רע"א 2854/15 דוד עגיל נ. גבריאל שחורי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 30.3.2015 של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 20937-10-14 (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם ), בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו מיום 29.7.2014 של בית משפט השלום בצפת בת"א 24562-09-11 (כב' השופט ד' קירס ׁ) אשר דחה תביעה לפיצויים בגין לשון הרע שהגיש המבקש נגד המשיב.

1.

המבקש והמשיב הם חברי המושב דלתון. המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב שעילתה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בגדרה טען כי הוצאה דיבתו בשתי הזדמנויות שונות בנוכחות חברי ועד המושב וחברי מושב נוספים, כאשר המשיב האשים אותו כי מכרזים הוּטו לטובתו בידיעתו. המשיב מצדו הכחיש כי הדברים נאמרו על-ידו. בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שהדברים המיוחסים למשיב אכן נאמרו, וזאת תוך העדפת עדותו של המשיב ועדויותיהם של העדים מטעמו על-פני עדותו של המבקש. צוין, כי בקשר לאחד מן האירועים הנטענים הוגש תצהיר עדות ראשית של גדעון מנחם (להלן: מנחם ) אשר תמך בגרסתו של המבקש, ואולם בפתח עדותו בבית המשפט התכחש מנחם להצהרתו זו, כאשר בית המשפט התרשם כי יש לבכר את העדות בעל-פה שניתנה בפניו. לבסוף, בבחינת למעלה מן הצורך, צוין, כי בין כה ובין כה לא הוכח שהאמירות הנטענות של המשיב גרמו למבקש נזק.

ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה ביום 30.3.2015. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי הערעור נסב על קביעות עובדה וממצאי מהימנות אשר נומקו כדבעי, ואין מקום להתערב בהם. עוד צוין, בין היתר, כי אין ללמוד מנכונותו של המשיב להתנצל בפני המבקש במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום כי הדברים אכן נאמרו מפיו, שכן בהתאם לגרסת המשיב הלה הסכים לכך רק כדי לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.

2.

בבקשה שלפני נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בקביעות העובדתיות שבפסק דינו של בית משפט השלום, בין היתר משום שלא יוחס המשקל הראוי לאמור בתצהירו של מנחם; להסכמתו של המשיב להתנצל; ולדבקותו של המבקש בהוכחת גרסתו. לטענת המבקש, מכלול הטעויות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות מהווה פגם היורד לשורשו של עניין, ועל כן על בית משפט זה לקבל את בקשתו ולהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו.

דיון והכרעה

3.

דין הבקשה להידחות אף בלי להידרש לתשובת המשיב. עסקינן בבקשה הנסבה רובה ככולה על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית ואושרו על-ידי ערכאת הערעור, ומשכך - תחומה היא לגדרי המחלוקת הספציפית. על כן, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, המבקש אף אינו מנסה לשוות לבקשתו פן עקרוני על-מנת להצדיק מתן רשות ערעור, אלא אך שוטח טענות בעלות אופי "ערעורי" גרידא. אמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הן ברורות וידועות, ועל כן מצופה כי בקשה מעין זו תתמקד ראשית בעמידה על טעם ראוי למתן הרשות, וזאת בטרם הצגת שלל השגות המבקש על קביעותיהן של הערכאות הקודמות (רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 8 (17.5.2015)).

יצוין, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה טעות בפסיקתן של הערכאות הקודמות. בית משפט השלום קיבל את הסברו של מנחם בקשר לסתירה שבין תצהירו לבין עדותו בבית המשפט, תוך מתן נימוקים מפורטים לקביעתו, אשר אומצה בהמשך על-ידי ערכאת הערעור. לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעה זו. למותר לציין, כי יש לדחות מכל וכל את טענת המבקש לפיה יש להסיק מדבקותו בהוכחת גרסתו על מהימנותו, וכדברי בית המשפט המחוזי: "אם עצם העובדה שבעל דין הגיש ערעור צריכה ללמד על נכונות עמדתו, הרי שכל ערעור צריך להתקבל. אין צריך לומר, לא כאלה הם פני הדברים" (עמ' 2 לפסק הדין).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות לזכות המשיב. כיוון שלא היה מקום להגשת בקשת רשות הערעור בהתחשב בהלכה הפסוקה לעניין המקרים בהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", והמבקש אף לא נימק בבקשתו מדוע ראוי שזו תינתן במקרה דנא, ברור כי מדובר בהליך סרק. בנסיבות אלה יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.