פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 288/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
גדרם שמנים בע"מ - בפירוק
נ ג ד
המשיבים:
1. אריה
רוזנצוויג
2. גיא רוזנצוויג
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 13.12.04
בבש"א 9771/04 שניתנה על ידי כבוד השופט ש' ברוך ובקשה לסעד זמני
בשם המבקשת: עו"ד י' בית
און; עו"ד ס' שמש
החלטה
מן החומר שהוצג בפניי עולה, כי הבקשה לצו עיקול זמני הוגשה כארבעה חודשים לאחר שניתן פסק הדין נגד המשיב 1. תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מגדירה את סמכותו של בית המשפט ליתן סעד זמני להבטחת ביצועו של פסק דין שניתן על ידו, להבדיל מן הסמכות להעניקו לפני פסק הדין. התקנה קובעת, כי בית המשפט מוסמך לעשות כן בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו. אין לקבוע מסמרות בשאלה, מהי תקופת הזמן בה מתקיימת הסמכות האמורה לאחר מתן פסק הדין, וברי, כי כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. על כל פנים, מן הביטוי "בתכוף לאחריו" עולה, כי מדובר בהכרח בפרק זמן קצר. במקרה דנא, לנוכח חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לצו עיקול זמני, אין ההחלטה המטילה את העיקול יכולה להיחשב ככזו שניתנה בתכוף לאחר פסק הדין. משמע, מלכתחילה לא היה בית משפט קמא רשאי ליתן את הסעד שנתבקש, בין כלפי המשיב 1 ובין כלפי המשיב 2. טעם זה מחייב, כשלעצמו, את דחיית בקשת רשות הערעור המופנית כנגד ההחלטה לבטל את העיקול שהוטל, הגם שהחלטה זו התבססה על נימוקים אחרים. אינני מביע עמדה באשר לאפשרות לבקש הטלת עיקול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל או במסגרת הליך נפרד שיוגש נגד המשיב 2.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא צורך בתשובה. ממילא נדחית אף הבקשה לסעד זמני.
ניתנה היום, ט"ו בשבת תשס"ה (25.1.05).
ש
ו פ ט