רע"א 9278/09 עו"ד מירה מרק נ. בנק אדנים למשכנתאות

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' ברוש ) בבש"א 20162/09 (ע"א 2291/09) בבקשה שהוגשה במסגרת ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי א' נחליאלי-חיאט (להלן: הרשמת ) בבש"א 19441/09 (ה"פ 1771/09).

1.

יצויין כי הבקשה שלפניי כוללת עמוד אחד בכתב יד אולם מצורפים לה עשרות מסמכים, הכוללים בקשות, החלטות ועוד, ללא סימונם כנספחים ובאופן שהקשה על לימודם (יוער כי אופן הגשת הבקשה מנוגד לתקנות 68 ו-75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

2.

עד כמה שניתן להבין מהבקשה, נגד המבקשת 1 מתנהלים מספר תיקי הוצאה לפועל שבמסגרתם מונה כונס נכסים אשר בין היתר מכר דירת מגורים השייכת למבקשת 1 (כפי שעולה מהחלטת לשכת ההוצאה לפועל מיום 17.9.2009 - הרשם א' כהן).

3.

ביום 20.10.2009 נעתרה הרשמת, במעמד צד אחד, לבקשת המבקשת לעיכוב הליכי הפינוי של דירת המבקשת 1 וכן של המשך הליכי המימוש, וזאת עד להחלטה אחרת, וזאת לאחר ששוכנעה כי ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם יימשכו הליכי ההוצאה לפועל והפינוי מדירתה היחידה של המבקשת. עוד קבעה הרשמת כי ראוי לברר את טענותיה הקשות של המבקשת נגד כונס הנכסים. כתנאי לעיכוב ההליכים קבעה הרשמת כי על המבקשת להפקיד ערבות בנקאית צמודה ללא הגבלת זמן על סך של 20,000 ₪. בהחלטה נוספת מאותו יום בעניין בקשה של המבקשת 1, שכותרתה "תיקון טעות סופר", דחתה הרשמת את מרבית ה"הוספות" שהוצעו על ידי המבקשת 1 ואשר כונו על ידה "תיקונים", מלבד תיקון אחד שבמסגרתו צויין כי עיכוב הליכי המימוש הננקטים בהוצאה לפועל מתייחס לתיק הוצאה לפועל 01-16671-08-0 ולתיק 01-17633-08-5, "וזאת לאחר ששוכנעתי כי יגרם נזק בלתי הפיך למבקשת ולאחיה".

4.

בהחלטה נוספת מיום 27.10.2009, בעניין בקשתה של המבקשת לעכב את הליכי המימוש בתיק הוצאה לפועל נוסף שמספרו 01-05700-58-0, נעתרה הרשמת - שוב במעמד צד אחד - לבקשה לעיכוב הליכים, וזאת "מהחשש שמא יגרם נזק בלתי הפיך עם מימוש ההליכים". יחד עם זאת הדגישה הרשמת כי "בשום אופן לא קבעתי כי אכן יגרם נזק כזה". הרשמת הוסיפה וקבעה כי עיכוב הביצוע של תיק ההוצאה לפועל הנזכר בבקשה זו ייכנס לתוקף רק לאחר הפקדת ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪ (וזאת בנוסף לערבות הבנקאית בסך 20,000 ש"ח שעליה הורתה במסגרת ההחלטה מיום 20.10.2009).

5.

המבקשות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשמת מיום 20.10.2009 ובגדרו של הערעור הגישו "בקשה דחופה" לבטל את צו הפינוי הקבוע ליום 22.11.2009 על שם מרק ניסן בתיק הוצל"פ 01-05700-58-0. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' ברוש ) דחתה בקשה זו ביום 17.11.2009 מאחר ומרק ניסן, שאליו מתייחס צו הפינוי, כלל אינו צד לבקשה, להחלטה או לערעור, וקבעה כי לא ניתן לעתור לסעד זמני במסגרת הערעור לגבי מי שההחלטה אינה מתייחסת אליו. עוד ציינה השופטת ברוש כי אם טוענות המבקשות שמרק ניסן הוא בעל זכות במקרקעין, נתונה תרופתו במסגרת סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1965. כאמור, הבקשה נדחתה והמבקשות חויבו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

6.

בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות כי הן "חוזרות על האמור בבקשות המצ"ב" (כאמור, מדובר במספר רב של בקשות, וקשה להבין לאיזו מהן מכוונות המבקשות). בנוסף, מציינות המבקשות כי המבקשת 1 רשומה כערבה בתיקי המשכנתא של המבקשת 2 ושל אחיה, ניסן מרק, שהערת אזהרה רשומה על שמו בדירת המבקשת 2. עוד מציינות המבקשות כי הרשמת נתנה החלטה לעיכוב הליכים לגבי שתי המבקשות ואחיהן ואף כתבה זאת במפורש בהחלטתה.

המבקשות מוסיפות כי בית המשפט המחוזי התבקש לבטל את הערבות הבנקאית בסך של 30,000 ₪ מאחר וכונס הנכסים "לקח לידיו" שתי דירות של המבקשות, על תכולתן, נכסים העולים על סכום הערבות הבנקאית. לפיכך, עד כמה שניתן להבין, עותרות המבקשות כי אורה על ביטול הדרישה להפקדת ערבות כתנאי לעיכוב ההליכים וכי אורה על ביטול הפינוי הקבוע ליום 22.11.2009.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, ללא צורך בקבלת תגובה. עניינן של המבקשות נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים בעלי חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, אין הבקשה מגלה כל עילה לקיומו של דיון שלישי, שכן הבקשה עוסקת אך ורק בנסיבותיהן הפרטניות של המבקשות [ראו: רע"א 2843/08 פארס נ' בנק ירושלים בע"מ (לא פורסם, 17.6.2008)]. יתרה מכך, גם לגופה, דין הבקשה להידחות.

8.

רשמת בית המשפט המחוזי נעתרה לבקשותיהן של המבקשות לעכב הליכי מימוש בהוצאה לפועל, קרי, נעתרה לבקשתן לסעד זמני, הגם שבכפוף להפקדת ערבות כאמור לעיל. כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית לעניין מתן סעד זמני ובתנאים למתן סעד כזה, אלא במקרים חריגים. המבקשות לא הצביעו על נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור בעניין הסעד הזמני שהוענק על ידי הרשמת.

אשר לטענותיהן של המבקשות כי לא היה מקום להתנות את הסעד הזמני בהפקדת ערבות בנקאית אציין, כי בית המשפט רשאי להתנות מתן סעד זמני, לרבות עיכוב הליכי מימוש בהוצאה לפועל, בתנאים שייראו לו לנכון, לרבות מתן ערובה מתאימה, והוא עושה כן פעמים רבות [ראו למשל: ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 12.11.2004); ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 4.1.2005); ע"א 1253/05 חדד נ' בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם, 3.3.2005); ע"א 2679/06 חן נ' פז (לא פורסם, 5.7.2006)]. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי הערבויות שקבעה הרשמת הינן סבירות והן נועדו לאזן כדבעי בין הנזקים העשויים להיגרם למבקשות באם ימשיכו הליכי ההוצאה לפועל לבין זכותו של המשיב להיפרע את חובותיו בהקדם [ראו: רע"א 983/07 ורוניק אירן משפטי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 11.3.2007)]. הואיל וכך איני רואה לנכון להתייחס לטעמיה של השופטת ברוש בעניין הצד הנכון להליכים.

9.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.