רע"א 3700/18 אשר מדר נ. הקסטדוריה די טרה סנטה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.4.2018 (ע"א 58742-09-16, הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם

ו- א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 23.6.2016 (ת"א 4316-10-10, השופטת

ת' בר-אשר צבן ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך שהתגלע בין אשר מדר, המבקש, לבין הקסטדוריה די טרה סנטה, המשיבה, היא הבעלים של הנכס שאותו שכר המבקש. המבקש טוען כי הוא דייר מוגן בנכס. לעומת זאת, המשיבה טוענת כי זכויותיו של המבקש כדייר מוגן פקעו, משום שחדל לשלם דמי שכירות והשתמש בנכס בניגוד למוסכם. במהלך השנים התנהלו בין הצדדים מספר הליכים משפטיים, שאין זה המקום לפרטם. הבקשה דנן נסבה על אחד מהם.

3.

ההליך העומד ביסוד הבקשה כלל תביעה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום ותביעה שכנגד שהגיש נגדה המבקש. במסגרת ההליך מונה למבקש אפוטרופוס, וזה הגיע להסכמה עם בא-כוח המשיבה לפיה יינתן פסק דין על דרך הפשרה שיכריע בכל המחלוקות הקיימות בין הצדדים בקשר לנכס, כך שבית משפט השלום יפסוק " את סכום הפיצוי שישולם ויקבע פסק דין המורה לנתבע להתפנות מהנכס נושא התביעה ". הסכמה זו נרשמה בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 23.6.2016. המבקש נכח בדיון ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביע את עמדתו ציין כי הוא מבקש שייפסקו לזכותו סכומים הכוללים את הוצאותיו המשפטיות. בהמשך לכך, בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). פסק הדין קבע כי המבקש יפנה את הנכס והמשיבה תשלם לו סכום של 1,100,000 שקלים.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, ובו טען, כי למעשה הוא לא הבין את פשר ההליך וממילא לא נתן הסכמה למתן פסק הדין על דרך הפשרה. לטענתו, ההסכמה ניתנה על דעתו של האפוטרופוס בלבד. ביום 10.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקבעו כי המקרה אינו נופל לגדרי המקרים החריגים שבהם יש הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על-דרך הפשרה. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של המבקש לפיה לא ניתן לו הסבר מלא על מהותה של ההסכמה הניתנת לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו חוזר וטוען המבקש כי הוא לא הבין את פשר ההליך. באופן יותר ספציפי, הוא טוען כי הסכמת הצדדים נועדה לכל היותר להסמיך את בית משפט השלום לפסוק על דרך הפשרה באשר לסכום הכספי שישולם לו, אך לא בעניין פינויו מהנכס. המבקש מוסיף וטוען, כי פסק הדין שניתן סוטה גם מפסקי דין קודמים וחלוטים שהכירו במעמדו בנכס כדייר מוגן.

6.

יצוין כי לבקשה צורפה גם בקשה להוספת ראיות, בגדרה עותר המבקש לאפשר לו להגיש חוות דעת שמאית הנוגעת לזכויותיו בנכס. אקדים אפוא ואומר, כי לא ראיתי להיעתר לבקשה זו בהתאם לאמות המידה הנוהגות לגבי הגשת ראיות לערכאת הערעור (ראו: תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 6912/15 וולנר נ' רוזנצוויד , פסקה 7 (1.2.2016); בש"ם 6614/17 קפלן את לוי בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ , פסקה 12 (3.9.2017) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 389 (מהדורה שלישית, 2012)).

7.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 128 (1982)). הבקשה שבפני אינה עומדת באמת מידה זו. למעשה, הבקשה עוסקת בעיקר בשאלה האם הבין המבקש את פשר ההליך בגדרו הוסמך בית משפט השלום לפסוק בסכסוך בינו לבין המשיבה על דרך הפשרה. שאלה זו היא שאלה עובדתית פרטנית, שאינה מעוררת כל היבט החורג מעניינם של הצדדים הישירים להליך. על כך ניתן להוסיף, לגוף הדברים, כי בית המשפט המחוזי בחן שאלה זו, וקבע כי אין מקום להעדיף את גרסתו של המבקש על פני גרסתו של האפוטרופוס ביחס אליה. זוהי קביעה עובדתית שאין עילה להתערב בה. מסקנתי זו מתיישבת, כמובן, גם עם ההלכות הקובעות כי אמת המידה להתערבות מצד ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה היא מצומצמת וחריגה (ראו: ע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר , פסקה 5 (29.5.2014); רע"א 2873/18 שפר נ' מרום , פסקה 8 (22.05.2018)).

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.