכאן הבקשה שבפניי.

בד בבד עם בקשה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי.

ביום 27.3.2008 הורה בית משפט זה על עיכוב ארעי של ביצוע הפינוי עד למתן החלטה לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה . זאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 5,000 ש"ח.

להשלמת התמונה יצוין, כי קיימת אי בהירות בשאלה האם אכן הושלם כבר הליך פינוי הדירה אם לאו. לטענת כונסת הנכסים בתגובתה מיום 30.3.2008, הושלם ביצוע הפינוי עוד ביום 27.3.2008 ובטרם מתן ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע הפינוי. זאת בנסיבות העניין, בהן הוברר למבצע הפינוי כי בקשת עיכוב הביצוע נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ומנגד פניית המבקשים לבית משפט זה בבקשה לעיכוב הביצוע לא הובאה לידיעת כונסת הנכסים אלא ביום 30.3.2008, עת קיבלה היא בפקסימיליה את ההחלטה. בניגוד לכך, טוענים המבקשים בתשובתם מיום 30.4.2008 כי אמנם הוחלף מנעול הדירה, אך המבקשים המשיכו וממשיכים להחזיק ולהשתמש בדירה.

בגדרה של הבקשה שבפניי, שבים המבקשים על טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען, כי שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל בטעות יסודו, באשר תשלומים שונים אשר שולמו למשיב על ידי המבקשים לא עודכנו על ידו בתיק ההוצאה לפועל. עוד טוענים המבקשים כי נפל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות את בקשתם בהעדר קיום דיון במעמד הצדדים. לבסוף, טוענים המבקשים כי לא התקיימו בעניינם התנאים אשר היה בהם כדי לאפשר למשיב להעמיד את מלוא יתרת ההלוואה לפירעון מיידי. לגישת המבקשים, התשלומים אשר שולמו על ידם עולים לכדי מרבית חובם למשיב, וככל שהיו איחורים כלשהם בביצוע התשלומים, הרי שמדובר באיחורים זניחים אשר תוקנו תוך זמן סביר מבלי שתשמע כל טענה מצד המשיב לעניין זה. לאור האמור, סבורים המבקשים כי הליכי הפינוי ננקטו שלא כדין ומבלי שניתן להם יומם בלשכת ההוצאה לפועל.

המשיב, מצידו, מתנגד למתן רשות הערעור. ראשית, נטען, כי בנסיבות העניין, משבוצע זה מכבר פינוי הנכס כמפורט לעיל, הרי שהתייתר הסעד המבוקש וממילא דין הבקשה לדחיה. שנית, נטען כי אין הבקשה מגלה עילה לקיום דיון בעניינם של המבקשים ב"גלגול שלישי". אף לגופו של עניין סבור המשיב כי דין הבקשה לדחיה. זאת באשר קביעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא מבוססות כדבעי על הראיות שהונחו לפתחן ואין עניינם של המבקשים נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. עוד נטען כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בתחילה אך על החוב שבפיגור, הכל בהתאם לנדרש על פי חוק. מכל מקום, משלא פרעו המבקשים את החוב שבפיגור, לרבות הסכומים שנוספו בשל אגרות, שכר טרחה, ריבית והצמדה, ממילא רשאי המשיב להעמיד את מלוא חוב ההלוואה לפירעון וזאת מכוח הוראות סעיף 81ב1(ב)(5) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ). לבסוף, נטען כי אין לקבל את טענות המבקשים לעניין אי קיום דיון במעמד הצדדים. זאת מנימוקיו של ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו ואף נוכח העובדה כי הבקשה הוגשה באיחור רב, על אף שהמבקשים היו מודעים זמן רב טרם הגשתה למועד אשר היה קבוע לפינוי הדירה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינם של המבקשים נדון כבר בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים בעלי חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון

חיפה ). בענייננו, אין הבקשה מגלה כל עילה לקיומו של דיון בעניינם של המבקשים ב"גלגול שלישי" ואף המבקשים אינם טוענים לקיומה של עילה כאמור בעניינם. מטעם זה בלבד, דין הבקשה לדחיה.

מעבר לנדרש, יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

בקשת המבקשים מופנית ברובה כנגד קביעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא לעניין שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל. הלכה היא, כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת בייחוד מקום בו המדובר בבקשת רשות ערעור (וראו: ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (5) 297; מ' קרמניצר, " קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים " הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407)). על אף הוראתה של הלכה זו, נדרש בית המשפט המחוזי לטענות המבקשים ודחה אותן לגופן, בהתבסס, בין היתר, על הודאתם המפורשת של המבקשים בדבר אי עמידתם בתשלומים וכן לאחר עיון בדפי החשבון מתיק ההוצאה לפועל, מהם עלה, כי בניגוד לטענת המבקשים, עודכן תיק ההוצאה לפועל בהתאם לסכומים ששילמו הם למשיב.

לא זאת, אף זאת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, לבקשת המבקשים, נדחה פינוי הדירה מספר רב של פעמים וזאת על מנת לאפשר להם לפרוע את חובם למשיב. הושג אף הסדר בין הצדדים בדבר אופן פרעון החוב, לו ניתן תוקף של החלטה. אך למרות כל אלו, לא עמדו המבקשים בתשלום חובם למשיב. בנסיבות אלו, איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, על שני חלקיה, אשר יש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בה.

אכן, ההחלטה על פינוי חייבים מדירת מגוריהם לעולם אינה קלה. מנגד, יש להתחשב בזכותו של הזוכה לנקוט בהליכים לגביית חובו ובעובדה כי תכליתה של משכנתא היא להבטיח כי החוב המובטח על פיה יפרע ללא דיחוי (וראו: דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 564(ב) – 564(ג)). ויודגש, במסגרת ההזדמנויות הרבות אשר ניתנו למבקשים להסדיר את פרעון חובם תוך עיכוב הליכי הפינוי, חתמו המבקשים על כתבי התחייבות, לפיהם התחייבו כי באם לא יעמדו בתשלום חובם, ימשכו הליכי הפינוי כסדרם ללא כל הבעת התנגדות מצידם וללא כל צורך בצו שיפוטי נוסף. אף מטעם זה איני מוצא להתערב בהחלטות הערכאות קמא המורות על פינוי הדירה (והשוו: רע"א 9945/05 אברהם סימון ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות ואח' (לא פורסם, 20.11.2005)). רע"א 8784/06 שי שייניגר ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

(לא פורסם, 15.11.2006)).

העובדה כי החלטת ראש ההוצאה לפועל התקבלה בהסתמך על הבקשה והתגובה לה גרידא ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו. זאת מנימוקיו של ראש ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.