רע"א 2873/18 שפר מיכל נ. מרום שושנה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ר' סוקול – סג"נ, מ' רניאל , ו- י' קראי-גירון ) מיום 12.3.2018 בע"א 27761-12-17 וע"א 21162-12-17, במסגרתו בית המשפט המחוזי פסק על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) בערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ק' אניספלד ) מיום 28.10.2017 בת"א 4642-07.

2.

בפסק דין מיום 11.11.2007 בוטלו שתי עסקאות לרכישת זכויות במקרקעין שנכרתו בין המשיבה לבין אמה המנוחה של המבקשת (להלן: שתי עסקאות המקרקעין ) . עקב פסק הדין האמור, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים, בה עתרה להשבת סכומי כסף ששילמה במסגרת שתי עסקאות המקרקעין (להלן: תביעת ההשבה ) . כמו כן, הגישה המשיבה תביעה לפיצויים נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים בגין נזקים שנגרמו לה בשל התרשלותם (להלן: תביעת הפיצויים ) .

3.

בפסק דינו מיום 28.10.2017 דחה בית משפט השלום את תביעת ההשבה ואת מרבית תביעת הפיצויים, באופן שרק נתבעת אחת (להלן: הנתבעת ) חויבה לפצות את המשיבה. על פסק דין זה הגישו הן המשיבה והן הנתבעת ערעורים לבית המשפט המחוזי. המשיבה ערערה על דחיית מרבית טענותיה (ע"א 27761-12-17), ואילו הנתבעת ערערה על כך שהוטל עליה לפצות את המשיבה (ע"א 21162-12-17).

4.

בדיון שנערך ביום 11.3.2018 הסכימו הצדדים כי שני הערעורים יוכרעו על ידי בית המשפט על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט. כן הוסכם כי בית המשפט ישקול את כל טענות הצדדים ויביא בחשבון גם את התשלומים שבוצעו, ככל שבוצעו, על פי פסק דינו האמור של בית משפט השלום.

5.

בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה ביום 11.3.2018 נקבע בין היתר כי

המבקשת מחויבת לשלם למשיבה סך של 750,000 ₪. צוין כי בהערכת סכום זה, בית המשפט הביא בחשבון את התשלומים שבוצעו על ידי המשיבה בעקבות פסק דינו האמור של בית משפט השלום.

6.

על פסק דין זה הגישה המבקשת את הבקשה לרשות ערעור שלפני. בין השאר טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטול צדק וגורם לה לעוול בל ישוער. כן נטען כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו, והגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות.

7.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טעם נוסף – וחשוב לא פחות – נעוץ במסגרת הערעור המצומצמת ביותר, אף במקרה שבו קיימת זכות ערעור, על פסק דין שניתן על דרך הפשרה (ראו:

ע"א 8497/11

חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר , פסקה 5 (29.5.2014)). על רקע זה, ברי כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור. הטענות המועלות בה הן ערעוריות באופיין ונטועות כולן בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, מבלי לעורר כל שאלה כללית או עקרונית.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.